דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות

דעת זקנים על פרשת שמיני

{א}ויהי ביום השמיני. מצינו קריאה לשובע שנא’ וקראתי אל הדגן והרביתי אותו קריאה לרעב שנא’ כי קרא ה’ לרעב. קריאה לגדולה שנאמר קרא משה לאהרן ולבניו ואמר לו משה כך אמר לי הקב”ה למנות אותך כהן גדול ואני שמח עמך בגדולתך כמו ששמחת בגדולתי שנא’ וראך ושמח בלבו: ולזקני ישראל. כדי לגדלו בפניהם:
{ב}קח לך עגל. ולא אמר פר לפי שע”י העגל נתזלזלה הכהונה וע”י העגל החזירה לו:
{ג}קחו שעיר עזים. ועגל. כדי שידעו שנתכפר להם מעשה העגל מאחר שמצוה להם להקריב עגל:
{ז}קרב אל המזבח. שהי’ השטן מרא’ לפניו דמות עגל והי’ ירא שלא יהא ראוי לעבודה אמר לו משה קרב אל המזבח ואל תירא כי בך בחר ה’: וכפר בעדך ובעד העם. צ”ע שהרי קרבן זה לא בא אלא בשביל אהרן וקרבן העם נאמר בסמוך כדכתיב ועשה את קרבן העם וכפר בעדם וא”כ למה נ”כ ובעד העם וי”ל שבא ליתן טעם מפני מה יקריב תחל’ קרבנו קודם הצבור אלא כדי שיבא זכאי ויכפר על החטא וה”ק לו משה וכפר בעדך ואז משתהי’ זכאי תוכל לכפר קרבן העם:
{יז}ויקרב את המנחה. ואחר כך וישחט את השור ואת האיל לשלמים. וצ”ע כי אין זה כסדר הצוויין בתחלה נא’ ושור ואיל לשלמים והדר ומנחה בלולה בשמן:


שמיני פרק-י

{א}וישימו עליה קטרת. פי’ על האש כי בשום מקום לא מצינו הקטרה על המחתה: אש זרה אשר לא צוה אותם. כלו’ כבר הזהיר עליהם שלא לעשות כדכתיב ולא תעלו אש זרה וגם לא צוה אותם שלא התירה עתה להם לפי שעה כי לפעמים הקב”ה אוסר דבר ומתירו לפי שעה לגדל שמו בגוים כמו שמצינו באליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה על פי הדבור בשעת איסור הבמות. וכן נוכל לפרש לשרוף את בניה’ באש אשר לא צויתי וגו’:
{ב}ותצא. לפי שלא עשו כהוגן דאע”ג דמצוה להביא אש מן ההדיוט כדכתי’ ונתנו בני אהרן אש וגו’ היינו לאחר שירדה מן השמים פעם אחת אבל קודם לכן לא היה להביא מן ההדיוט שממעטי’ בכבוד שמים שיאמרו באש של הדיוט נאכל הקרבן ולפי’ כשהביאו אותה פגעה בהן האש היורדת מן השמים. וק”ל שהרי קודם לכן כתיב ותצא אש מלפני ה’ מיהו אז”ל במסכת יומא שמתו מפני שהורו הורא’ בפני משה רבן שדרשו ונתנו בני אהרן אש אע”פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט: וימותו לפני ה’. פלוגתא איכא בתורת כהני’ רא”א שמתו בחוץ במקום שהלוים מותרים ליכנס שנא’ ויקרבו וישאום בכתנות’ וא”כ מאי לפני ה’ שנגפן המלאך והוציאן לחוץ רע”א לא מתו אלא בפנים שנא’ לפני ה’ ומאי ויקרבו וישאום בכתנות’ מלמד שנתנו חכה של ברזל לתוך פיהם וגררום והוציאום לחוץ. ותימה לדברי ר’ עקיבא א”כ נטמא המשכן דאיקרי אוהל מטומאת מת וצריך הזאה שלישי ושביעי ולא מצינו שפסקו מעבודתם כלל וכן כתוב בפירוש ומפתח אהל מועד לא תצאו דבשלמא לר”א א”ל שדחפן המלאך לחוץ קודם יציאת נשמה אלא לר’ עקיבא קשיא וצ”ע:
{ג}בקרובי אקדש. על ידי מיתת קרובין הללו אתקדש ואתגדל לעיני כל העם שישאו ק”ו בעצמם מאלו וישמרו עצמן מלעשות כן וייראו ממני:
{ד}ויקרא משה אל מישאל. אתמר בת”כ מכאן שאין הכהנים מטמאין למתים שהרי אלעזר ואיתמר לא נטמאו לה’ ותימה שהרי במקום אחר מצינו בפי’ שהכהנים מוזהרין על טומאת מת דכתיב לנפש לא יטמא בעמיו. ועוד אלעזר ואיתמר כהנים הדיוטי’ היו ולמה לא נטמאו לאחיהם וי”ל דהא דקאמר מכאן שהכהני’ אין מטמאין למתים היינו כהני’ הדיוטים ביום משחתם שאין מטמאין לקרובים שיש להם דין כהני’ גדולי’. וכן פי’ הרב בכור שור גבי ראשיכם אל תפרעו דאע”ג דכהנים הדיוטי’ לא הוזהרו על פריעה ופרימה דמטמאין הן לקרוביהן ביום משחתם הרי הן ככהנים גדולים. ונ”ל דהיינו האי דקאמר בסיפיה דקרא כי שמן משחת קדש עליהם:
{ו}ועל כל העדה יקצוף. הקב”ה יקצוף אם תתאבלו לפי שיהא נראה שלא נתקבלו לרצון הקרבנות שהקרבתם בעד העם. וא”ת אם כן אחינו יהיו מחוללין שאין איש חס על מיתתן לכך נא’ כל בית ישראל וגו’:
{ט}יין ושכר אל תשת. לפי שע”י שתיות יותר מדאי בושות וחרפות באות עליו. וגם הקב”ה צווח למי אוי למי אבוי וגו’ למאחרים על היין. ועוד כתיב אל תרא יין כי יתאדם פי’ אל תחמוד יין כי אחריתו דם. ועוד כתיב כי יתן בכוס עינו בכיס כתיב כלומר השכור נותן עינו בכוס והמוכרו נותן עיניו בכיס יתהלך במישרים כלו’ לסוף ימכור כל אשר לו ויהיה הולך בביתו במישור כי לא יהיה בו דבר שיכשל בו אחריתו כנחש ישך שכשם שנתקללה האדמה בשביל הנחש כך נתקלל שלישי דהיינו חם על ידי יין ששתה נח. וי”א אחריתו כנחש ישך קרי ביה בנחש שעל ידי יין ששתה אדם הראשון בברכת נישואין שלו כדפרי’ לעיל נשתכר ועבר על צוויי של מקום ולבסוף נתקלל בנשיכת נחש שנאמר ואתה תשופנו עקב ולפי שנקנסה מיתה על האדם בשביל אותו יין נהגו העולם כשהמברך בצבור אומר סברי מרנן והם עונין לחיים וכן מצינו בשלהי במה אשה. מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס אמר חמרא וחיי לפום רבנן ולפום תלמידיהון. ועיניך יראו זרות שע”י היין האדם מתיר עצמו לעבירה ולאשה זרה ולנבול פה. ולא עוד אלא שעובד ע”ז שנאמ’ לא יהיה בך אל זר דכתיב וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק לעבוד העגל. ולבך ידבר תהפוכות שגורם לארבעה דברים ע”ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע ועוד אמר שלמה אל תהי בסובאי יין וגו’ כבן סורר ומורה שנהרג על היין. ועוד אמרו ז”ל בעירובין פרק הדר אמר ר’ חייא בר אשי אמר רב כל שדעתו מיושבת עליו ביינו יש בו מדעת שבעים זקנים שכן יין נתן בשבעים. ואמר רבי חנינא כל המתפתה ביינו פי’ שאע”פ ששותה הוא מתרצה לעולם יש בו מדעת קונו שנאמר וירח ה’ את ריח הניחוח וגו’ וריח כשתיה. ועוד אמרו רז”ל יין נתן בשבעים וסוד נתן בשבעים נכנס יין יצא סוד. וגם עשרת השבטים גלו ע”י יין שנאמר השותים במזרקי יין וגו’ וכתיב בתריה לכן עתה יגלו בראש גולים וכן אתה מוצא ביונדב בן רכב שצוה את בניו אל תשתו יין כששמע ירמיה מתנבא על חרבן כדי שיתאבלו על ירושלים ושלא יבנו בתים אלא ישבו באהלי’ והכתוב משבחן כדכתיב הוקם דברי יונדב בן רכב אמר הקב”ה הואיל וכך היין גורם דין הוא שאצוה כהני שלא ישתו יין בבואם לשמש לפני. ועוד כשאדם מרבה לשתות יין יוצא מדעתו וכתיב כי שפת כהן ישמרו דעת. ועוד אז”ל שכור אל יורה שנא’ יין ושכר אל תשת וסמיך ליה ולהורות את בני ישראל וכן איתמר בעירובין פ’ הדר. מעשה ברבן גמליאל שהיה מהלך בדרך וגו’ ואמר רבי אלעאי בשלשה דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו. ועוד יין נקרא בלשון ארמי חמר לומר שנכנס ברמ”ח איברים ד”א יין ושכר אל תשת לא נהיה כשאר אבלים שנותנין להם יין כדאמרינן בעירובין אמר רב חנן לא נברא יין אלא לנחם אבלי’ ולשלם שכר לרשעי’ שנא’ תנו שכר לאובד ויין למרי נפש:
{טז}ואת שעיר. פירש”י דלא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו ופר חטאת דמלואים ועל פי הדבור היה אבל חטאות הפנימיות מצינו הרבה פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים. וקשה מפר החטאת דפרש’ בהעלותך דלוים ושם פירש”י שאותו חטאת אינו נאכל אע”ג דחטאת החיצון היה. וי”ל דרש”י ר”ל דלא מצינו חטאת חיצונה נשרף עור ובשר מחוץ למחנה אלא אותם שנים ואלו היאך לא נשרף העור ולא מחוץ למחנה מדמדמינן ליה לפר העולה אלא כל הבשר נשרפת לגבי המזבח כליל כמו פר העולה ואין קרוי שריפה אלא הקרבה. וי”א מפני הטומאה נשרפה. ותימה דכיון דשעיר של ר”ח היה הי’ לו לקרב בטומאה דכל קרבנו’ צבור קרבין בטומא’ דכתיב במועדו ודרשינן אף בטומאה וצ”ע:


שמיני פרק-יא

{ג}כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע. פרש”י למעוטי גמל שפרסותיו סדוק’ מלמעלה ומלמטה הם מחוברות וצ”ע דא”כ היה לו למעט גמל מדין שסועה ולכתוב ושסע איננו שוסע:
{כז}וכל הולך על כפיו. פירש”י כגון דוב וכלב וחתול דודאי מפריס פרסות ושוסע נינהו אך נאסרין מטע’ הולך על כפיו וא”כ צריך עיון גבי שפן וארנבת למה אסרן הכתוב מטעם שאין מפריסין פרסה היה לו לאוסרן מטעם שהולכים על כפים:
{כט}וזה לכם הטמא. משמע לכם ולא לעכו”ם וזה שאמר הכתוב ראה ויתר גוים שהתיר שקצים ורמשים משל לשני חולים שנכנס רופא לבקרם וכו’ כדאיתא בפרשת משפטים:
{מה}והייתם קדושים כי קדוש אני. וראוי שכיון שהוא קדוש ומשרתיו קדושים וכן ייסד הפייט נאה לקדוש פאר מקדושים:

קרדיט: סדר דעת זקנים על פרשת שמיני שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – שמיני

{א} וַֽיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַֽהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵֽל:  מ  וַֽיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַֽהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵֽל:  ת  וַהֲוָה בְּיוֹמָא תְמִינָאָה קְרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וְלִבְנוֹהִי וּלְסָבֵי יִשְׂרָאֵל:

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת שמיני

{א} ויהי וַהֲוָה בְּיוֹמָא תְמִינָאָה לִרְבוּת אַהֲרן וּבְנוֹי וְיוֹם תְּמִינָאָה לְאַשְׁלָמוּתָא הוּא יוֹמָא קַדְמָאָה לְיַרְחָא דְנִיסָן אָקִים משֶׁה יַת מַשְׁכְּנָא וְלָא פַרְקֵיהּ וְלָא שַׁמֵשׁ תּוּב עַל

קרא עוד »
כלי יקר על התורה | פרשת יהדות
כלי יקר על פרשת שמיני

{א}ויהי ביום השמיני. זה יום שמיני למילואים. נראה מזה שגם יום זה הוא מכלל ימי המילואים שקדמו לו וזה אינו, שהרי הכתוב אומר (ויקרא ח.לג) כי שבעת ימים

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
האם מותר להרוג ג’וק בשבת?

להלכה: אסור להרוג ג’וק בשבת, וכן אסור להרוג יתושים וכדומה, על אף שהם עוקצים אותו ומפריעים לא באכילתו, משום נטילת נשמה שהדבר אסור מהתורה.אבל לרסס

האם מותר לבלוע כדורים בשבת?

להלכה: יש חילוק בין סוגי הכדורים:כדורים כגון אקמול, דקסמול וכדומה שהם למטרת כאב ראש/בטן/צינון וכיוצ”ב לדעת רוב הפוסקים אסורים בשבת.אך אם נפל למשכב, או שסובל

האם אישה כשרה לכתוב מגילה?

נשאלתי מהאברך רבי עמנואל דויב שליט”א שביקש לכתוב מגילה לעצמו ולהרגיש סיפוק שאדם שמח ממעשה ידיו ואשת חבר חשקה גם היא בכתיבה כנאמר במגילה וגם

אמירת במה מדליקין בבית האבל

מנהג ישראל מקדמא דנא לומר פרק  משנת במה מדליקין בזמן קבלת שבת והביאו מרן (בסימן ר”ע) ומרן הביא באיזה זמן אין לומר אך לא הביא

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות