הלל הזקן היה תנא וכיהן כנשיא הסנהדרין האחרון בתקופת הזוגות. הוא חי כמאה שנים לפני חורבן בית שני, תחת שלטונו של המלך הורדוס.
הלל עלה מבבל בגיל 40, ולמד תורה מתוך מסירות נפש מיוחדת ועוני רב.
ידוע כי הלל הזקן היה מצאצאיו של דוד המלך, והוא הקים את שושלת הנשיאות שנמשכה לאורך 450 שנה, עד לביטול הנשיאות לאחר חורבן הבית. הלל הזקן חי לאורך 120 שנה, וכפי שמבואר בספרי דברים, פרשת וזאת הברכה פיסקא שנ"ז על הפסוק: "ומשה בן מאה ועשרים שנה" (דברים לד, ז) – "זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים שנה ואלו הם: משה, והלל הזקן, ורבן יוחנן בן זכאי, ורבי עקיבא. …הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה, ושימש חכמים ארבעים שנה, ופירנס את ישראל ארבעים שנה".
הלל הזקן מוסר נפש ללימוד התורה
למרות יחוסו הגבוה והנחשב, עבד הלל הזקן בעבודה פשוטה, כחוטב עצים מן המניין. בגלל פשטותה של עבודתו, משכורתו של הלל הזקן לא הייתה גבוהה כלל וכלל. למרות זאת, בחצי ממנה האכיל את משפחתו ודאג לכל צרכיה, ואת חציה השני שילם לשומר בית המדרש, כדי שיאפשר לו לזכות להיכנס פנימה וללמוד תורה. באותם ימים, בניגוד להיום, מי שהיה רוצה להיכנס לבתי המדרש וללמוד תורה, היה צריך לשלם על כך.
הלל הזקן היה מוכן להקריב רבות עבור לימוד התורה, אחד הסיפורים היותר מפורסמים בעניין זה הוא שבאחד הימים, כאשר להלל לא היה די כסף לשלם עבור הכניסה לבית המדרש, הוא עלה לגג בית המדרש, ועמל בכדי להקשיב לשיעור דרך חור הארובה. זמן קצר לאחר מכן, התלמידים הרגישו שלפתע נתמעט האור בבית המדרש. הם עלו לגג על מנת לבדוק את העניין, והבחינו לתדהמתם הרבה בהלל שרוע על הגג, כל כולו קפוא מקור ומכוסה בשלג. התלמידים משכו את הלל מתחת לערימת השלג, והכניסו אותו לאמבטיה חמה במהירות, כיוון שהיה בסכנת חיים ממשית. הלל זכה להינצל ולמד תורה לאורך שנים.
הלל ושמאי: זה סבלן וזה מקפיד
הלל, ובר הפלוגתא שלו, שמאי, שלמד עמו באופן קבוע, היו שונים זה מזה באופיים. הלל היה ידוע כסבלן עד מאוד, היה מקבל כל אדם בסבלנות וקיבל בשמחה את כל מי שביקש ללמוד בבית המדרש. שמאי לעומתו, הקפיד מאוד על לומדי התורה ועל דרישות גבוהות מהם. את תכונותיו של הלל, הוריש לבית מדרשו "בית הלל", שהיו תלמידי חכמים עלובים ונוחים מול הבריות. כנשיא הסנהדרין, היה דואג הלל לקבוע תקנות בעם. הידועה שבהן היא תקנת הפרוזבול, שנועדה לעקוף את שמיטת הכספים הנהוגה בשנת השמיטה. במשנה מסופר שהלל תיקן תקנה זו כיוון ששמיטת החובות הביאה את בעלי ההון להפסיק להלוות כספים, מחשש שכספם לא יוחזר כלל (משנה, מסכת שביעית, פרק י', משנה ג').
תלמידיו של הלל הזקן חלקו במשנה פעמים רבות על תלמידיו של שמאי "בית שמאי". לאורך הדורות, מרבית חכמי ההלכה צעדו בדרכם של חכמי בית הלל, כיון שהיו נוחים לבריות ואפשרו לחכמי בית שמאי להביע את דעתם ראשונים.
מידותיו המיוחדות של הלל הזקן
בתלמוד ובמדרשים מופיעים סיפורים רבים אודות אישיותו ואופיו של הלל, בהם הוא מתואר כענוותן וסבלן. במסכת שבת (דף ל' ע"ב) מציינת הגמרא: "תנו רבנן, לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ואל יהא קפדן כשמאי" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל', עמוד ב').
בגמרא מובא שאדם חצוף במיוחד התערב עם חברו על סכום כסף נכבד, במידה ויצליח להרגיז את הלל הזקן.
בערב שבת, בזמן "הבוער" ביותר, כאשר הלל התרחץ, הטריד אותו הלה בשאלות שווא, אך הלל הפסיק עם כל שאלה את רחצתו, התעטף במגבת ויצא לענות בכל פעם מחדש.
כאשר ראה אותו אדם שהלל נותר שליו, התרגז בעצמו ואמר לו: "אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל?… שלא ירבו כמותך בישראל", שאל אותו הלל לסיבת דבריו וענה לו האיש "שבעבורך הפסדתי ארבע מאות זוז", אמר לו הלל: "מוטב שתאבד ארבע מאות ועוד ארבע מאות זוז, והלל לא יקפיד [יכעס]" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א').
מעבר למידת הסבלנות המיוחדת בה התברך הלל, ידועות מספר אמרות בשמו המופיעות במקומות שונים בתורה. חלק מהאמרות הללו הפכו לנכסי צאן ברזל בעם ישראל. למשל:
- אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו
- אל תאמין בעצמך עד יום מותך
- לא הביישן למד
- מרבה נכסים, מרבה דאגה
- אַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:
- לא לפרוש מהציבור
- לא לומר דבר שאינו נשמע
- ועוד ועוד…
עד לימינו אנו, נחשב הלל דמות מופת בתולדות עם ישראל, וסמל נכבד לגדלות ומסירות נפש עבור לימוד התורה, לאהבת חינם, אורך רוח וסבלנות.