דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות

דעת זקנים על פרשת עקב

{יב}והיה עקב תשמעון. פירש”י מצות שאדם דש בעקביו כלו’ מצות קלות וזהו שאמר דוד למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני. אמר דוד ממצות חמורות שבתורה איני ירא שאני קיימתים אבל מצות קלות שאדם דש בעקביו אני מתיירא אולי מפני שהיא קלה בזיתיה ולא חששתי לקיימה ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה וכן כתיב אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע כלו’ פן תהיה שוקל למצות ששכרן מרובה ותעשה אותם ותניח הקלות לכן הם מטולטלים שבילי התורה ולא תדע מתן שכרן משל למלך שהיה לו פרדס והכניס שם פועלים לנטעו ולא גילה להם שכר נטיעה ובאי זו נטיעה יתן שכר מרובה שאלו גילה להם היו הכל רצים לנטיעות ששכרן מרובה ונוטעין אותן ונמצאת מלאכת הפרדס מקצת קיימ’ ומקצתה בטלה כך המצות אלו גילה הקב”ה שכרן היו מקצתן בטלות ותני ר’ שמעון בן יוחאי שתי מצות גילה הקב”ה שכרן קלה שבקלות וחמורה שבחמורות שלוח הקן וכבוד אב ואם ושתיהן שכרן שוה אריכות ימים בשתיהן להראות לעולם כי יש מצוה שנראית קלה בעיני אדם ומתן שכרה מרובה וזהו והיה עקב תשמעון שאפי’ המצות הקלות תשמעון ושמרתם ועשיתם אותם וכן אמר דוד בשמרם עקב רב. וכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ומיהו יש תמהין וכי יש מצות שאדם דש בעקביו י”ל כגון שלוח הקן דכתיב כי יקרא קן צפור לפניך ודרשינן פרט למזומן נמצא כשהולך דש בעקביו על הקן. אי נמי מצות ציצית שאדם גורר אחריו כמנהג העולם. אמנם שמעתי שכל המגרר ציציותיו עליו הכתוב אומר וטאטאתיה במטאטא השמד אלא משליכן על כתף ונוטלן ביד:


עקב פרק-ח

{א}כל המצוה. אם התחלת במצוה גמור אותה כלה וכן אז”ל המתחיל במצוה אומרים לו מרוק פי’ גמור וכל המתחיל במצוה ואחר גומרה נקראת על שם גומרה מנא לן ממשה שהתחיל במצות ארונו של יוסף שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף ולא גמרה שלא הכניסן לארץ אלא ישראל הכניסוהו לפיכך נקראת על שמם שנא’ ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם ולא כתיב אשר העלה משה. ועוד אמר ר’ ינאי כל מי שהתחיל במצוה ואינו גומרה קובר אשתו ובניו מנא לן מיהודה שנאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו ישבו לפרוס על הפת ולברך ברכת המוציא אמר להם אנו הורגין את אחינו ומברכין ובוצע ברך נאץ ה’ אלא לכו ונמכרנו לישמעאלים וכתיב וישמעו אחיו ולא גמר המצוה להצילו לגמרי לכך כתיב ותמת בת שוע אשת יהודה וער ואונן בניו לכך כשיתחיל אדם במצוה יגמור את כלה לכך כתיב כל המצוה:
{ב}וזכרת את כל הדרך. אדלעיל קאי כלו’ אם יאמר לך לבך לחמוד כסף וזהב בטח בהקב”ה וזכור כל הדרך אשר הוליכך ולא הוצרכת לכסף וזהב:
{ג}ויענך. בדרך. כד”א ענה בדרך כחי קצר ימי. וירעיבך שלא נתן לך מזון אלא דבר יום ביומו וזהו רעבון כמו שאחז”ל אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו: למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו. ולא תשים בטחונך על הלחם ועל המזונות כי על כל מוצא פי ה’ יחיה האדם על כל מצותיו וחקיו שיצאו מפיו יחיה האדם והם יתנו לך חיים בעולם הזה ולעולם הבא:
{ז}ארץ נחלי מים. שבעה פעמים כתיב כאן ארץ כנגד שבעה עממין. שני לוחות כנגד חתן וכלה וכנגד שני שושבינין וכנגד שמים וארץ וכנגד שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכנגד שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. ואמ”ר חנינא לוחת כתיב חסר ללמדך שהיו שתיהן שוות:


עקב פרק-ט

{ט}לחות אבנים. כל מי שאינו עושה לחייו כאבן הזה לעסוק בתורה אינו זוכה לדברי תורה. ד”א אבנים שרובן של מיתות האמורות בתורה הן בסקילת אבנים. ד”א בזכות יעקב שנא’ משם רועה אבן ישראל. ד”א בזכות בית המקדש שנא’ הנני יסד בציון אבן ר’ שמעון אומר בזכותו של מלך המשיח שנא’ בו חזה הוית עד די אתגזרת אבן די לא בידין:
{טז}וארא והנה חטאתם. מה ראה ראה שפרח הכתב מעליהם ולכך ואתפוש בשני הלוחות ואשברם לעיניכם. משל לסרדיוט שהיה מהלך בדרך וחותם המלך בידו ובא ליכנס למדינה עבר בתוך הנהר ונפל החותם במים ונמחק הכתב מה עשה קרע הנייר ושבר החותם כך משה כשהיה יורד מן ההר והלוחות בידו פרח הכתב מעליהם ושברם. ד”א וארא ראה העגל שעשו ושברן. משל למלך שקדש אשה ואמר לה לאחר זמן אני שולח כתובתך ביד השושבין עד שהשושבין בא והכתובה בידו מצאה שקלקלה וזינתה ראה השושבין הקלקול וקרע הכתובה אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש כך הקב”ה קידש את ישראל במתן תורה ואמר לשלוח הלוחות שהן הכתובה תוך ארבעים יום ע”י משה שושבין בא משה והכתובה בידו וראה שקלקלו בעגל ושבר הכתוב’:
{יז}ואשליכם מעל שתי ידי. זש”ה עת להשליך אבנים זה לוחות הראשוני’. ועת כנוס אבנים זה לוחות אחרונות:
{יח}ואתנפל לפני ה’ כראשונה. כמו שעשיתי בארבעים יום הראשונים שהתנפלתי לפני הקב”ה על שאמר הרף ממני ואשמידם עד שהתנה עמהם שלא ישמידם שנא’ וינחם ה’ על הרעה אבל לא מחל העון ועכשיו התנפלתי על מחילת העון כי יגרתי מפני האף והחמה וישמע ה’ אלי גם בפעם הזאת למחול העון שנשבע בראשונה שלא להשמיד:
{כא}ואכות אותו טחון. כדי שלא יהנה איש ממנו:
{כב}ובתבערה. הם המתאוננים דכתיב ותבער בם אש ה’. ובמסה דכתיב ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם. ובקברות התאוה שנתאוו לשליו:
{כח}ומשנאתו אותם. כלומר או שמא לא היה בדעתו ליתן להם הארץ אלא פתה אותם בדברים עד שהוציאם ממצרים והרגם כי שונא היה אותם כד”א הנה מפתיה והולכתיה המדבר והמחיה בצמא. ובלשון תלמוד יש ואוי”ן הרבה שהן במקום או כמו חלץ ועשה מאמר ביבמתו שר”ל או עשה בה מאמר:
{כט}והם עמך ונחלתך. לפי שהוציאם הקב”ה מכללו שאמר למשה כי שחת עמך הוצרך לומר לו והם עמך ונחלתך:


עקב פרק-י

{א}בעת ההיא. אחר שמחל להם הקב”ה אמר לו פסל לך שלא יאמרו ויתרעמו עלי’ לומר הפסדתי’ דבר נחמד שזהו הלוחות אשר שברת וזש”ה לכל זמן ועת לכל חפץ עת היה שישתברו הלוחות ועת היה שיעשו אחרים וזהו פסל לך. ד”א שיהא הפסולת שלך ומהיכן פסלן פליגי ביה ר’ לוי ור’ חנן חד אמר מתחת כסא הכבוד וחד אמר מתחת אהלו היה מחצב משם חצב לו שני לוחות ונטל לו הפסולת ומשם העשיר משה שהיו של סנפרינון וזש”ה ידיו גלילי זהב אלו הלוחות וכיצד היו הדברות חמשה על לוח אחד וחמשה על לוח אחד. ד”א פסל לך שאני עושה אותך מלך ואתה פוסל כל מה שתרצה: עלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ. ומשה לא עשה כן שנ’ ואעש ארון עץ קודם. ושמתם בארון שבו היו תמיד מונחין שברי לוחות ואותם היו מוליכין למלחמה כדתניא בספרי וארון ברית ה’ נוסע לפניהם זה שיוצא עמהם במחנות הוא היה ארון עץ שעשה משה בעלייתו לסיני ומתחלה שם בו שברי לוחות גם לוחות אחרונות כדכתיב ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי עד שנעשה ארון של זהב שעשה בצלאל וכשנעשה נתנו בו לוחות אחרונות שנא’ ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך. ואותו שעשה בצלאל לא היו רגילין להוליך למלחמ’ כדכתיב במלחמ’ שילה מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה כי לא היתה כזאת מתמול שלשום שלא היו רגילים להוליכו ושם לקו שנשבה הארון ועל הארון שעשה בצלאל הוא שאמרו רבו’ כל זמן שארון ושכינה שלא במקומם אסורין ישראל בתשמיש המטה והא דכתיב גבי אוריה שאמר הארון וישראל חנים בסוכות ואני אלך לשכב עם אשתי משמע דמחמיר על עצמו היה אבל האחרים מותרים בתשמיש המטה היינו בארון של עץ שעשה משה שהיו מוליכין במלחמה ומה שהיה במלחמת יהושע שהלך עמהם על פי הדבור היה. והא דאמרי’ בשלהי פ”ק דבבא בתרא מלמד שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון ומשמע התם דהיינו בארון שעשה בצלאל היינו בבנין שהיתה מנוחה עדי עד. ובירוש’ איכא פלוגתא יש אומרי’ ארון אחד היה ויש אומרים שתי ארונות:
{ו}ובני ישראל נסעו מבארות. לפי הפשט מוסרה אינו מוסרות דמסעי ובארות יעקן אינו יעקן ובין בארות ומוסרה היה הר ההר ושם מת אהרן וה”פ דקרא ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן ללכת למוסרה ופגעו בהר ההר ושם מת אהרן:
{ח}בעת ההיא. פי’ כשנעשה העגל שפי’ לעיל הבדיל ה’ את שבט הלוי לשמשו מפני שלא היו במעשה העגל זש”ה והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בנ”י מעלי וגו’ המה יקרבו אלי לשרתני. ועל כן כשבחרם הקב”ה לחלקו ולשרתו לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו כדי שלא יעסקו בשום דבר כי אם בעבודת המקום וכי תימא א”כ במה יתפרנסו ה’ הוא נחלתו שצוה ישראל לחרוש ולזרוע ולקצור בשבלים לתת להם מעשר מדגן ותירוש ויצהר וערים לשבת:
{י}ואנכי עמדתי בהר. לקבל לוחות אחרונות ולהרבות בתחנונים לפני הקב”ה שימחול העון לגמרי וישמע אלי גם בפעם ההיא ומחל לגמרי וביום הכפורים הי’ שאמר סלחתי כדבריך ולכך הוקבע אותו יום להיות למחילה ולכפרה לישראל כי מאה ועשרים יום יש ממתן תורה עד יום הכפורים כיצד בששה בסיון נתנה התורה בשבעה עלה לקבל לוחות הראשונים והיה לו לשהות מ’ יום בלא אותו יום לפי שאין לילו עמו וירד בשבעה עשר בתמוז ובאותו יום נשתברו הלוחות למחר שבשמונ’ עשר עלה להתפלל על מעשה העגל ושהה שם ארבעים יום שנ’ ואתנפל לפני ה’ ארבעים יום כראשונה ושלמו בכ”ח באב אמר לו ית’ פסל לך ועלה בכ”ט ואמר להם לישראל למחר ביום שלשים באב יהיה ר”ח אלול שיתחילו תקעו שופר כדי שלא תטעו בירידתו כמו שטעיתם בראשונ’ וזכר לדבר אנו תוקעין ביום ר”ח אלול שהוא יום שלשים באב שלעולם אנו עושין ר”ח שני ימים ויום ראשון הוי מחשבון דאב שהוא מלא ושהה שם ארבעים יום שנ’ ואנכי עמדתי בהר כימים הראשוני’ ושלמו ביום הכפורים כיצד יום אחד מאב וכ”ט מאלול הרי שלשים ועשרה מתשרי הרי מ’ והוא יום הכפורים ואמר לו באותו יום סלחתי כדבריך ולמחר ירד ושבעה עשר בתמוז של אותה שנה בחמישי בשבת היה שהרי לעולם פסח וי”ז בתמוז באין ביום אחד ובפרק ר’ עקי’ מסיק דפסח שבו יצאו ישראל ממצרים חמישי בשבת היה וא”כ נמצא שלוחות הראשונות באו בה’ בשבת בשבעה עשר בתמוז א”כ ר”ה בשבת היה לסי’ א”ת ב”ש ג”ר וא”כ יום הכפורים בשני הי’ והלוחו’ האחרונות באו יום שני ולפי ששתיהן באו חדא ביום שני וחדא ביום חמישי נהגו לקרות בתורה ביום שני וביום חמישי וזהו דרשו ה’ בהמצאו ב”ה מצאו שהם ימי קריאת התורה ואז ב”ד יושבין שמתוך שבאין לשמוע התורה באין לדין וה”ר בכור שור נתן סימן לדבר בצדק תשפוט עמיתך כי בשני ימים הללו מזל צדק משמש בשמש בשני בתחלת ליל שני בשעה ראשונה ובחמישי בשעה ראשונה מן היום דהא אמרינן במס’ שבת כשנ”צ חל”ם ראשי לילות חל”ם כשנ”צ ראשי ימים והסי’ כי היא היתה אם כל חי:
{יב}ועתה ישראל מה ה’ אלהיך. אטו דבר קטן הוא זה וי”ל דאקרא דלבתריה קאי לשמור את מצות ה’ וגו’ לטוב לך כלומר אינו שואל ממך דבר זה כי אם לטוב לך להנאתך ולהרבות לך שכר. ומיהו רבותינו הקשו כן ותירצו דלגבי משה מילתא זוטרתי היא ומכאן דרשו רבותינו דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום דכתיב מה אל תיקרי מה אלא מאה כלומר ק’ ברכות ה’ אלהיך שואל מעמך. ויש לחזק הדבר מ”ה בחילוף א”ת ב”ש הוי י”ץ שעולה מאה וכן בפסוק זה יש מאה אותיות חסר אחת וכאשר תוסיף אות אחת לעשות ממנה מאה תשלם החשבון למאה. וי”א כי דוד תקנם שבכל יום היו מתים מאה אנשים מישראל באו והגידו לדוד עמד ותקן מאה ברכות בכל יום שנ’ נאם הגבר הוקם על ע”ל בגימטריא מאה ומיד נעצרה המגפה. עוד יש להוכיח מאה ברכות מדכתיב הנה כ”י כ”ן יברך גבר במנין כ”י כ”ן יברך גבר כי יברך חסר וא”ו כתיב ולכך תקנו לומר מודים שהרי פי’ משתחוים כדכתיב גבי נעמן והשתחויתי לה’ אלהיך. ותרגם יונתן ואודיתי קדם ה’ אלהך ומ”מ אנו אומרים מודים ולא משתחוים לפי שעולה בגימטריא מודי”ם מאה לומר שכל האומר מודים כהוגן כאלו קיים מאה ברכות ר”ל שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה או שיראה איסר כנגד לבו וכרע כחוטרא וזקיף כי חויא ושיתכוין לומר משתחוים אנו לך כדאיתא בירוש’ א”ר בון מיומי לא איכוונית וכו’ ומחזיקנא טיבותא לרישאי דכי מטינא למודים כרע מגרמיה:


עקב פרק-יא

{ב}כי לא את בניכם. כלו’ אינם ראוים ליענש ככם על המצות שהרי אתם ראיתם את מוסר ה’ ואת גדלו ולא לפטור הבנים בא:
{ח}למען תחזקו. אינו אומר עשו מצות לשמן למען תחזקו דא”כ הוי על מנת לקבל פרס אלא ה”ק עשו המצוה מאהבה כי למען זה תחזקו ואין למען מוסב לתיבה שלאחריה וכן למען תאריכון ימים:
{י}לא כארץ מצרים. שהיא ארץ מישור שאדם יכול להמשיך מים לשדותיו מן הנהרות כמו שעושים לגן הירק הנזרעים על שפת הנהר אלא היא ארץ הרים ובקעות ואין אדם יכול להשקותם כי אם למטר השמים תשתה מים ותמיד אתם צריכים להקב”ה ולכך הזהרו במצותיו כדי שיוריד לכם מטר בעתו:
{יב}ארץ אשר ה’ אלהיך דורש אותה תמיד. לפקוד יושביה ולדקדק במעשיהם שאינן נדונין אלא לפי רוב מעשיהם ולפי’ והיה אם שמוע תשמעו וגו’ אז ונתן מטר ארצכם בעתו. וכן מסיק בפ”ק דר”ה תמיד עיני ה’ אלהיך בה עתים לטובה עתים לרעה כיצד הרי שהיו ישראל רשעים גמורים בר”ה ופסקו להם גשמים מועטים ולבסוף חזרו בהם להוסיף עליהם א”א שכבר נגזרה גזרה אלא הקב”ה מוריד אותם לארץ הצריכה להם עתים לרעה כיצד וכו’ כדאיתא התם: מרשית השנה. חסר אלף מכאן אמר ר’ יצחק בפ”ק דר”ה דכל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה שנא’ מראשית השנה ועד אחרית שנה מכלל דאית לה אחרית פי’ רשה בתחלתה שהעולם זכאי ונוהגין עצמן בשפלות ובענוה:
{יד}יורה. היא רביעה ראשונה היורדת במרחשון ונקרא יורה על שם שמורה בני אדם להטיח גגותיהן. ד”א שיורה כחץ ומלקוש בניסן ונקראת מלקוש על שם שממלא התבואה בקשיה: ואספת דגנך. כלומר ואחר כך לא ירדו גשמים לפי שהוא זמן אסיפה וקציר וגשמים בעת הקציר סימן קללה שנא’ הלא קציר חטים היום וגו’ ובמס’ ברכות פריך כתיב ואספת דמשמע אתה בעצמך וכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם ומשני כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בשאין עושין רצונו של מקום וקשה דהרי קאי אוהיה אם שמוע וצ”ע:

קרדיט: סדר דעת זקנים על פרשת עקב שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – פרשת עקב

{יב} וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַֽעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶֽת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַֽאֲבֹתֶֽיךָ:  מ  וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת עקב

{יב} והיה עקב וִיהֵי חוֹלַף דִּי תְקַבְּלוּן יַת דִּינַיָא הָאִילֵין וְתִנְטְרוּן וְתַעַבְדוּן יַתְהוֹן וְיִנְטַר יְיָ אֱלָהָכוֹן לְכוֹן יַת קְיָימַיָא וְיַת חִסְדָא דִי קַיֵּים לְאַבְהַתְכוֹן: {יג} וִירַחֲמִינְכוֹן וִיבָרְכִינְכוֹן וְיַסְגִינְכוֹן

קרא עוד »
כלי יקר על התורה | פרשת יהדות
כלי יקר על פרשת עקב

{יב}והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה. פירש”י אם המצות קלות שבני אדם דשים בעקביהם תשמעון. לא רצה לפרש עקב זה מלשון עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
פרשת ראה | פרשת יהדות
פרשת ראה

פרשת ראה פרשת ראה המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ראה פרק יא’ ראשון (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם

פרשת עקב | פרשת יהדות
פרשת עקב

פרשת עקב פרשת עקב המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת עקב פרק ז’ ראשון (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת

פרשת ואתחנן | פרשת יהדות
פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ואתחנן פרק ג’ ראשון (כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת

הלכות תפילין

מצוות תפילין, היא מצווה מהתורה כמו שנאמר “וקשרת לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך”. ולכן מחויב אדם להניח תפילין בכל יום, וחייב שיהיו עליו

הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות