האבן עזרא, או בשמו המלא ר' אברהם בן מאיר אבן עזרא, נולד בשנת ד'תתנ"ב בעיר טולדה שבספרד, בתקופת תור הזהב של יהדות ספרד. היה מגדולי מפרשי התנ"ך בכל הדורות, כאשר פירושיו מצטיינים בנטיה חזקה לפשט.
פירושיו על התנ"ך מקוריים ומתהדרים בסגנון תמציתי, המאתגר לפעמים להבנה ושוזר בתוכו שלל חידות ורמזים. יש בידינו פירושים של אבן עזרא לספרים: תורה, חמש מגילות, ישעיהו, תרי עשר, תהלים, איוב ודניאל. האבן עזרא מזכיר את פירושיו לנביאים ראשונים ומשלי, אך הם כנראה אבדו ברבות השנים ולא שרדו.
הגותו הפילוסופית של האבן עזרא
אומנם האבן עזרא מעולם לא כתב ספר פילוספי אחד, אולם בספריו שזר קטעים פילוסופיים רבים. קטעים אלו מובאים אגב אמירה פיוטית כשהם מופיעים ברמז בלבד או בצורת חידה. תמצית דעות ראב"ע היא להאמין בעילת העילות וסיבת הסיבות אשר ברא העולם; אבל ככל חכמי יון האמין בקדמות החומר, ועניין "ברא" הוא אצלו "חתוך וגזרה" והוא הכנסת צורה בחומר.
נפש האדם מורכבת לפי ראב"ע משלושה חלקים:
רוח נפש ונשמה.
הנשמה היא החכמה העליונה נאצלת מעולם השכליים;
הרוח היא כוח ההשגה החושית וההרגשית ומושבה בלב;
והנפש היא כוח החיוני הנמצא בכל חי ויש בה כוחות שונים כמו הגידול והצמיחה וכו' (קרוב לדעת אריסטו).
לדעת ראב"ע הבחירה מוגבלת רק למשכילים היודעים דעת עליון ולא לאדם פשוט אשר הוא "אסיר התאוה", ולא יצא מחוג מערכת הכוכבים המשפיעים עליו, כי תלוי בגזרה ולא בבחירה (ע' יסוד מורא שער ז').
פיוטיו ושיריו
האבן עזרא כתב פיוטים רבים, שירי היתול ושנינה, חידות והלצות. חכמי דורו שיבחו אותו, והמשורר שלמה דיאפרה קרא לאבן עזרא: "גדול עצה ובשיר רב פעלים". שיריו שרדו מאות שנים, והם מגוללים את סיפורו האישי על מהלך חייו ועל המקומות בהם עבר. חלק עיקרי בשירתו היא שירת קודש וכיסופים לציון.
משיריו הידועים ביותר:
- אגדלך א-להי כל נשמה
- כי אשמרה שבת
- לך א-לי תשוקתי
- צמאה נפשי
- ארץ ורום בהבראם
בפיוט המוכר ביותר של רבינו האבן עזרא "כי אשמרה שבת", אחד מפיוטי השבת הנפוצים ביותר המושרים על ידי כל עדות ישראל, שמו של המחבר חתום בראשי התיבות של הבתים.
כיצד הרגיע האבן עזרא אנשים שערערו על חשבונות שמיים?
מלבד הגותו, פירושיו ושיריו, האבן עזרא השקיע רבות בחיזוק בני דורו.
הבה נראה כיצד רבינו האבן עזרא נהג להרגיע אנשים שבאו להתייעץ עמו בדבר הצרות המגיעות אליהם, והחלו לערער על חשבונות שמיים השם ירחם:
"סיפר להם ה'אבן עזרא' מעשה שהיה בשני יהודים שהלכו בדרך. לאחד היה 3 לחמים, ולשני רק 2. הצטרף אליהם אדם שלישי, וכאשר הגיעה עת הסעודה, הזמינוהו לאכול יחד עימם. כשסיימו לאכול, אמר האיש שברצונו לשלם על האוכל שנתנו לו. "יש לי 5 זהובים, אני אניחם לפניכם, ותתחלקו בכסף כראות עיניכם", אמר.
החלו השניים להתווכח; הראשון שהיו ברשותו 3 לחמים, טען שהוא צריך לקבל 3 זהובים, והשני רק 2, ואילו חברו טען שכיוון שהאורח שהצטרף לסעודתם לא הקפיד בדווקא לאכול מזה 3 חלקים ומזה 2, אלא לָקַח מזה ומזה, לכן גם החלוקה הנוכחית של הכסף, צריכה להיות לחצאין.
השניים הגיעו אל העיר, וניגשו אל המרא דאתרא, שפסק להם שהראשון שהיו ברשותו 3 לחמים, יקח 4 זהובים, והשני רק זהוב אחד.
אנשי שיחו של ה'אבן עזרא', החלו לצחוק מהדין המשונה, שהרי הראשון לא תבע לעצמו אלא רק 3 זהובים, והרב היטיב לו עוד יותר וקבע שמגיעים לו 4; היתכן?!
כאן מצא ה'אבן עזרא' מקום לגבות בו את 'חובו', ואמר להם: לעשות חשבון פשוט אינכם יודעים, ואילו את חשבונותיו של הקב"ה הנכם מתיימרים להבין ולדעת על-בוריים?! – בואו ואסביר לכם את פסק הדין של הרב ההוא, ואז תבינו עד כמה פשוט הוא.
והחשבון הוא כדלהלן. 5 לחמים היו בסך הכל בסעודה זו. 3 אנשים אכלו בה. כל אחד מהסועדים אכל שליש מכמות הלחמים. נכפיל את מספר הלחמים בסועדים, ונגיע ל15- שלישים, כאשר כל אחד מהאנשים אכל 5 שלישים.
כמה שלישים מתוך ה15- באו מהראשון, שהיו לו 3 לחמים? הוי אומר, 3 כפול 3, שווה 9 שלישים. כמה שלישים מתוך ה15- הגיעו מהשני, בעליהם של 2 הלחמים? הוי אומר, 2 כפול 3, שווה 6 שלישים.
והרי כבר אמרנו שכל אחד מהסועדים אכל 5 שלישים. יוצא אפוא, שהראשון 'תרם' מחלקו 4 שלישים לאורח (שהרי הראשון הביא בס"ה 9 שלישים, והוא-עצמו, הראשון, אכל 5, והותיר 4 לאורח), והשני תרם רק שליש אחד (שהרי הוא הביא בס"ה 6 שלישים, וכיוון שאכל 5, הותיר רק אחד לאורח)…
סיים האבן עזרא ואמר: הנה לכם חשבון פשוט, שגם אותו לא ידעתם ולא הבנתם. ואם כן כיצד אתם רוצים להבין לעומק חשבונות שמים? (הסיפור לקוח מתוך סדרת הספרים "ותן חלקנו", מאת משה מיכאל צורן).