ברכת המוציא

ברכת המוציא, הינה אחת מברכות הנהנין, הנאמרת קודם אכילת פת.

את ברכת המוציא, תיקנו חכמים לברכו אם אוכל כל סוג פת העשוי מחיטה או שעורה. ולמה תיקנו זאת? משום חשיבותו הגדולה של הלחם, הידוע כמשביעה כפי שנאמר בתהילים פרק קד' פסוק טו' "וְ֝לֶ֗חֶם לְֽבַב-אֱנ֥וֹשׁ יִסְעָֽד".

כמו כן, גם אם אוכל פת שאין בו שיעור כזית, אפילו פירורי לחם, הרי זה חייב בברכת המוציא לחם מן הארץ.

ברכת המוציא נחשבת לקביעת סעודה, ולכן לאחר הברכה אין צורך לשוב ולברך על שום דבר אחר הבא בסעודה. אולם, דברים שאינם רגילים לבוא בסעודה, הרי זה צריך לשוב ולברך על כל אחד מהם.

כמו כן, אם התחיל סעודה ולפתע הגישו לפניו אוכל שאינו אמור היה להיות בסעודה (למשל אוכל משכנים), הרי זה מברך עליו בנוסף לברכת המוציא. 

אם אכל יותר משיעור כזית, הרי זה צריך לברך ברכת המזון הנקבעה לאומרה לאחר סיום הסעודה. 

קודם ברכת המזון נוטלים "מים אחרונים" ואם הסבו יותר משלושה אנשים באותו השולחן, הרי צריך גם בזימון.

הכלל הקובע האם לברכת על פת/מאפה מזונות או המוציא הוא: האם קובעים עליו סעודה או לא. למשל: לחם/חלה הרי אלו קובעים עליהם סעודה, בניגוד למאפים קטנים למשל שאין דרך לקבוע עליהם סעודה. 

מקור הברכה נמצא במשניות ברכות פרק ו' משנה א': "כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת? … עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ – אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת אוֹמֵר – הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ".