אבן עזרא על פרשת מטות

{ב}ראשי המטות. לפי דעתי שזאת הפרשה היתה אחר מלחמת מדין ע"כ היא אחריה כמו ותדבר מרים ואהרן במשה אחר ויהיו בחצרות כאשר פירשתי והכ' אמר שבאו בני גד אל משה ואל אלעזר ואל נשיאי העדה ודכרו דבריהם ואחרי כן כתוב ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות הם נשיאי העדה הנזכרים ובעבור שאמר משה לבני גד ולבני דאובן והיוצא מפיכם תעשו ע"כ כתוב וידבר משה אל ראשי המטות ושם כתוב ככל היוצא מפיו יעשה: לבני ישראל. שיאמרו כן לבני ישראל:
{ג}לה'. שהזכיר השם והנדר אם יהיה כן אתן לשם כך וכך או אתענה: השבע. שם הפועל ובא עם שם וכמוהו רבים: לא יחל דברו. כמו לא יחלל ואיננו לשון מחילה והנה אנחנו צריכין לקבלה כי הכ' אמר איש ואשה ולא פירש מתי יהיה איש או מתי תהיה אשה:
{ד}ואסרה אסר. או אסרה איסר. ואסרה ממשקל אחר ואיננו כמו אסר:
{ו}הניא. כמו שבר והפר כמו את תנואתי: ביום שמעו. לא ביום אחר:
{ז}ונדריה עליה. בבית אביה ולא הניא אותה אביה בעלה יניא אותה:
{ט}ביום שמוע. הדבר מפיה: מבטא שפתיה. השבועה:
{יא}ואם בית אישה נדרה. האלמנה בימים הקדמונים והניא אותה לא תקיים נדרה בימי אלמנותה וזה על דבר העתיד שנדרה ומת הבעל קודם הגעת הזמן. מלת סליחה מפורשת:
{יד}לענות נפש. אפי' לענות נפש שהוא הצום כאשר פירשתי:
{טו}והקים. כבר הקים ואחר כן פירש איך הקים אותם בעבור שהחריש ביום שמעו:
{טז}ונשא את עונה. כי היא ברשותו:
{יז}בין איש לאשתו. והיא בוגרת: בין אב לבתו. אם איננה בוגרת על כן נאמר בנעוריה:

מטות פרק-לא

{ג}החלצו. חגרו חלוציכם: נקמת ה'. היא נקמת בני ישראל בעבור עבודת כוכבים:
{ה}וימסרו. כמו וינתנו וקרוב ממנו למסור מעל בה':
{ו}וכלי הקדש. הארון:
{ז}ויהרגו כל זכר. גדול בשנים:
{ח}ואת צור. אבי כזבי: בלעם בן בעור. י"א אחר ששב אל מקומו בא אל מדין כאשר שמע המגפה שהיתה בישראל בעצתו שב לקחת ממון מזקני מדין:
{ט}חילם. שם כלל והוא זהב וכסף ונחשת וברזל ובגדים:
{י}ואת כל עריהם במושבותם. כלל ופרט: טירותם. ארמוני המלכים:
{יא}ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח. שם כלל לאדם ולבהמה:
{יב}השבי. פרט לאדם: השלל. הם הבגדים:
{יד}על פקודי החיל. מגזרת יפקוד ה' כמו פקידי החיל וכן מלת קרואי כמו קריאי: שרי האלפים ושרי המאות. הם מאה ושלשים ושנים:
{טו}החייתם כל נקבה. הטעם אפי' אחת וכן אין כל ויתכן להיות כמשמעו כי כל נקבה החיו ורבים כן:
{יז}טף. שם כלל לקטן זכר או נקבה:
{יט}אתם ושביכם. בעבור הכבוד השוכן בתוכם:
{כ}וכל מעשה עזים. כאשר פירשתי. והנה הבגד בעבור שנגע בחלל הוא טמא הטעם ועמכם כל בגד עד שתתחטאו או תהיה מלת תתחטאו יוצאה וכן והתאויתם לכם כי הגבול הוא הפעול:
{כא}ויאמר אלעזר הכהן. כי חקת תורת הפרה לא. לעזר נתנה ומשה אמר להם תתחטאו דרך כלל ואלעזר פירש להם:
{כב}הבדיל. ידוע:
{כג}אך במי נדה יתחטא. היה נראה לנו כי הוא מי אפר הפרה כמו מי נדה לא זורק עליו וחז"ל אמרו כי טעמו בשיעור המים שתרחץ בהם האשה הנדה ודעתם רחבה מדעתינו:
{כו}שא את ראש. פירשתיו: מלקוח. הבהמה: השבי. האדם ותחסר מלת ו' כמו שמש ירח: וראשי אבות העדה. הם הנשיאים:
{כז}וחצית את המלקוח. שם כלל:
{כח}אחד נפש. כמו נפש אחד:
{ל}אחד אחוז. כמו והאחוז אחוז ושניהם דבקים כאשר פירשתי: מכל הבהמה. כמו גמלים והנה לא לקח אלעזר מהם חלק אולי היו מעטים ועל כן לא נזכר המספר שהביאו ולא המספר שלקחו הלוים:
{לב}יתר הבז. חוץ מאשר אכלו על כן אמר יתר והזכיר מספרם כי היה מספר רב ולא שמענו שלל כמוהו גם כן הזכיר המכס כי גם הוא רב ומלת מכם מפועלי הכפל על משקל וממר ליולדתו והוא מגזרת תכסו על השה והטעם חלק:
{מז} ואמר מן האדם ומן הבהמה. שם כלל:
{מח}הפקדים. פירשתיו:
{מט}אשר בידינו. בעבור היותם ברשותם וכן ולקחת בידך עשרה אנשים:
{נ}ונקרב. במחשבה או בפה: אצעדה. היא על הזרוע כי כן כתוב: וצמיד. ליד: טבעת. באצבע: עגיל. באזנים כי כן כתוב אולי נקרא כן בעבור היותו עגול: וכומז. כחביריו:
{נא}כל כלי מעשה. הגיד הכ' שלא היה בהם כלי שבור:
{נג}אנשי הצבא בזזו איש לו. הזכיר הכתוב זה להודיע כי זהב רב וכלי מעשה בזזו כל אחד:

מטות פרק-לב

{א}לבני ראובן. כי הוא בן הגבירה: מקום מקנה. כי שם מרעה טוב:
{ב}ויבאו בני גד. הם היו בעלי העצה בתחלה על כן הקדימם הכתוב:
{ה}ויאמרו יותן. אמר ויאמרו פעם אחרת בעבור שארכו הדברים י"א כי את הוא פעול יותן ולא אדע למה זה כי הנה כתוב נעתם ארץ. יחלק הארץ ולא נשא אותם הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו:
{ז}תניאון. כמו תשברון:
{ט}ויע. לו עד נחל אשכו. ל. כי העולים מצפון הלכו לנגב:
{יא}לא מלאו. קל הלמ"ד והוא מהבנין הכבד מלא קרנך שמן לא השלימו מה שהתחילו:
{יב}כלב בן יפנה. בתחלה כאשר דבר השם ומלת מלאו כמו בקשו נפשי שלחו באש מקדשך:
{יג}וינעם. מגזרת נע ונד בעבור שלא נחו:
{יד}תרבות. מגזרת אשר טפחתי ורביתי והוא קרוב מגזרת על כל רב ביתו והטעם גדול השנים: לספות. כמו להוסיף רק הוא משרש אחר וכמוהו ספו על זבחיכם כי לא מצאנו בבעלי היו"ד מזה השרש בבנין הקל חסר יו"ד:
{טז}וערים. בתחלה לטפנו:
{יז}חשים. על משקל מולים היו כמו מהירים מגזרת מהרה חושה אל תעמוד:
{יט}והלאה. נמצא על מקום ועל זמן והטעם ולמעלה:
{כא}עד הורישו. השם:
{כב}לפני ה'. כי שם הארון. לפני ה' כאשר פירשתי כי לעולם הוא לשבח:
{כד} אל"ף לצאנכם. נוסף כמו והאזניחו נהרות:
{כז}כל חלוץ צבא. כמו הארון הברית והטעם כל חלוץ חלוץ צבא:
{כט}ונתתם. תתנו להם והוי"ו כפ"א רפה בל' ישמעאל כי כן משפט הלשון:
{ל}ונאחזו בתככם. חלק להם כבוד כי הטעם אם לא יעברו חלוצים תוליכום עמהם בעל כרחם ונאחזו או אם יתנחמו ונאחזו בתוככם ובאת זו המלה כמשפט בעלי היו"ד כי אותיות אהו"י מתחלפים:
{לא}ויענו בני גד. שנית חזוק:
{לב}נחנו. הוא העיקר ואל"ף אנחנו נוסף ולא הזכיר עד עתה חצי שבט מנשה בעבור היותו חצי השבט:
{לח}ואת נבו. יתכן שהוא הר נבו ששם נקבר משה כאשר אפרש: מוסבות. אלה הערים הוסבו שמותם וכן שבמה:
{לט}ויורש. יש אומרים כי מכיר חי היה ולפי דעתי שמלת ויורש שבה אל הגבור שהיה במשפחה:
{מ} וטעם למכיר בן מנשה. לבני מכיר כמו ויאמר יהודה לשמעון אחיו:
{מא}ויאיר בן מנשה. הוא ממשפחת יהודה כי כן כתוב כי חצרון לקח בת מכיר בן מנשה והוליד ממנה שגוב ושגוב הוליד את יאיר שהיו לו הערים בערי הגלעד ונקרא על שם משפחת אמו גם יש כהנים שנקראו על שם בני ברזילי הגלעדי כי כן כתוב ואין פה מקום לשאול איך לקח יאיר נחלה עם שבט אחר כי ארץ כנען היא הנחלקת ולא ארץ האמורי שהיא מעבר לירדן מזרחה כי יש אמורי בארץ כנען והוא היה התקיף מכל שבעה גוים: חותיהם. פירושו לפי מקומו כמו קריות:

קרדיט: סדר אבן עזרא על פרשת מטות שייך ל"תורת אמת".