להלכה: חייב אדם ליטול מים אחרונים בגמר סעודתו קודם ברכת המזון, וחיוב זה שייך גם בזמנינו.
וחיוב נטילה זו מעיקר הדין עד פרק שני של האצבעות.
ונטילה זו אסורה במים רותחים אלא במים פושרים ועדיף קרים, וכן יש ליזהר שלא לשפוך מים אלו על הרצפה או במקום שיהיה בו סכנה אלא ישפוך אותם לתוך כלי, ודע שלכתחילה יש לשפוך מכלי לתוך כלי על פי הזוהר.
מעיקר הדין אין חיוב לנגב את הידיים, מ"מ ראוי לנוהג כך.
אין לדבר כלל לאחר נטילת מים אחרונים, ואפילו לצורך דברי תורה, ואם עבר ודיבר שיחזור ויטול שיהיה תכף לברכה נטילה.
נשים, יש שכתבו שאינם חייבות ויש שכתבו שחייבות במים אחרונים, קטנים ראוי לחנכם למצווה זו.
בביאור הדברים
השולחן ערוך (סימן קפ"א סעיף א') "מים אחרונים חובה".
והטעם הוא, משום שהידים מזוהמות הן מן האכילה ופסולות לברכה, וסמכו חז"ל אקרא "והתקדשתם והייתם קדשים", "והתקדשתם" אלו מים ראשונים, "והייתם קדשים" אלו מים אחרונים.
ועוד מבואר בגמ' בחולין (דף ק"ה עמוד ב') והוא מפני חשש מלח סדומית, דבכל סעודה הלא נמצא מלח, ויש לחוש שמא מעורב בהן מעט ממלח סדומית, שמסמא את העיניים למי שנוגע בם, ואחר כך יגע בעיניו.
עוד טעם מובא בזוהר הקדוש (תרומה קנ"ד) שיש סוד גדול ונורא בנטילת מים אחרונים שבזה נותן לחיצונים הרודפים אחריו להזיקו ולקלקלו את חלקם, ובזה מניחים אותו לנפשו ולא ימשכו אותו אחריהם.
חיוב מים אחרונים בזמנינו
דין מים אחרונים בזמנינו, כיון שאוכלים במזלג, וגם בזמנינו אין מלח סדומית ואין את החשש המבואר בגמ' בחולין, וכך כתב השולחן ערוך (שם הלכה י') יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים מהסיבות שביארנו, מ"מ כתב המשנה ברורה (שם) להחמיר בזה משום שיש לחוש למלח אחר שטבעה כמותה.
ועוד שכבר כתבו גדולי הפוסקים (המהרש"ל והמג"א ועוד) שאפילו באופן שלא טינף ידיו מזוהמת התבשיל וממלח, בכל זאת יש ליזהר מאוד בנטילת מים אחרונים.
וכך נראה להלכה להחמיר בזה, וכך כתב הילקוט יוסף (שם) מים אחרונים חובה, ואף בזמן הזה שאין מלח סדומית מצויה בינינו, יש חיוב ליטול ידיו מים אחרונים, ובפרט מי שידיו מלוכלכות, ולא כאותם שמקילים בזה.
חיוב נשים במים אחרונים
בפסקי תשובות (שם) כתב בשם ספר תשובות והנהגות (חלק א' סימן קע"ד) כיון שבזמנינו אין מלח סדומית מצויה, וגם בדרך כלל אוכלים בכף ומזלג והידיים נשארים נקיות, ואין טעם הנטילה אלא מדברי קבלה, ולכן אין נוהגות הנשים ליזהר בה, כי אין הנשים מקפידות בחומרות שיסודם בסוד ה', אך אם רואות שידיהן מזוהמות מהמאכלים בוודאי חייבות במים אחרונים.
מאידך הילקוט יוסף (שם הלכה ב') כתב אף הנשים חייבות במים אחרונים, ואף שיש שכתבו להקל בזה, העיקר להלכה להנהיג גם את הנשים והבנות נטילת מים אחרונים.
קטנים שהגיעו לחינוך במים אחרונים
קטנים שהגיעו לחינוך, כתב הגר"ח קניבסקי בספר אוצר המים (פרק ד' הערה ט') שטוב לחנכם שיטלו את ידיהם למים אחרונים.
וכך הובא (זמירות שבת עמוד ק"ט) על בעל הדברי יואל מסטמר, שהורה לחנך את הקטנים לנטילת מים אחרונים.
נטילת מים אחרונים לתוך כלי
השולחן ערוך (שם הלכה ב') "מים אחרונים אין נוטלים על גבי קרקע, אלא בכלי, מפני רוח רעה ששורה עליהם, ואם אין לו כלי, נוטל על גבי עצים דקים וכיוצא בהן".
והטעם לכך, מפני ששורה עליהם רוח רעה, ויש חשש סכנה לעובר עליהם, וכתב המשנה ברורה (שם) ובמקום שאין עוברים שם יכולים ליטול על גבי קרקע.
מים אחרונים מתחת לשולחן, כתב המשנה ברורה (שם) ולכן מותר לטלם מתחת השולחן, ואף על גב שלפעמים מסלקים השולחן, מ"מ יתנגבו ביני וביני. מ"מ כתבו בשם השל"ה שיש ליטול דווקא לתוך כלי ממש, ולא על הקרקע כלל.
מים אחרונים בכלי פשוט, כתב הפסקי תשובות (שם אות ו') ונהגו שיהיה כלי פשוט וזול, כי המים שנכנסים לכלי הם חלק הסטרא אחרא.
מים אחרונים לתוך כלי שאוכלים בו, כתב (שם) וכמו כן נזהרים מאוד שלא להשתמש בכלי לאכול ולשתות ממנו, ובדיעבד אם נטל ידיו לתוך כלי אכילה ידיחנו וישטפנו היטב.
מאידך הילקוט יוסף (שם אות ו') כתב מה שיש נוהגים ליטול ידיהם מים אחרונים בתוך צלחת אחת מן הצלחות שאכלו מהם, אין לחוש בזה משום רוח רעה, ומותר להשתמש בכלי זה לאחר הדחתו יפה, ומותר לשפוך אחר כך את המים האחרונים שבצלחת אף במקום עוברים ושבים.
מים אחרונים לתוך כיור, כתב האור לציון (חלק ב' פרק א' בביאורים ה') אבל בנוטל לתוך כיור שאין המים נשארים שם, מותר ליטול לכתחילה, ושונה ממה שכתב המגן אברהם שאסור ליטול בקיסמים משום שהמים נבלעים שם, שורה עליהם רוח טמאה.
וכן כתב הילקוט יוסף (שם אות ד') אך אין צריך שיהיה כלי ממש, ולכן מותר ליטול מים אחרונים לתוך קערות מטבח הנקובות, הנקראות כיור.
מ"מ כתב האור לציון לפי דברי הזוהר הקדוש שצריך דווקא לתוך כלי, וטוב להחמיר במקום שאפשר.
לעניין ליטול מים אחרונים לתוך כיור שיש שם כלים, בפסקי תשובות (שם) כתב אבל יש ליזהר שלא יהיו שם כלי אכילה, ויש לעורר על כך, כי רבים אינם נזהרים בכך ונוטלים בכיור על כלים וצלחות וכוסות, ויש בזה סכנה.
אמנם לפי דברי הילקוט יוסף, שביארנו קודם לכן, נראה שמותר ואין לחשוש לרוח טמאה.
לכתחילה יש ליטול מכלי לתוך כלי, וכך מובא באור לציון (חלק ב' פרק י"ג הלכה א') בשם הזוהר הקדוש שיש ליטול מכלי לתוך כלי.
לעניין לתחוב ידיו לתוך כלי במים אחרונים
המשנה ברורה (שם) כתב בשם המגן אברהם בשם רש"ל ולא יתחוב ידיו בתוך הכלי לרחצם, אלא ישפוך המים על ידיו שירד לתוך הכלי.
והטעם ששונה דין שטיפת הידיים שבין גבינה ובשר שמועיל לתוך ידו לבין מים אחרונים שלא מועיל לתוך ידיו, ביאר המחצית השקל (שם) בשם הים של שלמה (חולין פרק ח' סימן י') שמים אחרונים שענינם להעביר את הזוהמה, א"כ אע"פ שהעביר את הזוהמה על ידי שתחב ידו במים מ"מ חוזרים המים עם הזוהמה ונדבקים לידים, מה שאין כן שטיפת ידיים שבין גבינה לבשר שענינם להעביר את המאכל הדבוק בידים, א"כ שתוחב ידו במים, אין הוא חוזר ונדבק.
מאידך הילקוט יוסף (שם אות ז') הנוהגים ליטול מים אחרונים על ידי הכנסת ידיהם לקערה עם מים, יש להם על מה שיסמכו.
מים אחרונים במים פושרים
השולחן ערוך (שם הלכה ג') "אין נוטלים בחמין שהיד נכווית בהם, מפני שמפעפעין את הידיים, ואין מעברים את הזוהמה".
והטעם, שמים חמים שהיד נכווית בהם אין מעברין את הזוהמה, משום שמרככין את הידיים ומבלעין בהן את זוהמת התבשיל.
ושיעור יד נכווית בו, כתב המשנה ברורה (שם) שאין הכוונה יד נכווית בו ממש, משום שבוודאי אין אדם נוטל ידיו במים כאלו שיכווה בהן, אלא כל שכרסו של תינוק נכווית בו.
למעשה כתב המשנה ברורה שפושרין שאין היד סולדת בו, מותר, ורש"ל פסק שדווקא צונן כשר, ומיהו אם אין לו כי אם אלו הפושרין, ודאי אין להחמיר.
נטילת מים אחרונים עד פרק שני של האצבעות
השולחן ערוך (שם הלכה ד') "אין צריך לטול אלא עד פרק שני של אצבעות".
הילקוט יוסף (שם הלכה י') כתב ויש נוהגים על פי הסוד ליטול עד סוף האצבעות, דהיינו עד כף היד, וכן עיקר להלכה, ובפרט אם ידיו מלוכלכות.
והטעם שדי בנטילה זו, משום שלמעלה משני פרקי אצבעות אין מגיע לכלוך המאכל, וכתב המשנה ברורה (שם) ואם היה המאכל מגיע מכאן ואילך, צריך רחיצה גם למעלה.
וכתב בביאור הלכה (שם), ורע עלי המעשה שראיתי שיש אנשים אשר המה זהירים בנטילת מים האחרונים, אבל אינם יוצאים חובת הדין כלל וכלל, דאינם נותנים כי אם איזה טיפת מים על ראשי האצבעות עד אשר אפילו עד סוף פרק הראשון אינה מגעת, ולפעמים יוצאים בנגיעה בעלמא במים וידיהם נשארים מטנפות מזוהמת המאכל כבראשונה, ובאמת מן הדין צריך לרחוץ לפחות עד סוף שני פרקי האצבעות.
וביותר כתב בפסקי תשובות על פי תורת הנסתר שהוא עיקר הטעם לנטילת מים אחרונים לדידן יש ליטול על הידיים מים באופן של שפיכת המים מאצבעותיו לתוך הכלי ואין די בהרטבה הידיים במים.
וגם צריך שיהיה הנטילה על כל אורך האצבעות עד חיבורם לכף היד, וגם על אצבע האגודל, והשפיכה צריכה להיות בב' ידיים ואין די בשפיכה על אחת ולהעביר הלחלוחית לשנייה, כמנהג ההמונים.
ודע מהנכון למעט בשיעור המים ולא ליטול בשפע, כי אין לתת לחיצונים חלקם בשפע, וכך כתב בילקוט יוסף (שם) ולא ירבה בהם.
ונפסק בשולחן ערוך (שם) שצריך להשפיל ראשי אצבעותיו למטה, כדי שתרד הזוהמה.
מי נוטל לפני מי מים אחרונים
אם המסובים רבים עד חמשה אנשים, מתחילים מן המברך, והטעם לכך כדי שיעיין בארבע ברכות של ברכת המזון בתוך הזמן שיטלו אלו הארבעה אנשים הנשארים, וכך נפסק בשולחן ערוך (שם).
וכתב המשנה ברורה (שם) ואף על גב דהיום המנהג שכל אחד מהמסובים מברך לעצמו, ואין יוצאים בברכתו, מ"מ לא נשתנה הדין, דגם היום מהנכון שיאמרו המסובים כל ברכה וברכה בלחש עם המברך שמברך בקול רם, וגם ברכת הזמון צריך המברך לומר לפניהם, ומשום הכי צריך לעיין קצת מתחילה.
ואם המסובים מרובים יותר מחמישה אנשים, נפסק בשולחן ערוך (שם) מתחילים מהקטן ונוטלים דרך ישיבתן, עד שמגיעים לחמשה האחרונים, וכיון שלא נשארו אלא חמשה שלא נטלו מתחילים מן המברך, והטעם שלא מתחילים מיד מהמברך, משום שגנאי הוא לו להמתין זמן מרובה, ועוד וגם הוי הפסק.
בביאור הלכה (שם) כתב מהנכון שיביאו כמה כלים למים אחרונים.
וכתב השער הציון (שם) ולכאורה היום שאנחנו מברכים כולם, גם בקטן יש משום הפסק, וכתב ואולי צריך לחשוש למברך יותר שהוא עיקר הברכה, ובכל מה שאפשר לתקן מתקנים.
מאידך הפסקי תשובות (שם אות י') בשם שו"ת פעולת צדיק ועוד אחרונים, שכתבו שאנו אין נוהגים כסדר זה, אלא תמיד מתחילים בנטילת ידיים למים אחרונים מן הגדול, אלא שמ"מ נכון מאוד ליזהר שבמקום שיש מסובים רבים להביא כמה כלים למים אחרונים כדי שלא יצטרכו המסובים להתמהמה בין נטילת ידיהם לברכת המזון יותר משיעור כ"ב אמה.
ונראה שהטעם הוא שכיום יש סידורים ואין הסיבה שהמברך צריך להתכונן, ולעניין הפסק הוי הפסק רק בשיעור כ"ב אמה.
וכך כתב הילקוט יוסף (שם הלכה ט"ו) וכיום אין מנהגינו כן, אלא מכבדים את הגדול שבקהל ליטול ידיו תחלה במים אחרונים.
כיבוד זה לזה במים אחרונים
אין מכבדים זה את לטול מים אחרונים, וכך נפסק בשולחן ערוך (שם) והטעם כתב המשנה ברורה (שם) שאין זה כיבוד במה שירמוז לו שהוא ירחץ תחלה ידיו המזוהמות.
ניגוב ידיים לאחר נטילת מים אחרונים
השולחן ערוך (שם הלכה ח') "יש אומרים שמים אחרונים אינם צריכים ניגוב, ולהרמב"ם מנגב ואחר כך מברך".
וכתב המשנה ברורה (שם) משמע דעת השולחן ערוך להקל בזה, וכך כתב הילקוט יוסף (שם אות י"א) אף שמעיקר הדין אין צריך לנגב הידיים, מ"מ טוב ונכון לנגבם, לצאת דעת כולם.
לעניין ניגוב בבגדים, נסתפקו האם ניגוב ידיו בבגדיו שגורם לשכחה נאמר רק במים הטמאים מחמת נטילת ידיים או בכל מים שהרטיבו אין לו לנגב, לכן כתב הפסקי תשובות (שם) ויזהר לא לנגב ידיו בבגדיו.
וכך כתב הילקוט יוסף (שם אות י"ב) לכתחילה ראוי שלא לנגב ידיו בבגדיו, דשמא גם בניגוב ידיו מנטילה הדבר קשה לשכחה.
לעניין ניגוב מים אחרונים במפה, כתב בפסקי תשובות (שם) בשם אחרונים שאין לנגב ידיו במים אחרונים במפה שעל השולחן, אמנם בצדי המפה הסרוכים למטה, נראה שמותר.
מים אחרונים בשאר משקים
השולחן ערוך (שם הלכה ט') "מים אחרונים נוטלים בכל מיני משקים".
והטעם לכך, כתב המשנה ברורה (שם) שגם הם מנקים הידיים מזוהמת כמו מים, וכתב שם ודווקא שאין לו מים, הא יש לו מים אין לו ליטול בשאר משקים.
שאר משקים, כתב (שם) כגון שמן ודבש וחלב, וכן מים שנשתנה המראה שלהם, או שנעשה בהם מלאכה, ואפילו מים שנפסלו משתית כלב, כשרים למים אחרונים, חוץ מיין שפסול מחמת חשיבתו.
בשלטי גיבורים והובא בשער הציון (שם) להלכה שיש ליזהר במים אחרונים שיהיו ראויים לשתייה ואל יהיו מרים וסרוחים, וכך כתב הילקוט יוסף (שם) ולכתחילה עדיף ליטול במים הראויים לשתייה.
ליטול מים אחרונים משיירי המשקים שבכוסות שאין רגילות לשתות, כתב הגרי"ש אלישיב בספר עץ השדה (סימן ט"ז הערה י"ג) שאינם בכלל האיסור של הפסד אוכלים, ואין להם חשיבות משקה לאסור הנטילה.
וכך כתב הילקוט יוסף (שם) יש להתיר ליטול מים אחרונים ממים שנשארו בכוס, לאחר שסים שתייתו.
לעניין מים אחרונים ברוק, כתב בשו"ת מנחת אלעזר (חלק ג' סימן נ"ד) שאינו מועיל, שמלבד שדעת המהרש"ל שהובא במשנה ברורה שצריך ליטול דווקא בצונן, ורוק הרי הוא אינו צונן, מ"מ חיוב מים אחרונים ממה שדרשו חז"ל "והייתם קדשים", הואיל ורוק מאוס הוא אצל הקב"ה, שהרי אסור ברקיקה בהר הבית, א"כ איך אפשר לקיים בו נטילת מים אחרונים הנלמדים מהפסוק שעלינו להיות קדשים כי קדוש אני ה'.
שלא להפסיק לאחר נטילת מים אחרונים
המשנה ברורה (שם סעיף קטן כ"ד) כתב וצריך ליזהר שלא להפסיק בין הנטילה לברכת המזון, אפילו בדברי תורה, והובא הפסקי תשובות (שם) והוא סגולה נפלאה לקבלת שפע עליון ושהשטן לא יקטרג עליו על סעודה זו.
ולכן צריך ליזהר שלא לדבר כלל לאחר נטילת מים אחרונים.
וכן כתב הערוך השולחן ויראה לומר על נהרות בבל או שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון, לפני נטילת מים אחרונים.
אמנם הפוסקים הנוהגים לומר לפני ברכת המזון, כגון אברכה את ה' וכו' סוף דבר הכל נשמע וכו' תהלת ה' ידבר פי וכו' ואנחנו נברך וכו' וידבר אלי זה השולחן וכו' לשם יחוד וכו' הנני מוכן ומזומן וכו' יש לומר אותם בדווקא לאחר נטילת מים אחרונים, ומפורש כן בפסקי האר"י ז"ל ופסוקים אלו הרי הם כתחילת ברכת המזון ואין הפסק כלל.
אם נטל ידיו למים אחרונים והוצרך לנקביו או שמע קול ברק או רעם או הוצרך לענות על שאר דברים שבקדושה, או עבר ודיבר, יש לו ליטול ידיו שנית כדי להסמיך הברכה לנטילה.
