להלכה: אסור לגזוז ציפורנים ולזרוק אותם במקום שמצויים נשים, כגון רשות הרבים וכדומה, והטעם לכך מפני שאישה מעוברת עוברת עליהם ומפילה עוברה, והעושה כן מתחייב בנפשו ודמו בראשו.
ויש לקבור את הציפורנים או לזרוק אותם לבית הכיסא, ועדיף לשרוף אותם כך שאין סיכוי שיתגלו, והזורק אותם לרשות הרבים רשע.
אם הציפורן זזה ממקומה, יש שכתבו אפילו זזה קצת, ויש שכתבו רק אם הזיזן מחד לחדר, אינו מתחייב ואין בכך סכנה, לכתחילה יש לחשוש לשיטות להזיזן מחדר לחדר.
אסור לאישה לדרוך על הציפורן גם אם לא יודעת שדרכה, והטעם משום כישוף.
לאיש מעיקר הדין מותר לדרוך על הציפורן, מ"מ יש לחשוש לשיטות האוסרות משום שגורם רעה לעצמו, וחמירא סכנתא.
בביאור הדברים:
הגמ' (בנדה דף י"ז עמוד א') "אמר ר' שמעון בן יוחי חמשה דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו וכו', והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים" וכו'.
והטעם לכך מובא בגמ' (שם) "מפני שאשה מעוברת עוברת עליהן ומפלת". והסיבה שמפילות מובא בנימוקי יוסף (מועד קטן דף י"ח עמוד א') משום מיאוס ולכן מפילות, ויש אומרים משום כשפים.
בספר תועלת יעקב והביא אותו באליה רבה (סימן ר"ס) משום שקודם שחטא אדם הראשון היה כל מלבושו עשוי מציפורן, וכשחטא נתפשט ממנו ולא נשאר ממנו רק הציפורנים, ומאחר שהאישה היא זאת שגרמה לכך, יש לחוש שתיענש בו האישה.
בבן יהוידע (מועד קטן שם) כתב שהכוחות החיצונים הדבקים בציפורנים מזיקים לעוברים, מפני שהציפורנים הם פרים ורבים, דלכך רואים אותם במוצאי שבת לסימן טוב, ולכן מזיקים לעוברה בפריה ורביה, שיפילו מדה כנגד מדה.
איפה צריך להניח את הציפורנים
הגמ' (שם) "תנו רבנן ג' דברים נאמרו בציפורנים, שורפן חסיד, קוברן צדיק, זורקן רשע". והטעם שעדיף לשרוף מכאשר לקבור, כי בלקבור יש חשש שיתגלו לאחר מכן מה שאין בשריפה שמתכלה מהעולם.
לעניין זריקת ציפורנים לבית הכיסא, בבן איש חי (שנה שניה פרשת לך לך אות י"ד) כתב וצריך לקבור הציפורנים בבית הכיסא בתוך הנקב, ולא יזרקם כלאחר יד, כדי שלא יתפזרו מהם בקרקע בית הכיסא וידרסו עליהם. משמע שלכתחילה יש לקברם בבית הכיסא.
אמנם בחוט השני (בדיני שאר ענייני סכנה אות ד') כתב שהיא קבורה מעולה שאין מצוי שיתגלה, מכל מקום עדיין אינו חסיד, שאין זה כשריפה שמכלה אותם מן העולם.
החזו"א (ארחות רבינו חלק א' עמוד ק"ד) היה נוהג לאסוף את כל ציפורניו שגזז במשך השנה לתוך מעטפה, והיה שורפן בערב הפסח בשריפת חמץ.
הגרי"ש אלישיב נהג להניח את הציפורנים בתוך נייר ולשרפן בכל ערב שבת.
אמנם החושש שאם ישמרם זמן ממושך יבוא לידי תקלה, דעת החוט השני (שם) שאף שאינו נחשב רשע אבל גם לא נחשב לצדיק.
שינוי מקום בציפורן אינו מזיק
הגמ' (מועד קטן דף י"ח עמוד א') "אמר ר' שמן בר אבא הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד ושקלינהו לטורפיה [ציפורנים] בשיניה וזרקינהו, שמא מינה תלת, שמא מינה מותר ליטול ציפורנים בחולו של מועד, ושמע מינה שאין בהם משום מיאוס, ושמא מינה מותר לזרוקן, ואיני והתניא שלשה דברים נאמרו בציפורנים הקוברן צדיק, והשורפן חסיד והזורקן רשע, טעמא מאי שמא תעבור עוברה ותפיל, אישה בבי מדרשא לא שכיחא, וכי תימא זימנין דמיכנשי להו ושדי אבראי, כיון דאשתני אשתני.
מבואר וכך נפסק בהלכה במקום שלקח את הציפורנים והזיזן ממקומם למקום אחר, אין את החשש לדרוך על הציפורנים.
ונחלקו הפוסקים מהו מוגדר כשינוי מקום, דעת הפרישה (או"ח סימן רמ"א אות ד') שמספיק להזיזן מקומו אפילו מעט וכבר אינו מזיק, מאידך האליה רבה (סימן ר"ס) שצריך להזיזן מחדר אחד לחדר השני אבל הוזזה במקצת אינה הוזזה כלל ויש בכך סכנה.
במשנה ברורה (סימן ר"ס סעיף קטן ו') ואם נפל מידו יכבד אותו המקום ויזיזם ממקומם, ושוב לית לן בה, וכתב ואליה רבה כתב ואפשר שיזיזן חוץ למקומם והוי שינוי מקום. ונראה מדבריו שמעיקר הדין די בשינוי אפילו מועט, מ"מ יש חשוש לכתחילה לשיטת האליה רבה שסובר שיהיה שינוי ממש מחדר לחדר.
במקום שהאישה דורכת ואינה יודעת שדרכה
בשיטת הר"ן והנימוקי יוסף (שם) הובאו ב' שיטות, האחד משום מיאוס והשני משום כישוף, והנפקא מינה במקום שדרכה ואינה יודעת שדרכה, אם משום מיאוס אז אינה יודעת אז אין מיאוס, ואם משום כישוף א"כ גם שאינה יודעת יש חשש של שמא תפיל.
וכן נראה למעשה לחשוש לדרוך על ציפורן גם אם האישה אינה יודעת על כך.
דין דריכה על ציפורנים לאיש
בגמ' (שם) מבואר שמותר כמבואר בגמ' בבי מדרשא לא שכיחה ומשמע שמותר, וכך הובא במשנה ברורה (שם) כתב ולכן בבית המדרש דלא שכיחי נשי או בבית המרחץ שעשוי רק להרחצת האנשים לחוד, מותר לזרוק.
מאידך הב"ח (יורה דעה סוף סימן קצ"ח) נדה שגילחה ציפורנה ודרס עליהם בעלה או אדם אחר לוקין עליה בשחין, בשם הרוקח (סימן שי"ז ד"ה פוגעת).
והובא בליקוט מהרי"ח שמדברי הזוהר (אחרי ל"ט) משמע שיש בהם כוח נזק לכל אדם ולאו דווקא לנשים.
ולכן נראה לכתחילה שיש לחשוש לשיטת הזוהר גם לאנשים לדרוך על הציפורנים, משום שגורם רעה לעצמו.
