בדברי הימים, ישנם תאריכים מסוימים אשר בולטים כנקודות מפנה, ו-1492 היא ללא ספק אחת מאותן שנים גורליות. גירוש ספרד בשנת 1492 מהווה ציון דרך מכונן וכואב בתולדות עם ישראל. יהודי ספרד, אשר סירבו לקבל עליהם את הדת הנוצרית, גורשו ממנה בצו מלכותי וכך הסתיים לו פרק מפואר ועשיר של 1,500 שנות היסטוריה יהודית על אדמת ספרד. על יהדות ספרד, תרבות והיסטוריה מפוארת, במאמר שלפניכם.
גירוש יהודי ספרד בשנת 1492 היה אירוע כואב ורגע מכונן בהיסטוריה של העם היהודי לדורותיו. מאורע טרגי אשר עיצב את חייהם של אלפי יחידים, טבע את חותמו והותיר השלכות מתמשכות על התפוצה היהודית. מהם האירועים אשר הובילו לגירוש, הסיבות וכן ההשפעה שהיתה לו על העם היהודי? כיצד הצליחה הקהילה היהודית לעמוד איתן אל מול המאורעות ולשמר זהות ותרבות רבות ערך?
"יום שבת אחריו שפך ה' כאש חמתו נאר מקדשו וחלל נזר תורתו היא קהילת ברצלונה אשר הובקעה… ובא מספר ההרוגים כמו מאתיים וחמישים נפשות…רבים קדשו ה' בתוכם בני יחידי חתן שה תמים והעליתיהו לעולה…"
כמה מילים על גירוש ספרד
בימים שלאחר ימי בין המצרים עם כניסת בתשעה באב 1492 הסתיים גירושם הכפוי של יהודי מלכויות קסטיליה ואראגון, אשר התבצע בעקבות צו גירוש, אותו פרסמו בשנת 1492 פרננדו השני מלך ארגון ואשתו, המלכה איזבלה, הצו הקשה בו נאסרה עפ"י חוק ישיבתם של יהודים בממלכתם, שיקף הלכה למעשה, מדיניות קנאית דתית של הכתר הספרדי, אשר ביקש ליצור חברה נוצרית אחידה והומוגנית ללא מיעוטים דתיים.
מתחילת האלף הראשון ועד 1492
חל "תור הזהב של יהדות ספרד" – תקופת פריחה של יהודי ספרד, אשר מהווה פרק משמעותי ביצירה הרוחנית היהודית, בה פרחו השירה, ההגות והפרשנות. יהודי ספרד ניהלו חיי יצירה לצד חיים ציבוריים עשירים – השתלבו במשרות בכירות ניהוליות, ובלטו בתרומתם המדעית, התרבותית והרוחנית.
שגשוג רוחני ותרבותי בחסות השלטון המוסלמי
באותן השנים, תקופת "תור הזהב" אשר מלווה בשלווה, ביטחון ופריחה, הצמיחה מתוכה שורה מרשימה של רבנים ואנשי רוח, אנשי מדע ורפואה, משוררים ופילוסופים. ואי אפשר מבלי לציין את אחת הדמויות הבולטות והמשפיעות, הרמב"ם, איש אשכולות שהיה רופא, מדען ומגדולי הפוסקים וחשובי הפילוסופים שקמו לעם היהודי וחכמתו ותבונתו מלווה אותנו עד היום.
"דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם, וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר. יש אדם שהוא בעל חמה, כועס תמיד; ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל… יש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח עד מאוד; ויש שהוא בעל תאווה… ויש שהוא טהור גוף ביותר". (הרמב”ם).
העידן הנפלא הזה עמד להסתיים בבשורות קשות
הנוצרים נאבקו לכבוש מחדש את חצי האי האיברי בתהליך שכונה ה"רקונקיסטה" וככל שמתקדם הכיבוש הנוצרי, כך מדרדר מעמדם של היהודים. הם נדרשים להתנצר, מואשמים בעלילות דם וסובלים מפרעות קשות. ב1391 פושט בספרד גל של פוגרומים כנגד היהודים ובעקבותיו יהודים רבים נמלטים מספרד, בעוד אחרים נאלצים להתנצר – מרצון או בשל כפייה. יהודים שהתנצרו מתוך כפייה כונו "הנוצרים החדשים" או "אנוסים" ופעמים רבות נחשדו בהמשך קיום מצוות היהדות בסתר.
"בזכות נשים צדקניות… נגאלו בני ישראל ממצרים"
רבים מיהודי ספרד המירו דתם למראית עין ונשארו לחיות בספרד, אך חיו חיי יהדות בסתר ובחשש מתמיד. אותו חשש, השפיע רבות על חייהם ויצר התפתחות של מנהגים שונים ומרתקים. אחד מאותם שינויים מהותיים ומרכזיים היה הפיכתן של נשים לשומרות הסף של הדת ומנהיגות הקהילייה. הן המשיכו לנהל מטבח כשר, עסקו בשחיטה ומילה, טיפלו בטהרת המת ובקבורה. זאת ועוד, הן ידעו, שמרו והנהיגו את מרבית הטקסים ואף עסקו בעול הפסיקה בשאלות הלכתיות שהתעוררו בסביבתן.
לסיכום, סופה של המאה ה 15 בספרד התאפיין בתנודות פוליטיות ודתיות
המלכים הקתולים היו נחושים בדעתם ליצור את ספרד "השלמה" – ספרד מאוחדת והומוגנית, תחת דגלה של הנצרות.
באופן טבעי, הדבר הוביל לדיכוי של מיעוטים דתיים כגון יהודים ומוסלמים כאחד. בשנת 1492 התוכנית יצאה לפועל בדמות צו אלהמברה, אותו הורו לקיים המלכים. הצו הורה על גירוש כל יהודי ספרד. אלה שסירבו להתנצר נאלצו לעזוב ולהותיר את בתיהם, עסקיהם ורכושם מאחור.
אך למרות כל אלה, סיפורם של יהודי ספרד, הוא סיפור של חוסן, כוחה של הרוח היהודית אל מול אתגרים בלתי נתפסים. כנגד כל הסיכויים, הם הצליחו לשמר את הגחלת והרוח היהדות לדורותיה.
