מנהג אנשי מעשה לטבול במקווה בערב שבת מפני קדושת השבת, ואשרי חלקם דבזה ממשיכים עליהם שפע קדושה מהשבת קודש, וכך מבואר בערוך השולחן (סימן רס"א סעיף א').
וכן כתב הבן איש חי (שנה שניה פרשת לך לך) מה טוב ומה נעים על פי הסוד לטבול בערב שבת קודש, כדי לקבל תוספת נפש רוח ונשמה דליל שבת על ידי הטבילה.
וכדאי מאוד לטבול בערב שבת ולזכות לנשמה יתירה כבר מערב שבת, ואילו מי שלא טבל יזכה לנשמה יתרה רק בשבת עצמה ולא קודם לכן, כמבואר בשו"ת שלמת חיים (סימן ר"ב).
ומסופר על הגאון הצדיק ר' אליהו לאפיאן (בתחילת ספר לב אליהו עמוד 48) שאף כשהיה זקן מופלג הלך לטבול במקווה בערב שבת קודש, והיה מקפיד על כך על אף שפעמים רבות הטבילה הייתה קשה לו מאוד, מחמת שנכנסו מים לאוזניו והיה סובל מכך ייסורים, ובגלל זה רצו למנוע ממנו מלטבול ולא שמע והלך לטבול בקביעות.
כמה טבילות יש לטבול
ויטבול במקווה ב' פעמים, כמבואר בכף החיים (שם אות ד') על פי האר"י ז"ל שיש לטבול ב' פעמים זו אחר זו, הראשונה כדי להפשיט בגדי חול של הנפש, והשניה כדי לקבל נשמה יתירה.
ויש שנהגו לטבול ג' פעמים, כמבואר בבן איש חי (שם) כנגד נפש, רוח, ונשמה.
ויש שנהגו לטבול ד' פעמים, כמבואר בספר שערי השבת (פרק ח' אות ב') וכתב שכך מנהג רוב העולם לטבול ד' פעמים כנגד ד' אותיות הוי"ה ב"ה, ונכון הוא.
ויש שנהגו לטבול ה' פעמים, כמבואר בבן איש חי (שם) כנגד נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.
ויש שנוהגים לטבול י"ד טבילות, כתב (שם) ואשרי חלקם, כי כל המרבה בטבילה הרי זה משובח.
ניגוב הגוף לאחר הטבילה
לעניין ניגוב הגוף לאחר הטבילה, כתב בספר שערי השבת (שם) בשם שולחן ערוך האר"י ז"ל, דשהיה עולה מן הטבילה לא היה מנגב עצמו, ואמר כי הם מי שבת, וראוי הגוף לשאוב אותם.
וחומרא זו נאמרה רק לאותם אלו הנוהגים לטבול ב' פעמים, כמבואר בכף החיים (סימן ר"ס בשם ספר שער הכוונות) אבל הנוהגים לטבול יותר מב' פעמים אין צריך ליזהר בכך, משום שכבר הלכו אותם המים על ידי הטבילות היתרות.
למעשה כתב הבן איש חי (שם) שאינו צריך ליזהר בכך משום שדבר זה אינו מעכב בעיקר המצווה והתיקון של הטבילה, והנה לא מבעיא בימות החורף אשר המה מוכרחים לנגב מחמת הקרירות, אלא אפילו בימות הקיץ יש בני אדם שאין יכולים להשאר בלי ניגוב.
ועל כן נראה לי מי שדבר זה קשה עליו, ינגב כל גופו, ורק ישאר מקום אחד בגופו ללא ניגוב, וטוב שישאיר זרועותיו.
