ברכת השחיטה

ברכת השחיטה, הינה מאחת מברכות המצוות, אותה תיקנו חז”ל לברך קודם שחיטה (כשרה).

חיוב הברכה הינו על השוחט עצמו שיברך קודם שישחט.

בניגוד לברכות אחרות כמו למשל ברכת התפילין וכדומה ששם המצווה היא על גופו של אדם להניח תפילין, כאן אין חיוב על אדם לאכול בשר ובוודאי שלא לבצע את השחיטה בעצמו, אך כן שוחט, אזי יברך “וציוונו על השחיטה” ככלל ולא כפרט.

דעת הראשונים וכך נפסק להלכה, שאם השוחט ברך ללא שם ומלכות, הרי אין זה מעכב את כשרות השחיטה ולכן השחיטה כשרה.

אולם יש פוסקים הטוענים כי במקרה בה השוחט לא ברך בכוונה תחילה, הרי זה מחויב במלקות.

מקור ברכת השחיטה נלמד מחומש דברים פרק יב’ פסוק כא’: “כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יהֵוָהֵ אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יהֵוָהֵ לְךָ, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ, בִּשְׁעָרֶיךָ, בְּכֹל, אַוַּת נַפְשֶׁךָ”.