אבן עזרא על פרשת מסעי

{א}אלה מסעי. כאשר חנו בני ישראל בערבות מואב וישבו שם חדשים עד שבנו הערים הנזכרים ולא זזו משם כי אם אחרי מות אהרן כתב משה כל המסעים:
{ב}את מוצאיהם. איך יצאו ממקום למקום על כן אחריו למסעיהם: על פי ה'. דבק עם למסעיהם:
{ג}ממחרת הפסח. פירשתיו וכן ביד רמה:
{ד}ובאלהיהם עשה ה' שפטים. כמו ראש דגון כי כן אמר השם למשה:
{ז}וישב. רמז לענן או לישראל:
{ח}מפני החירות. ופי החירות מקום אחד הוא והפה בפנים: דרך שלשת ימים. פירשתיו:
{טז}קברות התאוה. הוא בקדש ברנע כאשר פירשתי:
{לז}ויסעו מקדש. שם עיר:
{מ} וטעם וישמע הכנעני. כי נלחם עם ישראל בהיותם בהר ההר:
{מב}צלמונה ופונון. פירשתים:
{מו}בעלמון דבלתימה. שם כלל למסעים רבים כאשר פירשתי בפרשת זאת חקת התורה:
{מט}מבית הישימת. הוא הגיא הנשקף על פני הישימון אז צוה השם להזהיר ישראל כי הם קרובים לעבור:
{נב}משכיתם. כמו אבן משכית: במותם. מקומות גבוהים כמו במותי ארץ:
{נד}והתנחלתם. כמו והתאויתם והפעול הארץ: וטעם להזכיר לרב תרבו. לדבק אחריו ואם לא תורישו:
{נה}לשכים. קוצים חדים מגזרת הסר מסוכתו. הנני סך את דרכך בסירים: ולצנינם. פירושו לפי מקומו כמו ולשוטט בצדיכם שהם מכות בשוט או קוצים חדים כמו צנים פחים והנה עוד פי' להם גבול נחלתם שהם חייבים להוריש משם יושב הארץ:

במדבר פרק-לד
{ב}אל הארץ כנען. כמו והנבואה עודד הנביא הנבואה נבואת עודד הנביא והטעם אל הארץ. ארץ כנען:
{ג}על ידי אדום. מקום כמו על יד הירדן:
{ה}נחלה מצרים. אל נחל מצרים ואיננו היאוד:
{ו}הים הגדול. הספרדי והטעם גבול מערב נחלתכם והיה הים הגדול והוא הגבול בעצמו:
{י} ואל"ף והתאויתם. תחת וי"ו והתוית תיו ואם הם ב' בנינים. והתאויתם. כמו עד תאות גבעות עולם:
{יא}ומחה. כאשר אמרו קדמונינו תבירתא מגזרת ימחאו כף:
{טו}שני המטות. פעם שנית לבאר מקום נחלתם:
{יז}ינחלו. פעל יוצא לשנים פעולים וכן ונחלתנו על דעת המדקדקים: אלעזר. ראשונה כי על פיו יצא יהושע גם הוא בן אהרן. ולא הזכיר נשיא לבני ראובן וגד כי כבר לקחו חלקם והמפרשים אמרו כי החל מיהודה כאשר יצא הגורל בתחלה רק יש טענה גדולה עליהם אף על פי שהפירוש נכון יהיה נראה לפי דעתינו:
{כח}פדהאל. אם נעלם הה"א הם שתי מלות שוות בטעם כי הה"א איננה מהאותיות המשך:

במדבר פרק-לה
{ב}ומגרש. ידוע:
{י}ארצה כנען. ידוע גם זאת הפרשה דבקה:
{יא}והקריתם. מגזרת קריה:
{טו}לבני ישראל. איננו דבק עם הפסוק הראשון כי בפסוק הראשון אמר כי אלה הערים תהיינה ערי מקלט ולא אמר מקלט למי אחר כן באר כי לבני ישראל ולגר הגר בתוכם תהיינה שש הערים האלה מקלט:
{יט}בפגעו בו. בשבר הפ"ה כמו בשברי לכם כי שמות הפועלים ישתנו:
{כ}יהדפנו. ממקום גבוה: או השליך על. יו. כמו קיר נטוי או כלי שימות בו: בצדיה. פירשתיו:
{כב}בפתע. כמו פתאום:
{כג}בלא ראות. שם הפועל: ולא אויב לו. ולא מתכוין לבקש רעתו:
{כה}עד מות. יש אומר עד מות עד חפוש וכמוהו תמות חכמה ולא אמרו כלום כי עמכם תמות חכמה הוא כמשמעו וגם כן עד מות הכהן הגדול כי הוא יכפר בעד ישראל וזה המאורע אירע בימיו:
{כו}את גבול. מן גבול כמו כצאתי את העיר:
{כז}דם. פירשתיו:
{לג}יחניף. עשות רע בסתר: שופכו. פועל כמו ובא גואלו:
{לד}ולא תטמא. החנופה את הארץ או הוא ציווי בעבור כי אני שוכן בתוכם ולא לכבוד הארץ רק לכבוד בני ישראל על כן אמר שוכן בתוך בני ישראל:

במדבר פרק-לו
{א}ויקרבו. גם זאת הפרשה דבקה עם כאשר צוה משה לתת מנחלת ישראל ערים ללוים: ראשי אבות. הם הנשיאים:
{ד}ואם יהיה היובל. ואפילו שיהיה היובל לא נקוה לשוב הנחלה אלינו רק תהיה תמיד נוספת על נחלת המטה:
{ה}כן מטה בני יוסף. כי ראשי האבות דברו בעבור כל המטה:
{ז} וטעם תסב. שפעם תסוב מפה ומפה (ס"א תסוב מכה וכה) בין הם בין אחרים: וטעם לא תסוב נחלה. מהיום קודם נחלת הארץ:
{ח}וכל בת יורשת נחלה. אחר ניחול הארץ על כן אמר הכתוב ולא תסוב נחלה פעם שנית:
{יא}מחלה תרצה. הזכירם הכתוב בתחלה כאשר נולדו ועתה הזכיר' כאשר נשאו לאנשים בתחלה:
{יב}ממשפחות. לאות כי בני דודיהן לא היו כולם אחים:
{יג}אלה המצות. של הנחלה והנדר וכל בת יורשת נחלה ומשפטי הדם על ירדן ירחו מזרחה:

קרדיט: סדר אבן עזרא על פרשת מסעי שייך ל"תורת אמת".