להלכה: נוהגים לכסות הסכינים מעל השולחן בשעת ברכת המזון, בשבתות ויום טוב נהגו למעשה שלא לכסותם בשעת ברכת המזון.
נהגו להחמיר בכל הסכינים כולל ברזל, כסף, זהב, נחושת, ופלסטיק, ועוד, וכן נוהגים להחמיר להסיר לגמרי את הסכינים מעל פני השולחן.
ודין זה נוהג למעשה רק בברכת המזון ולא בברכת 'מעין שלש', ואף שנאמר בו בונה ירושלים.
בביאור הדברים:
השולחן ערוך (סימן ק"פ הלכה ה') נוהגים לכסות את הסכין בשעת ברכת המזון.
והטעם לכך מובא בבית יוסף (שם) שני טעמים, האחד דברזל מקצר ימי האדם, ואינו דין שיהיה מונח על השולחן שדומה למזבח שמאריך ימי האדם, דעל כן כתיב "לא תניף עליהם ברזל", ועל כן אחר שגמר אכילתו ורוצה לברך ברכת המזון מכסה הסכין.
והטעם השני (שם) בשם רבנו שמחה לפי שפעם אחד הגיע לברכת 'בונה ירושלים', ונזכר חורבן הבית ותקע סכין בבטנו, ועל כן נהגו לסלקו בשעת הברכה.
כיסוי הסכין בשבתות וביום טוב
השולחן ערוך (שם) נהגו שלא לכסות אותו בשבת וביום טוב.
והטעם לכך מובא בשולחן ערוך הרב (שם סעיף ו') על פי הראשונים כי בחול מכסים אותו מפני שהוא כוחו של עשיו, ובשבת ויום טוב אין שטן ואין פגע רע,
ואם מכסהו בשבת מזלזל בקדושת שבת, וכך כתב הפסקי תשובות (שם עמוד תקס"ד), וגם לפי הטעם דהרג את הנפש כתבו הט"ז והבאר היטב (שם) שאין להחמיר אלא בימי החול כי המעשה שהיה ביום חול היה.
יש שכתבו על פי טעמי הקבלה, כף החיים (שם סעיף קטן ט"ו) שיש לכסות גם בשבת ויום טוב.
למעשה נוהגים על פי טעמי הנגלה כדעת השולחן ערוך, שבשבת ויום טוב נוהגים שלא לכסות הסכינים.
סכין של זהב כסף ונחושת
בדין סכין של זהב או כסף או נחושת או פלסטיק שהוא לא ברזל, לפי הטעם הראשון בבית יוסף (שם) מפני שברזל מקצר ימיו ושולחן מאריך ימיו, זה נאמר דווקא בברזל, אבל פלסטיק וכדומה, מותר, ולפי הטעם השני מצד זה שנזכר בבונה ירושלים ודקר עצמו, נראה שאסור אף בפלסטיק כיון שקיים החשש גם בכך.
למעשה נהגו להחמיר, וכך כתב הפסקי תשובות (שם) להחמיר אף בכיסוי שאר הסכינים, כגון פלסטיק וזהב וכדומה, ובשעת הדחק יש על מה לסמוך.
הסרת או כיסוי הסכין
לעניין האם צריך להסיר את הסכין מהשולחן או די בכיסוי, הפסקי תשובות (שם) כתב שנוהגים לסלק הסכינים מהשולחן ולא להסתפק בכיסויים, וכך משמע מדברי המשנה ברורה.
אמנם יש שכתבו שדי בכיסוי, וכך כתב בשולחן הטהור (שם סעיף ד') לכתחילה יסלק הסכין ואם אי אפשר לסלקו מכסהו במפה, וכך נהג הגרי"י קניבסקי לכסות את להב הסכין ותו לא מידי.
למעשה יש לחוש לדעת המחמירים וכך יש לנוהג, מכל מקום בשעת הדחק יכול להקל.
הסרת הסכינים מכל השולחן
לעניין המברך האם צריך להסיר את כל הסכינים מכל השולחן, וכך הסתפק בשו"ת ויען דוד (חלק א' סימן כ"ח) והסיק שכיון שאין מכסים את הסכין אלא בשביל היכר בלבד, די להסיר את הסכין שלידו, ובפרט אם השעה דחוקה לו, ואינו יכול להמתין עד שיסירו כולם את הסכינים מעל השולחן.
וכך כתב החוט השני (שם) וכך הסכים הפסקי תשובות למעשה שאין צריך להסיר את הסכין שעל השולחן כשהוא מרוחק ממקום מושבו.
כיסוי הסכין בברכת 'מעין שלש'
לעניין כיסוי הסכין בשעת ברכת 'מעין שלש', בספר הטהרת השולחן (הובא בקובץ מפרשים בשו"ע) שנוהג כן אף בברכת 'מעין שלש', שהרי מזכירים בה את בנין ירושלים.
למעשה כתבו הפוסקים והובא בפסקי תשובות (שם) שאין נוהגים לכסות הסכינים בברכת 'מעין שלש', אלא בברכת המזון.
