דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות

דעת זקנים על פרשת אמור

ויקרא פרק-כא: {א}לנפש לא יטמא. כלו’ אפי’ לעמיו לקרובים וכ”ש לנכרים:
{ב}כי אם לשארו הקרוב אליו. איתמר בת”כ הקרובה ולא הארוסה וגבי לאחותו פרש”י הקרובה אליו לרבות הארוסה והיא הנותנת דכיון דכהן אינו מטמא לארוסתו א”כ דין הוא שיטמא לאחותו ארוסה הואיל ואם הי’ בעלה כהן אינו מתעסק בקבורתה: ואז”ל שארו זו אשתו וכן מוכח לקמן דכהן מיטמא לאשתו דכתיב לא יטמא בעל בעמיו להחלו הא שלא להחלו מטמא ועוד מדכתיב ולאחותו הבתולה הקרוב’ אליו אשר לא הית’ לאיש לה יטמא הא אם הית’ לאיש לא יטמא לה לפי שבעלה קרוב לה יותר ומטמא לה ואפי’ כהן דכתיב והיו לבשר אחד ואין לך קורבה גדולה מזו, לאמו ולאביו לו’ מה אביו ואמו שהם בני קיימא אף כל אלו בני קיימא יצאו נפלי’ שאינו מטמא להם. ומאי שנא דכאן גבי כהן הדיוט מקדים אמו לאביו משום דגבי הדיוט כתיב יטמא הילכך לא מבעיא לאמו שהיא ודאי אלא אפילו לאביו שאינו ודאי יטמא. וגבי כהן גדול דכתיב לא יטמא קאמר לא מבעיא לאביו שאינו ודאי אלא אפילו לאמו שהיא ודאי לא יטמא:
לאחיו ולאחותו.
 איתמר בת”כ יכול לאחיו ולאחתו מן האם ת”ל לבנו ולבתו מה בנו ובתו שהם יורשין אף אחיו ואחותו היורשין אותו לאפוקי מן האם שאינן יורשין:
{ג}ולאחותו הבתולה. אז”ל לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. ונמצא בספר הרמב”ם ז”ל דהיינו מת מוטל על הדרך והוא רחוק כ”כ מבני אדם שאם יצעק המוצאו מאותו מקום לא יהא קולו נשמע לאחרים וזהו שאז”ל קורא ואין אחרי’ עונים אותו זהו מת מצוה וזהו חומרא גדול’ דמשמע שאם אנו מוצאין שום מתעסקי’ אחרי’ דאין כהן יכול להטמא למת מצו’:
{ד}לא יטמא בעל בעמיו להחלו. פי’ הרב בכור שור כמו לבעל בעמיו כלו’ שאפי’ לכהן גדול שמת שהוא בעל ואדון וקדושתו גדול’ א”ה לא יטמא לו כהן אחר אם אינו מקרובין המוזכרים בפסוק:
{יז}אשר יהי’ בו מום לא יקרב. תימה אמאי מצרכינן במס’ קדושין קרא הנני נותן לו את בריתי שלום לו’ כשהוא שלם ולא כשהוא חסר תיפוק ליה מהכא וצ”ע:
{כג}אך אל הפרכת לא יבא. בת”כ עביד צריכותא מפרכת וממזבח דאי כתיב פרכת משום דלפני’ ואי כתב מזבח משום דבר עבודה הוא:


ויקרא פרק-כג

{יג}ומנחתו שני עשרונים. ארז”ל זה חלוק מכל שאר כבשים דאין לך כבש בתורה שיהא במנחתו יותר מעשרון אבל מן הנסך אינו חלוק כדכתיב ונסכו יין רביעית ההין ולכך אנו מפרשים בתחלת המוסף שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש לפי שמצינו כבש שמנחתו חלוקה שהיא משני עשרונים אבל מן הנסוך אין אנו אומרי’ כי אם ויין כנסכו בלבד ואין אנו מפרשי’ הנסכי’ לפי שלא מצינו שום כבש חלוק בנסוך היין ולכך כתי’ ונסכו דהכא בה”א למדרש ונסכה דאכלה מנחה קאי דאי כתי’ ונסכו הוא אמינא דאכל עשרון ועשרון קאי. ולפי הפשט משמע כי אחד משני עשרונים הוי מנחת העומר שהוא עשרון והוא בא עם זה הכבש והעשרון השני הוא עשרון הראוי למנחתו ותדע שאין בנסכו כי אם רביעית כמו בשאר נסכים:
{כז}אך בעשור לחודש. מהו אך לפי שכל שאר ימים טובים נקראי’ מקרא קדש לאכול ולשתות ולהתענג וזה אסור בכל אלו לכך כתיב אך לו’ שאינו נקרא מקרא קדש אלא לכבד היום להקריב קרבן ולאסרו במלאכה אך ועניתם את נפשותיכם בו כי יום כפורים הוא:
{לט}אך בחמשה עשר יום. לפי שגבי פסח לא כתי’ שמחה לפי שעדיין לא נלקטה שום תבואה וגבי שבועות לא כתי’ אלא חדא שמחה לפי שהתבואה נלקטה אבל פירות האילן לא נלקטו אך בסוכו’ שהכל נאסף אל תוך הבית וגם נמשׁחלו העונות ביום הכפורי’ כתיב ביה שלש שמחות ושמחתם דהכא ושמחת בחגך והיית אך שמח חדא מתבואה וחדא מפירות האילן וחדא ממחילת עונות וזש”ה והיית אך שמח שאין לך להתעסק רק בשמחה:
{מ}ולקחתם לכם. אז”ל משלכם להוציא את השאול ואת הגזול שלא יהא סניגורו קטיגורו. משל למלך ששלח שלוחו לגבות בעיר מגבת שלו לאחר שגבה מצאו עירוני אחד קפחו ונטל את כליו וכל מה שבידו לימי’ הוצרך העירוני הזה לדון לפני המלך ובא לשכור מי שילמד עליו זכות לפני המלך ומצאו אותו הגבאי אמר לו מה אתה עושה בכאן אמר לו יש לי דין לפני המלך ואני מבקש לשכור מי שידבר בשבילי אמר לו תן לי מה שגזלת ממני ואני אדבר בשבילך החזיר הכלי’ לבד והלך לו למחר בא לדון לפני המלך שאלו יש לך אדם שילמד עליך זכות אמר לו הרי פלוני שילמד עלי זכות אמר לו מה זכות יש לך ללמד על זה אמר להם אני אומר לכם מה עשה לי חבירי זה כשהלכתי לגבות מגבת המלך מעיר פלוני עמד עלי בדרך וקפחני ונטל כל אשר לי והכלי’ הללו הם מקצת כלי’ שהחזיר לי על מנת שאלמד עליו זכות התחילו הכל ואמרו אוי לו לזה שנעשה קטיגורו סניגורו. (ובמדרש איתא סניגורו קטיגורו)ביום הראשון. הלולב שאנו נוטלין ביום ראשון הוא סי’ שזכינו בדין ביום הכיפורים וזש”ה אז ירננו עצי היער מלפני ה’ כי בא לשפוט את הארץ במי הכתוב מדבר בישראל ובאומות העולם שהקב”ה דן אותם ביום הכפורי’ אלו ואלו נכנסין לדין ואין אנו יודעין מי הנוצחין אמר הקב”ה טלו לולביכם בידיכם והכל יודעי’ שזכיתם בדין משל לשני בני אדם שנכנסו לדון לפני המלך ולא היו יודעין הבריות מי נצח אלא מי שהוא יוצא במקל לבן או תפוח בידו אז יודעין שהוא יצא זכאי מלפני המלך: פרי עץ הדר. ארבע’ מינין הללו יש מהן שיש בו טעם וריח כמו אתרוג והוא כנגד הצדיקים שיש בהם ריח תורה וטעם של מעשי’ טובי’. באילן שבו גדל הלולב יש בו טעם ולא ריח וכנגדו הבינוני’ של ישראל שיש בהם טעם של מצות ואין בהם ריח תורה. ההדס יש בו ריח ולא טעם והוא כנגד אותם שיש בהם ריח תור’ ואין בהם מצות. וערבה אין בה לא טעם ולא ריח וכנגדן עמי הארץ שאין בהם לא ריח תורה ולא טעם של מצות ואנו אוגדין הארבעה ביחד רמז שאין הקב”ה מתרצה לישראל עד שיהיו כולם לאגודה אחת שנא’ הבונה בשמי’ עליותיו ואגודתו על ארץ יסדה אימתי הקב”ה מתעלה בזמן שכלנו נעשים אגודה ונ”ל שלכך אנו אומרים בר”ה ויעשו כלם אגודה אחת. ד”א הלולב דומה לשדרה ההדס דומה לעין הערבה דומה לשפתים האתרוג דומה ללב ואין לך אבר אחד גדול מאלו ושקולין הן כנגד כל הגוף וזהו שאמר דוד כל עצמותי תאמרנה ה’ מי כמוך שיש לשבח להקב”ה בפה ובלב ובעין ובשדרה שהוא כל הגוף שתלוי בשדרה:


ויקרא פרק-כד

{י}והוא בן איש מצרי. הוא גרם לו שברך את השם שדרכן של מצריים לבזות את השם כמו שאמר פרעה לא ידעתי את ה’: וינצו במחנה. אמר לו חבירו אביך המצרי משה הרגו אמר לו במה אמר לו בשם המפורש כדפרשינן מיד ויקוב את השם ויקלל:
{יא}למטה דן. הוא גרם לו המריבה כדאמרינן בפ”ק דפסחים ההוא דהוה אמר דונו דינא אמר שמא משבט דן קא אתי:
{יב}לפרוש להם על פי ה’. לפרוש משמע לפרש הכל שלא היו יודעין אם היה חייב סקילה מק”ו דמקלל אביו ואמו דכתיב בהו אביו ואמו קלל דמיו בו או שמא אינו דין שיהא נדון במיתת ב”ד כדי שלא יהא לו כפרה לפי שענשו גדול כדאמרינן גבי מעביר בנו ובתו באש איש כי יתן מזרעו ודרשינן מזרעו ולא כל זרעו מכאן אמרו המעביר כל זרעו פטור והאי פטור לאו פטור ממש קאמר דא”כ מצינו חוטא נשכר אלא ר”ל פוטרין אותו ממית’ ב”ד כדי שלא יתכפר בכך לכך הוצרך לומר לפרוש להם על פי ה’ אבל במקושש שידעו בודאי שהוא חייב מיתה שנאמר מחלליה מות יומת אך לא ידעו באי זו מיתה הוא נהרג אם בחנק משום דכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק או דילפינן חלול מע”ז לכך לא נאמר בו לפרוש אלא כי לא פורש מה יעשה לו. וקשה כאן ולשם לרבי יהודה דאמר שאינו נהרג עד שיודיעוהו באי זו מיתה נהרג א”כ איך נתחייבו אלו ושמא התרו בהן בכל ארבע מיתות ב”ד והתירו עצמן למיתות כלן ומיהו קשיא למ”ד התראת ספק לא שמה התראה שהרי בכל מיתה ומיתה הויא לה התראת ספק ודוחק הוא שיהו בהם כל כך עדים שהתרו להם מכלם ביחד ושמא אפשר להיות כן מדכתיב כאן וסמכו השומעי’ ולא כתיב העדים וכן במקושש כתיב ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש משמע שהרבה היו שם. ועוד י”ל חברים היו וס”ל דחבר אין צריך התראה. תן לחכם ויחכם עוד:
{יד}וסמכו כל השומעים. איתא בת”כ מה נשתנה מיתה זו שהיא בסמיכה אלא לפי שבשעת גמר דין צריכין העדים לומר בפי’ כמו ששמעו מפי המברך לפיכך סומכין ידיהם עליו לומר העון הזה שאתה גורם לנו עליך יהיה:
{טו}איש איש כי יקלל אלהיו. אפילו המקלל הנשיא ונשא חטאו במלקות שנאמר אלהים לא תקלל וגו’ ונוקב שם ה’ מות יומת מברך את ה’ כמו מה אקב לא קבה אל אותו יומת שפשט ידו בעיקר:
{כג}ובני ישראל עשו. קיימו מה שכתוב בפרשה:

קרדיט: סדר דעת זקנים על פרשת אמור שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – אמור

ויקרא פרק-כא: {א} וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּֽהֲנִים בְּנֵי אַֽהֲרֹן וְאָֽמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹֽא יִטַּמָּא בְּעַמָּֽיו:  מ  וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּֽהֲנִים בְּנֵי אַֽהֲרֹן

קרא עוד »
כלי יקר על התורה | פרשת יהדות
כלי יקר על פרשת אמור

ויקרא פרק-כא: {א}אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם. וכי עדיין לא ידענו שהכהנים בני אהרן המה מה ת”ל בני אהרן, גם כפל האמירה צריך ביאור.

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת אמור

ויקרא פרק-כא: {א} ויאמר וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֵימַר לְכַהֲנַיָא בְּנֵי אַהֲרן דְכוּרַיָא דְיִתְפַּרְשׁוּן מִן סְאוֹב וְכִדְנָא תֵימַר לְהוֹן עַל בַּר נַשׁ דְמִית לָא יִסְתָּאֵב בְּעַמֵיהּ: {ב} אֱלָהֵן לְאִנְתְּתָא

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
האם מותר להרוג ג’וק בשבת?

להלכה: אסור להרוג ג’וק בשבת, וכן אסור להרוג יתושים וכדומה, על אף שהם עוקצים אותו ומפריעים לא באכילתו, משום נטילת נשמה שהדבר אסור מהתורה.אבל לרסס

האם מותר לבלוע כדורים בשבת?

להלכה: יש חילוק בין סוגי הכדורים:כדורים כגון אקמול, דקסמול וכדומה שהם למטרת כאב ראש/בטן/צינון וכיוצ”ב לדעת רוב הפוסקים אסורים בשבת.אך אם נפל למשכב, או שסובל

האם אישה כשרה לכתוב מגילה?

נשאלתי מהאברך רבי עמנואל דויב שליט”א שביקש לכתוב מגילה לעצמו ולהרגיש סיפוק שאדם שמח ממעשה ידיו ואשת חבר חשקה גם היא בכתיבה כנאמר במגילה וגם

אמירת במה מדליקין בבית האבל

מנהג ישראל מקדמא דנא לומר פרק  משנת במה מדליקין בזמן קבלת שבת והביאו מרן (בסימן ר”ע) ומרן הביא באיזה זמן אין לומר אך לא הביא

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות