דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות

דעת זקנים על פרשת בא

{א}בא אל פרעה. מביא מחר. ומשה היאך ידע והלא לא מצינו שאמר לו הקב”ה מכת הארבה י”ל שהיו חקוקות על המטה דצ”ך עד”ש באח”ב וק”ל א”כ במכות אחרונות אמאי הוצרך להודיעו לכן נ”ל דהבין משה המכה מדאמר לו הקב”ה למשה ולמען תספר ודרך הוא לספר על מכת הארבה שהרי גם במכת הארבה דיואל כתיב עליה לבניכם ספרו:
{יד}ואחריו. פירש”י וביואל כתיב וכמוהו לא הי’ לפניו שהיו ממינין הרבה וקשיא שהרי בספר תהלים קא חשיב על מכת ארבה מצרים ילק וחסיל. י”ל דמ”מ לא היו כל כך מינים כמו ביואל אי נמי בימי משה באו כל המינים ביחד והא דקאמר ואחריו לא יהיה כן היינו בבת אחת אבל בימי יואל בא זה אחר זה כדכתיב יתר הגזם אכל הארבה. והא דכתיב וכמוהו לא היה לפניו מגזם לחודיה לא היה לעולם כמו שבא בימי יואל וכן מארבה לחודיה וכן מילק לחודיה:


בא פרק-יא

{א}ויאמר עוד נגע אחד. פי’ לפני פרעה נאמר לו שהרי משיצא מלפניו לא יסף לראות פניו עוד. וצ”ל שהגביהו הקב”ה למשה י’ טפחים מפני טומאת גלולים במצרים:
{ד}כחצות. בטכסיס מלך בשר ודם הביא המכות על מצרים מלך ב”ו שסרחה עליו מדינה בתחלה חותר את אמת המים שלהם כך הקב”ה הביא דם ולא יכלו לשתות מן המים ואחר מביא קולנים להריע עליהם בחצוצרות וקול שופר כך הצפרדעים. אחר כן יורה להם חצים כן הכנים שנכנסין לתוכן כחץ. אחר מביא ברברים פי’ עם כל להיותם וכן ערוב. אחר כן מביא בני אדם לשלול מקניהם וכן דבר. אחר כן שולח עליהם נפט וכל ריח רע לטנפם. וכן השחין שהיה מסריח. ואחר אבני בליסטרא וכן הברד. אחר כן מביא אכלוסין לכלות זריעותיהן וכן הארבה. אחר כן אוסר בבית האסורין וכן חשך. אחר כן הורג כל גדולים וקטנים שבהם וכן מכת בכורות וכל מה שהביא על המצריים עתיד הקב”ה להביא על עכו”ם דם כדאמרינן ונתתי מופתים וגו’ צפרדעים שקולן קשה. וכן בעכו”ם קול שאון מעיר. עפר מצרים לכנים כן בעכו”ם ונהפכו נחליה וגו’ ערוב דכתיב וירשוה קאת וקפוד וגו’ דבר כן כתיב ונשפטתי אתו בדבר וגו’ שחין דכתיב וזאת המגפה וגו’. ברד דכתיב ואבני אלגביש. ארבה דכתיב אמור לצפור כל כנף ולכל חית השדה הקבצו וגו’ חשך דכתיב ונטה עליה קו תהו ואבני בהו. מכת בכורים דכתיב והיו לשמה נסיכי צפון:
{ה}בארץ מצרים. חוץ לכרך שהרי ומה תפלה קלה הוצרך לצאת לו דכתיב כצאתי את העיר דבור חמור לא כל שכן ומיהו חוץ לכרך מותר לפי שעדיין לא נבחרה ארץ ישראל לדבור והיו כל הארצות כשרות לדבור ומשנבחרה יצאו ואע”פ שנגלה ליחזקאל בחוצה לארץ שנאמר קום צא אל הבקעה בזכות אבות היה ובמקום טהרה על המים כמו נהר כבר. וכן מצינו ויקם יונה לברוח תרשישה שברח לחוצה לארץ מפני הדבור. וכן עד שלא נבחרה ירושלים היו כל הארצו’ כשרות למזבחות משנבחרה יצאו שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך וכו’ ועוד קודם שלא נבחר בית עולמים היתה עיר ירושלים ראויה לשכינה משנבחר יצאה שנאמר זאת מנוחתי עדי עד. ועוד קודם שלא נבחר אהרן היו כל ישראל ראויין לעבודה משנבחר יצאו שנאמר ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. ועוד קודם שלא נבחר דוד היו כל ישראל ראויין למלכות משנבחר יצאו שנאמר ויבחר בדוד וגו’ וכתיב הלא לכם לדעת וגו’:
{ז}ולכל בני ישראל לא יחרץ וגו’. והיינו הנס דאע”ג דאמרינן כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר. וא”כ דין היה לצעק בשעת מכת בכורות אפילו הכי ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו:


בא פרק-יב

{ב}החודש הזה. כזה ראה וקדש והכל תלוי בקדוש ב”ד כדא’ ר’ אושעיא כשישראל מגיעין לר”ה הקב”ה אומר למלאכי השרת העמידו בימה והוציאו ספרים כי למחר אני בא ודן עולמי בין כך ובין כך נמלכין ב”ד שלמטה ועברו ודחו ר”ה עד יום של אחריו למחר אין הקב”ה דן את עולמו באין מלאכי השרת לפני הקב”ה ואומרים לפניו רבה”ע לא כך אמרת לנו למחר אני דן את עולמי ונשמוט הדין באפס אומר להם הרי בני דוחין את הדין עד למחר והדבר מסור בידם שאתם צריכין לילך אחר קביעותם וכל מה שהם עושין נעשה עמהם וע”ז אמר משה ע”ה כי מי גוי גדול אשר לו וגו’ בכל קראנו אליו קרי ביה קריאתנו אליו כלו’ קריאת החדשים והמועדות שלנו אליו נמי הם נקראים ונעשים. ואחז”ל שזה אחד מן הג’ דברים שנתקשה משה ע”ה. וקשיא שהרי קטנה היה בסוף החדש כמו בתחלת המולד ואיך יוכל להבחין אם היא מן הישנה או מן החדשה וי”ל דמ”מ יוכל להבחין מתוך הפגימה כי הישנה פגימתה לצד המערב והחדשה לצד מזרח. ד”א כי בסופה עומדת בקרן דרומית מזרחית ובחדושה בקרן דרומית מערבית:
{ג}בעשור לחדש. פסח מצרים מקחו בעשור הי’ וכאשר ראו בכורי מצרים כך א”ל לישר’ מה זאת לכם א”ל פסח הוא שיפסח המקום על בתי בני ישראל במצרים ויהרוג במצרים הבכורו’ אצל המצריים ואמרו להם שלחו ישראל כי אתם גורמים לנו למות ולא רצו והם הרגו בהם כמה וכמה והיינו דכתיב למכה מצרים בבכוריהם בכורי מצרים לא נאמר אלא מצרים בבכוריהם שהבכורות הכו עצמן. ועוד אתמר במדרש כי כשלקחו הפסח בעשור לחדש שבת היה שהרי קי”ל דפסח מצרים בחמישי בשבת כדכתיב במס’ שבת פ’ ר”ע א”כ עשור שלו בשבת שלפניו וכשראו המצרים כשלוקחין הפסחים לשחוט נתקבצו עליהם להרגן כי יראתן של מצרים הי’ בהמות ועשה להם הקב”ה נס וניצולו ולכך קרוי שבת הגדול מפני גדול הנס. ומיהו צריך ליתן טעם למה מקחו מבעשור. ואו’ רש”י שיתעסקו בברית מילה ובדם פסח ד’ ימים. ומקשים ד’ ימים למה ואומר הרב יצחק מאיבר”א כדי שימולו וישהו ג’ ימים אחר המילה קודם שיצאו לדרך:
{ח}ואכלו את הבשר. לכך נהגו העם לעשות בליל פסח שלש מצות זכר לשלש סאין שאמר מהרי שלש סאים ופסח היה. ויש אומר זכר לשלשה אבות ובציעתה זכר לקריעת ים סוף וירדן שנבקע בפסח ונברך על הפרוסה אכילת מצה כדאי’ בפסחים מה דרכו של עני בפרוסה ושני טיבולין על ב’ טבילות שטבלו יליד בית ומקנת כסף. ד”א כנגד שתי הזאות אחת על המשקוף ואחת על המזוזות. ד”א כנגד דם ברית ודם פסח שנאמר מתבוססת בדמיך. ובערבי פסחים מוכח שהן להיכרא דתינוקות שהיו רגילין לאכול ירקות לאחר אכילה לקנוח. והשתא קא אכלי קודם סעודה. ישאלו מה נשתנה ועוד היכר אחריתי כי כשיראו בשאר ימים טובים שלא ישתו קודם רק כוס א’ ועכשיו מוזגין כוס ב’ אז ישאלו וכן מסיק התם וכאן הבן שואל. וחרוסת זכר לטיט ונותנין בו תפוחים זכר לתפוח כדכתיב לעיל תחת התפוח עוררתיך ומיני תבלין דומין לתבן זכר לתבן ואגוזים ושקדים שמלבנין החרוסת זכר לטיט שעושין מסיד שהוא לבן. וכן הביא בערבי פסחים תבלין זכר לתבן חרוסת זכר לטיט ב’ תבשילין זכר למשה ואהרן. ד”א דג כנגד לויתן. ביצה כנגד זיז שדי. ובערבי פסחים מסיק אחד זכר לפסח וא’ זכר לחגיגה. ד’ כוסות כנגד ד’ גאולות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וכוס חמישי דהיינו למאן דצריך למשתיה הוא כנגד והבאתי שגם הוא גאולה כדא’ אינשי מאן דמליה שחרריה ומסר כל דידיה בידיה אי לא אייתיה לבי דריה מאי אהני ליה פי’ עבד ששחררו רבו ומסר לו גביעו בידו אם לא הביאו לבית דירתו מה מועיל לו כל הטובה ה”נ אם לא הביא הקב”ה אותן לארץ ישראל מה היה מועיל להם היציאה של מצרים. ד”א ד’ כוסות כנגד ד’ ישועות ה’ מנת חלקי וכוסי. כוסי רויה כוס ישועות אשא ישועה לא נאמר אלא ישועות א’ לימות המשיח וא’ לעוה”ב. ד”א כנגד ד’ כוסות שאמר שר המשקים ליוסף. ד”א כנגד ד’ כוסות התרעלה שעתיד הקב”ה להשקות לעכו”ם שנא’ קח את כוס החמה ונאמר כי כוס ביד ה’. וכן כוס חמה ביד ה’ דכתיב גבי בבל. ונאמר ורוח זלעפות מנת כוסם:
{ט}אל תאכלו ממנו נא. פי’ ראב”ע דלפי שתועבת מצרים תזבחו שמא תאמרו לא נצלהו כל צרכו פן ירגישו בו המצרים ת”ל אל תאכלו ממנו נא ושמא תאמרו נבשלנו ונכסנו בקדרה ת”ל ובשל מבושל ושמא תאמרו לחתוך הראש והכרעים ואל יכירו מה זאת ת”ל ראשו על כרעיו ועל קרבו:
{יא}ואכלתם אותו בחפזון. תקנו חכמים שיהא נאכל על השבע והטעם מפרש בירושלמי משום דכתיב ועצם לא תשברו בו וכשאדם רעב יש לו לחוש לשבירת עצם ופרק כיצד צולין מסיק שאין חיוב שבירת עצם נוהג אלא בשעת אכילת הפסח:
{טו}אך ביום הראשון. פי’ הזהרו שיהא השאור מושבת מבתיכם כבר. ביום הראשון כלומר שתשביתו מכבר ביום י”ד ודומה לו ויכל אלהים ביום השביעי כדפרי’ בפרש’ בראשית:
{טז}כל מלאכה. פרש”י אפי’ ע”י אחרים וקשה להר’ משה דבשבת אמרי’ דאמירה לעכו”ם שבות מדרבנן והכא משמע דמן התורה. וי”ל דאסמכתא בעלמא היא אי נמי על ידי אחרים דפרש”י ר”ל ע”י בנו ובתו הקטנים ואע”ג דנפק מלא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ה”מ שבת דחמירא איסוריה אבל י”ט לא קמ”ל: הוא לבדו יעשה לכם. סימן לא בד”ו פסח כלו’ בד”ו יעשה לכם:
{כג}ולא יתן המשחית. קשה להרב משה דהא בהגדה כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וי”ל דה”פ אני בכבודי וגם המלאך ולא המלאך לבדו כי לא יתרץ כן שיהיה הקב”ה בלא מלאך:
{ל}כי אין בית. אמרי’ בספרי וכי תעלה על דעתך שלא היה שם בית שאין שם בכור אלא כך היה מנהגם של מצרים כשהיה בכור שלהם מת היו עושין איקונין שלו בבתיהם ובאותה שעה הי’ נשבר ונתך ארצה והי’ קשה בעיניהם כיום המות. ועוד אמרינן התם שבמקום שהיו שם בכוריהם קבורים היו באים עכברים וחוטטי’ אחריהם ומוציאין אותם ומגררין אותו והיה קשה להם מיום המיתה:
{לז}ויסעו בני ישראל. ק”כ מיל היו ובאו שם לפי שעה זש”ה ואשא אתכם על כנפי נשרים שלשה ממי”ן יש באותו פסוק בסופי תיבות הם ק”כ וזכר לדבר ע”ל כנפ”י בגי’ ק”כ מילין מהרב משה:
{לט}כי לא חמץ. למ”ד פסח מצרים לא נהגו אלא יום אחד ניחא כפשטי’ כי לפי שגורשו ממצרים לא נתחמצו אלא למ”ד פסח מצרים נמי נצטרכו לאכול מצה כל שבעה א”כ מאי כי גורשו. וי”ל דה”ק ויאפו את הבצק מפני חיוב מצה ולפי שגורשו ממצרים לא יכלו להתמהמה לבקש צדה לדרך. אכן קשה קצת הווי”ן וכן וגם אמנה מצינו וי”ו יתירה נרדם ורכב וסוס וכן בהרבה מקומות:

קרדיט: סדר דעת זקנים על פרשת בא שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – בא

{א} וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּֽי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹֽתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּֽוֹ:  מ  וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת בא

{א} ויאמר וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עוּל לְוַת פַּרְעה אֲרוּם אֲנָא יַקִּירִית יִצְרָא דְלִבֵּיהּ וְיִצְרָא דְלִבְּהוֹן דְעַבְדוֹי מִן בִּגְלַל לְשַׁוָואָה אַתְוָותַי אִלֵין בֵּינֵיהוֹן: {ב} וּמִן בִּגְלַל דְתַתְנֵי בְּמִשְׁמְעֵי בְּרָךְ

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
האם מותר להרוג ג’וק בשבת?

להלכה: אסור להרוג ג’וק בשבת, וכן אסור להרוג יתושים וכדומה, על אף שהם עוקצים אותו ומפריעים לא באכילתו, משום נטילת נשמה שהדבר אסור מהתורה.אבל לרסס

האם מותר לבלוע כדורים בשבת?

להלכה: יש חילוק בין סוגי הכדורים:כדורים כגון אקמול, דקסמול וכדומה שהם למטרת כאב ראש/בטן/צינון וכיוצ”ב לדעת רוב הפוסקים אסורים בשבת.אך אם נפל למשכב, או שסובל

האם אישה כשרה לכתוב מגילה?

נשאלתי מהאברך רבי עמנואל דויב שליט”א שביקש לכתוב מגילה לעצמו ולהרגיש סיפוק שאדם שמח ממעשה ידיו ואשת חבר חשקה גם היא בכתיבה כנאמר במגילה וגם

אמירת במה מדליקין בבית האבל

מנהג ישראל מקדמא דנא לומר פרק  משנת במה מדליקין בזמן קבלת שבת והביאו מרן (בסימן ר”ע) ומרן הביא באיזה זמן אין לומר אך לא הביא

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות