כמה פעמים מצאתם את עצמכם ממתינים שעות לתורכם בקופת החולים? או עומדים בפקק מתמשך בכביש, מורטים את שערות ראשכם ולא מבינים מדוע זה קרה דווקא לכם?
עיכוב והמתנה עשויים לעורר אצל האדם שלל שאלות ותהיות: מדוע הדברים לא נעשים כפי רצוני? מדוע בורא עולם מעמיד אותי בניסיון של המתנה? הקושי בהמתנה מלווה כל אדם בנקודות שונות בחייו. יש אשר חווים את הקושי בשידוך, יש אשר לא זכו להפקד בילדים, יש המתקשים בפרנסה, יש מי שבריאותם אינם טובה, ויש כאלו הנתקלים בעיכובים על כל צעד ושעל בחייהם. כיצד ניתן להצליח להסתכל על הדברים בצורה אחרת ולהבין שהכל קורה לטובתנו הנצחית?
העיכוב: חלק ממהלך של תיקון
הרב ישראל יעקב לוגאסי שליט"א מציין כי קללת העיכוב, היא הקללה בה נתקלל אדם הראשון, ככתוב:
"וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב".
וכן נתקללה חוה (בראשית ג, טז):
"אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ".
אדם וחווה נענשו שיהיו צריכים להשיג את מבוקשם בעיכוב ובעמל רב. לא רק שיצטרכו להתעכב עד שישיגו את לחמם וללדת את ילדיהם, אלא שעד שיגיעו לזה יעברו עוגמת נפש: "קוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" "אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים", כלומר אדם וחווה יצטרכו לעבור אכזבות עד שיגיעו למבוקשם.
מדוע נענשו דווקא בקללה זו?
יש שלל פירושים לדבר, אך לענייננו התשובה הרלוונטית היא שנגזר עליהם עיכוב והמתנה לצרכיהם, כנגד חטאם שלא הסכימו לעיכוב שציווה אותם ה'. הקב"ה ציווה עליהם לא לאכול מפרי עץ הדעת, ולא התעכבו ועצרו את רצונם ותאוותם, ולכן נענשו בכך שיצטרכו מעתה להתעכב ולהמתין למילוי מבוקשם.
לכן, צריכים להיות חזקים בעבודת ההמתנה, שהיא עיקר הקושי. צריך לשם כך תמימות ואמונה שלמה, והבנה שזהו מהלך התיקון בו אנו צועדים לקראת עולם מתוקן.
מה מקור הביטוי כל עכבה לטובה?
מה שרגיל העולם להשתמש בביטוי:"כָּל עַכָּבָה לְטוֹבָה", מקורו כנראה מהגמרא: "כָּל דְּעָבִיד רַחֲמָנָּא לְטַב", כל עיכוב הוא למעשה מהלך של תיקון, ובסבילת העכוב באמונה ובתמימות מתקן האדם הרבה יותר ממה שהוא חושב, ואף תורם להחשת הגאולה.
סיפור מרגש הממחיש עד כמה כל עכבה לטובה
סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: לפני חג הסוכות בשנת תשע"ח, גילה יהודי מבני ברק כי תיק הטלית והתפילין שלו נגנב. על התיק לא נכתב כל שם ואפילו רמז קל מיהו בעליהם, ומכיוון שכן פנה האיש באמצע ימי חוה"מ אל הרב יוסף דסקל מנהל 'לשכת הלכה למעשה' בב"ב והזמין תפילין חדשות – רש"י ור"ת, גדולים כמנהג חב"ד, כתובים בכתב המיוחד עפ"י פסקי הרב בעל התניא, העולים ממון רב – כל זוג כחמשת אלפים שקל. אמר לו ר' יוסף דסקל: בחוה"מ הלשכה סגורה, הכנס נא מיד אחר החג ונמלא אחר בקשתך. ואכן ביום שלישי פרשת נח תשע"ח בא האיש לקחת את התפילין החדשות.
בהיותו שם נשמע לפתע צלצול טלפון בלשכה. אמר האיש להרב דסקל: אנא, בבקשה ממך אל תענה עכשיו לטלפונים, עסוק רק בתפילין שלי כי אני ממהר מאד לדרכי. אך הרב דסקל המשיך לקשור לו את הרצועות ובינתיים ענה לטלפון.
וראה זה פלא, מצידו השני של הקו מדבר יהודי מראשון לציון שמצא בסמוך לפח האשפה תיק ובו תפילין, אשר אין בהם כל סימן זולתי סימן אחד, שלפני כשנתיים בחודש אלול תשע"ה נבדקו בלשכת 'הלכה למעשה', ועל כן ראשונה הוא פונה ל'לשכה' זו.
אמר לו הרב דסקל: אלפי תפילין עוברות תחת ידינו בימי אלול, כיצד אדע מיהו בעליהן? שמא יש בידך סימן נוסף? אמר היהודי: אכן, עם התפילין מונחת בתיק גמרא פלונית שלא נכתב בה שם הבעלים, אבל כמה חידושי תורה כתובים בה בכתב יד…
בכל אותה העת היה הלה דוחק בהרב דסקל: הנח לטלפון ועסוק בתפילין שלי בלבד… אך עתה פנה אליו הרב דסקל וסיפר לו דברים כהוויתן, ושאל אותו: מה היה מונח בכיס התפילין? ויען: "גמרא". ומה סימן יש בה? – "חידוש פלוני שכתבתי בדף פלוני"… מיד חיבר בינו ליהודי מראשון לציון, שהחזיר לו את התפילין, ואילו הוא ויתר לקונה על המקח והחזיר לו מעותיו והכל בא על מקומו בשלום.
ועתה בואו נחשוב יחד: אילו היה הרב דסקל שומע לקולו ו'ממהר' יחד עמו, הרי לא הייתה אבידתו שבה לידו עולמית, על כן סיבב מסבב כל הסיבות שעדיין לא יהיו מוכנות התפילין, ובעל כרחו יצטרך להתעכב, כדי שלא יפסיד מאומה ואף ישובו אליו התפילין. כמו כן מנפלאות ההשגחה שהתקשר המוצא בדיוק באותו רגע בו יעמוד הקונה לפני המוכר, לא לפניו ולא לאחריו, שהרי לא היו בהן סימנים כלל. ומכאן ילמד האדם דעת, שלא כל הנקרה בדרכו ומפריע לו – אכן לעכבו ולהפריע לו הוא בא, כי פעמים שבהפרעה זו טמונה הצלתו (באר הפרשה לך לך תשע"ט).
