מנהג צום החתן והכלה ביום חופתם

להלכה: בני אשכנז נהגו שהחתן והכלה מתענים ביום חופתם, ונאמרו טעמים רבים בכך, ויש שכתבו שהכלה פטורה מתענית זו, ולמעשה נהגו שכלה צמה.

בני ספרד נהגו שלא להתענות תענית זו, אמנם יזהרו שלא לשתות משקה המשכר.

זמן תענית זו להלכה עד צאת הכוכבים, ולכן אם החופה מתעכבת כמה שעות לאחר צאת הכוכבים יכול החתן לטעום משהו קודם החופה, ויש שהחמירו בכך עד לאחר החופה, ויזהר שלא לשתות דברים המשכרים.

ימים שבהם לא מתענים, הם ראש חודש, חנוכה, פורים, איסור חג, וט"ו באב, וט"ו בשבט, ושאר הימים מתענים, אמנם ראש חודש ניסן נהגו להתענות.

בביאור הדברים:

מנהג זה שהחתן והכלה מתענים ביום חופתם, מובא בספר הרוקח (סימן שנ"ג) וכן בשו"ת מהר"ם מינץ (סימן קטן ק"ט), וכך נפסק ברמ"א (סימן ס"א הלכה א'), ונהגו שהחתן והכלה מתענים ביום חופתם.

וכך גם כן כתב השל"ה הקדוש (שער אותיות עמק הברכה אות ע') וצריכים החתן והכלה להתקדש עצמם במאוד מאוד בהיכנסם לחופה, על כן יעשו תשובה ביום קודם החופה, כי נהגו בכל ישראל שמתענים.

והטעם לתענית זו

והטעם לכך שמתענים תענית זו, כתב מהר"ם מינץ (שם) טעם ראשון, משום דהוא יום סליחה דידהו ונמחל עונותיהם, ולכן מתענים.

טעם שני, כתב (שם) שמא ישתו משקה המשכר וישתכרו, ולא תהיה דעתם מיושבת עליהם, ויכול להיות בכך כמה חששות, כגון שלא ידע בדיוק את מי הוא מקדש וכדומה.

טעם שלישי, מובא בדברי הרוקח (שם) בשם מדרש אגדה, מה שמתענים החתנים עד לאחר הברכה, מפני שמצווה חביבה עליהם, כדרך שעושים חסידים הראשונים שהיו מתענים על מצווה חביבה, כגון לולב ושאר דברים.

אמנם לפי טעם זה כתב האדר"ת בספר כנסת הגדולה החדש (חלק ג' שנת תרנ"א ל"ב אות ט'), והובא בספר שלמי שמחה (עמוד קכ"ט), נמצא לפי טעם זה שעיקר התענית אינו מצד הדין אלא מדת חסידות, אולי לפי הטעם זה יהיה מותר טעימה כמו שמותר לטעום קודם נטילת לולב.

טעם רביעי, כתב בספר שלמי שמחה (שם) שתענית זו כדי לבטל או על כל פנים להחליש את התיגרא והמריבות שעלולות להתפרץ בשעת או בסמוך לחופה, כמבואר בשו"ת מהר"י מברונא (סימן צ"ג) שצום החתן והכלה מבטל תיגרת הכתובה.

מנהג בני ספרד שלא נהגו בכך

מנהג הספרדים ועדות המזרח שאין החתן מתענה ביום חתונתו, ובפרט בזמן הזה שירדה חולשה לעולם, וכך כתב הילקוט יוסף (שובע שמחות פרק ג' עמוד פ"ח).

ומנהג זה מובא בחכמי ספרד במשך הדורות, כמבואר בכנסת הגדולה (סימן תקנ"ט) שעיר קושטנדינא הוא מקום שנהגו שלא להתענות ביום החופה, וכן כתב בספר יפה ללב (סימן תקע"ג), ועוד פוסקים.

אמנם יש ליזהר שלא ישתו משקים המשכרים ועל ידי כך יכולים להגיע לידי תקלות, וכן יזהרו שלא יהיו רודפים אחר מותרות במאכל ומשתה,

ועוד יזהרו ביום זה ליעץ לחתנים שיעסקו בלימוד התורה בתענית דיבור, שזה עדיף מתענית ממש.

דין הכלה בתענית זו

לעניין האם הכלה גם כן חייבת בתענית זו, מדברי הרמ"א (שם) משמע שהכלה חייבת בתענית זו בדיוק כמו שהחתן חייב.

מאידך הבן איש חי (פרשת שופטים אות י"ג) כתב נוהגים שהחתן מתענה יום שנכנס בו לחופה, מפני כי הנושא אישה מוחלים לו עוונותיו וכו', וכתב (שם) פה בעירנו רבים נוהגים בכך, ודווקא החתן, אבל הכלות לא נהגו בכך, ולא נזדמן שום כלה מתענה קודם החופה כלל.

זמן צאת הצום בתענית זו

וזמן צאת הצום בתענית זו, האם הולכים כמו שאר צומות עד צאת הכוכבים, או שזמנו עד אחרי הברכות של החופה.

תלוי הדבר בב' הטעמים למה מתענים, לפי הטעם הראשון שהוא מפני יום סליחה וכפרת עוונות, יש לו להתענות עד צאת הכוכבים בלבד, ואילו לפי הטעם השני שחוששים שמא ישתה משקה המשכר וישתכר אם כן חוששים שצריך לצום עד אחרי הברכות של החופה.

להלכה כתב הפתחי תשובה (שם) מאחר שתענית זו אינו מוזכרת כלל בגמרא, אם כן מעיקרא לא קיבלו עליהם להחמיר יותר משאר תעניות, ולכן יש לו להתענות רק עד זמן צאת הכוכבים, אך כתב (שם) שיזהר לא לשתות משקה המשכר לצאת ידי חובה כל הדעות.

וכך כתב למעשה בקיצור שולחן ערוך (סימן קמ"ו סעיף א') אם נתאחרה החופה בלילה לאחר זמן צאת הכוכבים, יכולים לאכול איזה דבר, ובלבד שלא ישתו משקה המשכר.

וכך נהג למעשה הגרש"ז אויערבך לזרז החתנים לטעום משהו לאחר צאת הכוכבים אף קודם החופה, וכתב שחלב מותר ואינו בכלל משקה המשכר.

אמנם בערוך השולחן (סימן ס"א אות כ"א) כתב שהמנהג היה אפילו אם החופה כמה שעות בלילה מתענים עד אחרי החופה. להלכה נראה שיש להקל בכך.

קבלת התענית מבעוד יום

לעניין האם החתן המתענה צריך לקבל על עצמו בתפילת מנחה שערב הצום תענית זו, כתב הערוך השולחן (שם) ואין צריך לקבל על עצמו קבלת התענית במנחה שלפניו, כיון שכולם נוהגים כן.

וכך הסכימו הפוסקים בספר הליכות שלמה (חלק ג' פרק י"ג אורחות הלכה הערה 43), וכן הילקוט יוסף (שם) אותם הנוהגים להתענות ביום החתונה, אינן צריכים לקבל את התענית במנחה ככל תענית יחיד, שהכל נהגו כן.

הימים שבהם החתן והכלה אינם מתענים

הימים שבהם החתן והכלה לא מתענים, כתב הערוך השולחן (שם) שהכלל הוא, ימים המוזכרים בגמרא שמתענים בהם, כגון ראש חודש, חנוכה, פורים, איסור חג, ט"ו בשבט, וט"ו באב, בהם החתן והכלה אינם מתענים.

אמנם ימים שאינם מוזכרים בגמרא, כגון ימי ניסן, וכן ל"ג בעומר, ושלושה ימי הגבלה שבין יום הכיפורים לסוכות, מתענים.

וכך כתב המשנה ברורה (סימן תקע"ג סעיף קטן ז').

ראש חודש ניסן, מבואר ברמ"א (שם) שאם יש לו נישואין בניסן מתענה, וביום חופתו אפילו בראש חודש ניסן, מפני שהוא אחד מן הימים שמתענים בהם, ואף שבשאר ראש חודש לא מתענים, בראש חודש ניסן מתענה.

ראש חודש אב, כתב המשנה ברורה (שם) שגם בראש חודש אב אם חל יום חופתו מתענה, מכל מקום לכתחילה אין נושאין בו.

מי שלא רגיל לצום בכל ראש חודש ניסן, כתב הנהר שלום (סעיף קטן ב') שלא יתענה בו ביום חופתו, משום שאיסור התענית בראש חודש מוזכר בגמרא ואילו תענית ביום חופתו אינו אלא מנהג.

מאידך התורת חיים (שם) דייק מדברי הדרכי משה שאף מי שלא רגיל להתענות בראש חודש ניסן, מתענה ביום חופתו, וכך הסכים עמו להלכה הגרש"ז אויערבך בספר שלמי שמחה (שם) שהורה שחתן מתענה בראש חודש ניסן אף אם לא היה רגיל לצום בכל שנה ושנה, וכך יש לנהוג להלכה.

וכתב (שם) שדין זה נוהג גם לכלה שחל יום חופתה בראש חודש ניסן, אף שאישה לעולם לא רגילה לצום בזמן זה.

יום החופה הסמוך לתענית ציבור

בדין יום החופה הסמוך לתענית ציבור, כגון מי שחל יום חופתו ביום תשיעי או אחד עשרה בטבת, או ממחרת יום הכיפורים, או בששה עשר בתמוז, ויש טורח לחתן והכלה להתענות יום אחרי יום, בספר הליכות שלמה (מועדים חלק ב' עמוד ת"ד) כתב שיסמוך על תענית זו שתעלה לו גם לשם תענית שלפני הנישואין, ולא יתענה שוב ביום החופה.

והטעם לכך כתב (שם) שצירף את דעת השדי חמד (מערכת חתן וכלה אות ד') שחידש שבמקום הצורך ראשי להקדים התענית שלפני הנישואין עד כמה ימים, ואם כן הוא הדין הכא דעולה לו גם לשם יום החופה.

וכך הסכים הילקוט יוסף (שם) שלאותם הנוהגים להתענות ביום החופה, אם חל יום החופה אחר תענית ציבור וקשה לחתן לצום יום אחרי יום, אין החתן צריך להתענות.

שקשה לחתן או הכלה להתענות ביום חופתם

במקום שקשה לחתן או הכלה להתענות ביום חופתם, כתב הגרש"ז אויערבך בספר שלמי שמחה (שם) שיכולים החתן או הכלה להקדים התענית ליום אחר, והיינו יום או יומיים קודם החתונה, וצירף בזה את דעת השדי חמד (שם).

וכתב (שם) שפעם שאל חתן את הגרש"ז אויערבך לעניין כלה שסובלת מכאבי ראש חזקים בסופי התענית וחוששת לבוא כך לחופה, והורה שתצום יום אחד לפני החופה, וכן הוא הדין החתן.

תוכן עניינים
מבצע מטורף! ניקוי ספות עד הבית

החל מ- 250 ₪ בלבד

עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש
דבר תורה על פרשת השבוע
תכנים חדשים שעלו לאתר
הלכות ביקור חולים

להלכה: מצווה לבקר את החולים, ומצווה זו נאמר על כל אחד מישראל. ונאמרו ג' טעמים בכך, ולכן המבקר את החולה צריך לשאול את החולה האם

מה מברכים על חמאת בוטנים?

להלכה: חמאת בוטנים ברכתה 'שהכל נהיה בדברו'. בביאור הדברים: חמאת בוטנים, יש לברך עליו ברכת 'שהכל נהיה בדברו', כמבואר בספר הליכות ברכות (סימן ר"ב אות

מה מברכים על תן צ'אפ?

להלכה: על תן צ'אפ יש לברך 'שהכל נהיה בדברו'. בביאור הדברים: תן צ'אפ הוא מחטיפי התירס, שברכתו 'שהכל נהיה בדברו', וכתב בספר הליכות ברכות (סימן

הנחת אפר בראש החתן בחופה

להלכה: בני אשכנז וחלק מבני הספרדים נהגו להניח אפר בראש החתן במקום הנחת תפילין, כמבואר בגמרא, ואילו חלק מבני הספרדים נהגו שלא להניח אפר, אלא

Translate »