אבן עזרא על התורה | פרשת יהדות

אבן עזרא על פרשת כי תבוא

{א}והיה כי תבא. בעבור שכתוב בהניח ה’ אמר השם כי יש מצות הן קודם בהניח ה’ רק כאשר תבא והם הבכורים והמעשר וכתיבת התורה על האבנים ובנות מזבח והברכה והקלל’ על שני ההרים:
{ב}בטנא. כדמות סל וחברו טנאך וזאת המצוה על הקרובים אל מקום המקדש:
{ג} וטעם בימים ההם. שזה חיוב כל זמן ששם כהן גדול: הגדתי. הטעם כדי שישמעו הקטנים או הוא כדמות הודיה שהשם השלים שבועתו והעד הפרי: וענית. יתכן שישאלו הכהנים לאמר מה זה שהבאת על כן וענית או כדמות תחלה וכן ויען איוב הראשון: אובד אבי. מלת אובד מהפעלים שאינם יוצאים ואילו היה ארמי על לבן היה הכתוב אומר מאביד או מאבד ועוד מה טעם לאמר לבן בקש להאביד אבי וירד מצרימה ולבן לא סבב לרדת אל מצרים והקרוב שארמי הוא יעקב כאלו אמר הכ’ כאשר היה אבי בארם היה אובד והטעם עני בלא ממון וכן תנו שכר לאובד והעד ישתה וישכח רישו והנה הוא ארמי אובד היה אבי והטעם כי לא ירשתי הארץ מאבי כי עני היה כאשר בא אל ארם גם גר היה במצרים והוא היה במתי מעט ואחר כן שב לגוי גדול ואתה ה’ הוצאתנו מעבדות ותתן לנו ארץ טובה ואל יטעון טוען איך יקרא יעקב ארמי והנה כמוהו יתרא הישמעאלי והוא ישראלי כי כן כתוב: במתי. סמוך כי לא נמצא לשון יחיד. ומתים לשון רבים ורבי יונה דקדק אותה כולה באר היטב בערך מתה:
{ז}ענינו. בחסרון עושר: עמלנו. בבנין: לחצנו. כטעם אצים לאמר כלו מעשיכם:
{יא} וטעם אתה והלוי והגר. שאתה חייב לשמחם בפרי אדמתך:
{יב}לעשר. מהבנין הכבד הנוסף ואין ריע לו: שנת המעשר. זהו מעשר עני: ללוי לגר ליתום ולאלמנה. לאשר תרצה מהם:
{יג}בערתי הקדש. שהוא המעשר. וגם שלא הפקדתיו רק נתתיו לאשר אני חייב לתת לו: לא עברתי. בזדון: ולא שכחתי. שלא הוצאתי המעשר או פירושו על שני המעשרים:
{יד}לא אכלתי באוני. כמו בן אוני ולחם אונים והטעם רמזתי על לשון הקודש וטעם אוני כמו אבלי כי אם הייתי אבל לא אכלתי (קודם) [ס”א קודש] המעשר: ולא בערתי ממנו. הטעם השחתי מהקדש: בטמא. בדבר טמא: למת. לצרכי מת וי”א לעבודת כוכבים והטעם באלה הדברים כי אסור הוא שיוציא מהדגן לשום דבר עד תת המעשר שהוא קדש כי אם יתן מהמותר הוא דרך בזיון. ואף כי אם נתן בטמא וכאשר נשמרתי אני ושמרתי הדגן בעבור להוציא הקדש כן שמור אלהינו ארצנו וזה טעם ואת האדמה:
{טו} וטעם ארץ זבת חלב ודבש. להיותה כן תמיד:
{טז}היום הזה. אלה דברי משה: ושמרת. בלבך: ועשית אותם. בארץ:
{יז}האמרת. מלשון גדולה וקרוב מגזרת בראש אמיר ויאמר רבי יהודה הלוי הספרדי נ”ע כי המלה מגזרת ויאמר והטעם כי עשית הישר עד שיאמר שהוא יהי’ אלהיך גם הוא עוש’ לך עד שאמרת שתהי’ לו לעם סגולה ויפה פירש והנה תהיה מלת האמרת פעל יוצא לשנים פעולים:
{יט}ולתתך עליון. זה הוא שכר האמיר’:


דברים פרק-כז

{א}ויצו משה. בצווי השם: וזקני ישראל. אמר כן להקל וכן רבים וכבר הזכרתים: שמור את כל המצוה. ומה היא והקמות לך אבנים גדולו’ להכיל התורה ויאמר הגאון ז”ל כי כתוב עליהם מספר המצות כמו הכתובות בהלכות גדולות בענין אזהרות ויפה אמר:
{ב} וטעם בשיד. שיעמדו:
{ג}למען. כי השם יעזרך אם החלות לשמור מצותיו וזאת המצוה הראשונה לביאתם לבנות להם מזבח חדש להודות לשם שהחלו להיותם בארץ:
{ח}באר היטב. הכתיבה:
{ט}וידבר משה והכהנים הלוי. כאשר כתוב וזקני ישראל והעיקר משה: הסכת. פירושו לפי מקומו כי אין ריע לו: היום הזה נהיית לעם. שיכרות עמך ברית:
{י}ושמעת. היום בקולו. ועשית את מצותיו. לעתיד: וטעם הכהנים הלוים. כי הם האומרים ארור האיש. על הברכה בני הגבירות ועל הקללה בני השפחות ואם יחסרו שנים ובני לאה רבים ונלקחו הגדול והקטן:
{יד}וענו. כמו וענית ואמרת וחז”ל אמרו כי טעם לברך ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וכן הכל ועל דרך הפשט הברכה היא ברוך אתה בעיר והקללה הפך זה. והעד בספר יהושע. וטעם להזכיר אלה י”א עבירות בעבור שיוכל לעשותם בסתר והעד ושם בסתר כי אם יעשה בגלוי יומת וכן מכה רעהו בסתר והחל מהעיקר שהוא בינו ובין בוראו ואחר כן בינו ובין אבותיו כי מי ידע אם יקלה אותם:
{טז}מקלה. לשון קלון פועל יוצא:
{יז}מסיג גבול רעהו. כי הוא דבר נסתר ומשגה עור ג”כ לא יוכל לפרסם מי שהשגהו:
{יט}מטה משפט גר יתום. כי אין להם עוזר והנה גם הוא בסתר והזכיר הגר גם היתום והאלמנה כי אם יטה הדיין משפט אחרים יערערו עליו ויפרסמוהו והגר והיתום והאלמנה אין להם כח. ושוכב עם אשת אב ואחות וחותנת אינו נחשד להתייחד עמה על כן הוא דבר נסתר ואין כן שאר העבירות:
{כא}עם כל בהמה. זכד או נקבה כי אין לה פה שתצעק ותערער כמו הזכור על כן לא הזכירו:
{כה}לוקח שוחד. לפי דעת רבים שהוא הדיין ולפי דעתי שהוא עד שקר:
{כו}אשר לא יקים. י”א על כל התורה וי”א על אלה הנזכרים ולא אמרו כלום בעבור שכתוב לעשות אותם והנכון בעיני כי קלל על מצות לא תעשה הנזכרים וקלל מי שלא ישמור גם בסתר מצות עשה על כן אמר לעשות אותם:


דברים פרק-כח

{א}עליון על כל גויי הארץ. זאת הברכה כלל שלא תהיה אומה בעולם כמוכם:
{ב} וטעם ובאו. שיבואו מעצמם: והשיגוך. ואם לא תבקשם והטעם שלא תיגע:
{ג}בעיר. ברכה שהיא תוספו’ כל מיני סחורה: בשדה. בזריעה ובנטיע’:
{ד}פרי בטנך. בבנים והבטן כנוי: שגר ועשתרות. פירשתים:
{ה}טנאך. מקום הלחם והוא מוקדם ומאוחר עם משארותיך. או מקום שיושם שם הקמח:
{ו}בצאתך. לחוג ולסחור ולשלול או בכל ביאה ויציא’ בכל יום ויום והטעם בכל אשר תעשה תצליח וההפך כתוב:
{ז} ואחר שאמר שתהיה עליון על כל הגוים אמר כי אם יקשרו אויביך על כן אמר הקמים עליך: ובשבעה. לשון רבים בעבור שוב ימי השבוע כי הוא תלוי בעליונים:
{ח}באסמיך. באוצרותיך מטעם המקום:
{ט}לעם קדוש. והקדוש’ לשמור המצות: וטעם יקימך. יעמידך: תשמור. בלב:
{יא} וטעם והותירך. אם תהיה רעה בארץ ורעב מארה אתה תשאר לטובה:
{יב}אוצרו. שהוא בכחו לצאת וכן אוצרות שלג על כן אחר הותירך אמר דבר הגשם כי העוצר סבת הרעב: והלוית גוים רבים. כי ירעבו ולא יבא זמן שתלוה אתה והכלל שתהיה לעולם לראש:
{יג}כי תשמע. בלב לשמור ולעשו’ והכלל שלא תסו’ מאחרי השם לעבוד עבודת כוכבים כי הוא עיקר כל העבירות לכפור בעיקר והפך זה יחוד השם לשמור ולעשות כי עיקר השמיר’ המעש’:
{כ}המארה. המגרע’: המהומה. שלא יוכלל להשלים המעש’: המגערת. שלא ישמח במעשיו רק ידאג בו אחר יגיע ת ו:
{כב}בשחפת. י”א שהם מיני חלאים: בקדחת. בכל יום. מגזרת כי אש קדח’ באפי. ומהומה ומגערת ושחפת וקדחת ודלקת שם התואר: וטעם ובדלקת. שלישית או רביעית: ובחרחור. מגזרת וחרה נחושת’: ובחרב. מגזרת חורב: ובשדפון. נפיחות וכן שדופות קדים וי”א הפוך והטעם דקוק: ובירקון. כמשמעו בלשון קדר וי”א כי אלה חליים בזרע ובשדפון כמו שדופות קדים והעד הכיתי אתכם בשדפון ובירקון. על כן אחריו והיו שמיך וכן בפרשת אם בחקותי:
{כג}נחשת. כנחשת וכן ברזל:
{כד}אבק ועפר. ברוב החורב וכח הרוחות: עד השמדך. מלה זרה כמו ביום הבראך:
{כה}לזעוה. הפוך כמו כבש כשב:
{כו}ואין מחריד. לעוף ולבהמה:
{כז} והנשארים יוכו בשחין מצרים: ובטחורים. הם היוצאים במקום הנסתר על כן כתוב ובעפולים והוא מגזרת ויבא אל העופל: ובגרב. כן בלשון ישמעאל: ובחרס. י”א שיצטרך אל חרס כאיוב ואם הוא בסמ”ך וי”א במכת השמש. והנכון שהוא שם חולי כנזכרי’ ואין לו חבר והשגעון והעורון והתמהון שלשתן בלב:
{כט}והיית ממשש. פירוש בעורון: תצליח. פעל יוצא: עשוק וגזול. מאויב ואין מושיע והחל לפרש איך יהיה עשוק:
{ל}ישגלנה. כנוי לשכיבה וכן שגל המוכנת למטה: תחללנו. מגזרת חליל’:
{לב}וכלות. כמו נכספה וגם כלת’ וכן ותכל דוד ואינו חסר נפש כאשר פירש חסר הדעת כי ותכל פועל יוצא ולא נזכר הפועל כמו אשר ילדה אותה:
{לג}ורצוץ. בחזקה:
{לד} ופי’ בשגעון. שיראה גופו מלא שחין:
{לה}על הברכים ועל השוקים. כי בהיות השחין שם קשה לסור: אשר לא תוכל להרפא. בעבור היותם מחוץ לגוף:
{לו}ועבדת שם. ולא יועיל לך רק תהיה לשמה כל רואיך ישומו:
{לז}למשל. באוזן: ולשנינה. בפה מגזר’ ושננתם: ינהגך ה’. בעונך וקודם זה יבא עליך שנת רעב ואתה עודך בא רצך:
{לח}יחסלנו. יכריתנו והוא מן חסיל מין ממיני הארבה:
{לט}תטע. תיגע בנטיע’ ובעבוד’: ולא תשת’. בשעת הבציר: ולא תאגר. תקבץ והוא פעל כמו אגרה בקציר:
{מ}לא תסוך. כמשפט וסוך לא סכתי. וזה הפך ושמן על ראשך: כי ישל. מבנין נפעל:
{מב}יירש. מהכבד הדגוש והטעם כמו להוריש גוים: צלצל. מלה מרובע’ אין לו ריע ופירושו כפי מקומו:
{מג}מעלה מעלה. פעמים שאין למעלה ממנו או תמיד וכן מטה מטה הטעם מאד מאד:
{מד}הוא יהיה לראש. כטעם ועבד לוה לאיש מלוה:
{מו}לאות. מהשם שתזכור כי מרדת בו ולא בך לבדך כי גם בזרעך כטעם אבותינו חטאו ואינם וכבר פירשתיו:
{מז}מרב כל. אשר תתאוה או כל צורך:
{מט}ידאה. יעוף וכן וידא על כנפי רוח:
{נג}ואכלת פרי בטנך. במצור: יציק לך. כל אחד מאויבך או הוא כן בעבור היותו בסוף:
{נד}אשר יותיר. האויב או יותירם בהחבא וכל זה בעבור המצור:
{נה}בכל שעריך. בכל מקום:
{נז}ובשליתה. הוא מקום הולד בשבתו בבטן אמו: מבין רגליה. כנוי כמו ולא עשה את רגליו:
{נט}מכתך. לשון יחיד עם רבים מורכבת וכן ועדותי זו אלמדם: טעם והפלא. להיות דבר מופלא שלא נראה ולא נשמע כמוהו: ונאמנים. שלא יסורו:
{סא}יעלם ה’. מגזרת העלה ואם הוא חטוף וי”א כמו יביאם לשון ארמי:
{סג} וטעם כאשר שש. שלא תחשוב כי יזיק לשם או יתאבל כטעם אם צדקת מה תתן לו: ונסחתם. מבנין נפעל והוא חסר נו”ן. מגזרת יסח ה’:
{סו}תלואים. באל”ף תחת ה”ח השורש:
{סח}והתמכרתם. אינו כמו ונמכרתם רק פירושו אתם תבקשו למכור עצמכם אנשים ונשים ואין קונה והנה זאת הברית במצות השם בערבות מואב:


דברים פרק-כט

{א} ויקרא משה אל כל ישראל. לכרות הברית על כן אחריה אתם נצבים היום: וטעם אתם ראיתם. ואחר כך ואולך אתכם ואחר כן ויצא עוג כי יש מהם שראו האותות שעשה השם במצרים והם והבאים אחריהם ראו מופת המן שלא אכלו לחם זולתו ואלה הבנים ראו כי השם עזרם והכו שני המלכים: וטעם
{ג}לב לדעת. בעבור שנסו השם עשר פעמים ולא הזכירו האותות שראו: וטעם נתן. כי מאתו העלילה הראשונה ועוד כי ראו שלא הוצרכו ללחם ויין: וטעם
{ד}לא בלו. פירשתיו. ומכת סיחון ועוג שהיה קרוב על כן אתם חייבים לשמור הברית:
{ח}למען תשכילו. כמו תצליחו והוא פעל יוצא לב’ פעולים והעד תעשון כמו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל:

קרדיט: סדר אבן עזרא על פרשת כי תבוא שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – כי תבוא

{א} וְהָיָה כִּֽי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַֽחֲלָה וִֽירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּֽהּ:  מ  וְהָיָה כִּֽי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַֽחֲלָה וִֽירִשְׁתָּהּ

קרא עוד »
דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות
דעת זקנים על פרשת כי תבוא

{א}והיה כי תבא וגו’ אשר נשבע ה’ לאבותינו. ולכך אמרו רבותינו שהגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר לאבותינו, אלא בתפלה (אבל) אומר אלהינו ואלהי אבותינו שאנו סומכים

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
פרשת ראה | פרשת יהדות
פרשת ראה

פרשת ראה פרשת ראה המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ראה פרק יא’ ראשון (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם

פרשת עקב | פרשת יהדות
פרשת עקב

פרשת עקב פרשת עקב המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת עקב פרק ז’ ראשון (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת

פרשת ואתחנן | פרשת יהדות
פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ואתחנן פרק ג’ ראשון (כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת

הלכות תפילין

מצוות תפילין, היא מצווה מהתורה כמו שנאמר “וקשרת לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך”. ולכן מחויב אדם להניח תפילין בכל יום, וחייב שיהיו עליו

הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות