בעל הטורים על התורה | פרשת יהדות

בעל הטורים על פרשת ואתחנן

{כג}ואתחנן. לעיל כתיב לא תיראום חזקתי את ישראל אולי ירחם עלי: ואתחנן. בגימטרי’ שירה שאמר לפניו שירה כדי שישמע תפלתו: סמך ה’ אלהיכם לואתחנן לומר שויתי ה’ לנגדי תמיד:
{כד}החלות. ב’ במס’ אתה החלות אשר החלות לנפול לפניו אתה החלות להראות במה שכבשת לפני סיחון ועוג וזה החלות לנפול לפניו להראות במה שהתחיל לנפול. תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות ס”ת רמוז משה. ומתחיל הפסוק בתי”ו ומסיים בתי”ו לפי שלא זכה ליכנס בארץ שהיא ת’ פרסה על ת’ פרסה: להראות. תגין על הרי”ש שהראיתני אף מה שלא בקשתיך: להראות. ג’ במס’ דין ואידך להראות העמים והשרים את יפיה. אשר נתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את אסתר זהו שדרשו שהראה לו הקב”ה למשה כל מה שאירע לישראל היאך ישבו בשלותם וכל המציקין שעתידין להציק להם וזה הוא להראות העמים והשרים את יפיה היאך הם ביופין ובשלותם וכן להשמידם נתן לו להראות שהראהו המציקין להם: את עבדך. שאמרת לא כן עבדי משה. הפסוק מתחיל כא’ ומסיים בכ’ ויש בו כ”א תיבות כנגד אך טוב לישראל וכנגד אהי’:
{כה}אעברה נא. הירדן נ’ אמה לא תעבור אלא אמה אחת: והלבנן. חסר וי”ו על שם ששה דברים שבוזאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. מן ואתחנן עד והלבנון מ’ תיבות לומר זכור לי מ’ יום שעמדתי לפניך בהר. לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח”כ יתפלל מנא לן ממשה: את גדלך. זה האל הגדול. ואת ידך החזקה. זה אתה גבור. אשר מי אל בשמים. כנגד אתה קדוש. אעברה נא. אל ישאל אדם צרכיון בשלש ראשונות:
{כו}רב לך. פי’ אתה התחלת לספר בשבחי רב הוא אצלך וגדול ממך מלספר בו. ד”א הדב שלך וגדול ממך והוא אדה”ר על ידו נקנסה מיתה לכל וא”א לך לינצל ממנה. ד”א רב לך הרבה פעמים עשית כנגדי. אמרת שלח נא ביד תשלח. ולמה הרעת. הצאן ובקר. והסלע. אי אפשר לי לסבול לך יותר. ד”א אפילו בדבר מועט שאתה עושה שלא כהוגן הוא רב לך לפי חכמתך. ד”א בזה יודע שרב לך כי אני רבך כי כמה פעמים נצחתני ועתה לא תוכל לנצחני. ד”א רב לך אתה יש לך רב אבל אני אין לי רב שיתיר שבועתי לכן לא תבואו. ד”א הגיעה השעה שיש לך רב כי כבר הגיע זמנו של יהושע ואין רבנותו ניכר בעודך חי. ד”א רב לך אל תירא ממלאך המות כי הרב שלך יעסוק בך ד”א רב לך הרבה טובות מתוקנים לך מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:
{כח}וחזקהו. ב’ דין ואידך החזק מלחמתך אל העיר והרסה וחזקהו ביואב כמו שיואב היה שר צבא כך היה יהושע שר צבא אף בחיי משה כדי להחזיקו כמו שמפורש במלחמת עמלק:


ואתחנן פרק-ד

{א}מלמד אתכם לעשות. שהתלמוד מביא לידי מעשה:
{ב}ולא תגרעו ממנו לשמור את. ס”ת גי’ תרי”ג: אשר אנכי מצוה אתכם. וסמיך ליה עיניכם הרואות שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות:
{ד}ואתם הדבקים. תגין על הקו”ף רמז לק’ ברכות שצריך לברך בכל יום: כלכם היום. וסמיך ליה למדתי אתכם דשמעתא בעי צלותא כשמש וזהו היום למדתי ועוד כלכם היום שזכות הרבים הוא מסייעיתם:
{ה}למדתי אתכם. בחנם. ט”ו פעמים לימוד במשנה תורה רמז בן ט”ו לגמרא: באים שמה לרשתה ושמרתם. כדכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו:
{ו}האלה ואמרו רק עם. ס”ת מקוה ר”ת ערוה למה ערות אחותו אסורה וערות כת אחיו מותרת ולמה מקוה מ’ סאה מטהר ואם חסר קורטוב אינו מטהר. רק מיעוטא הוא שאינם יודעים טעם כלאים ופרה וכיוצא בהם:
{ט}ושמור נפשך. נר אלהים נשמת אדם. נרך בירי ונרי בידך אם תשמור נרי אשמור נרך: והודעתם לבניך ולבני בניך. שלשה נוני”ן הפוכין לומר שכל מי שהוא ובנו ובן כנו תלמידי חכמים שוב אין התורה פוסקת מזרעו:
{כ}ויוצא. ד’ במס’ ויוצא עמו בששון ויוצא נוזלים מסלע ויוצא את בן המלך ויוצא אתכם מכור הברזל ויוצא עמו בששון שנאמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה והוציא להם נוזלים מסלע והעמידו מלך שנאמר ויהי ב. שורון מלך:
{כד}כי ה’ אלהיך אש אכ. לה הוא אל קנא כי תוליד. רמז לאחר כ”י שנים אחרי מותו יעבדו עכו”ם פסל מיכה:
{כו}העידותי. מלא יו”ד אייתי ביה י’ לפרסומי למילתא:
{כז}בעמים. בגימט’ בין הבבליים. בגוים. בגי’ ובמדי: ינהג. בגי’ וביון: שמה. בגי’ מרומיים הרי רמוזים כאן ד’ גליות:
{כח}ועבדתם שם אלהים. ואינו אומר אלהים אחרים כמו בכל מקום רמז ישראל שבחוצה לארץ עובדי עכו”ם בטהרה הם:
{לד}או הנסה. בזה הפסוק יש כל האלפא ביתא שרצה הקב”ה ליתן להם התורה במצרים אלא שאמרה מה”ד נסה אותם תחלה לכך הנסה ב’ במסו’ הכא ואידך הנסה דבר אליך תלאה שאמרה מה”ד נסה אותם קודם שתשמיעם דבריך. והפסוק מתחיל באל”ף ומסיים בכ”ף א”ך טוב לישראל והוא עולה כשם אהיה אשר נגלה בו למשה להוציאם ממצרים ובו מכה לעכו”ם שנא’ ואך אותך. ז’ דברים מוזכרים כאן במסות באותות במופתים במלחמה ביד חזקה בזרוע נטויה ובמוראים גדולים כנגד ז’ ימים ששמשה כל מכה ומכה וכנגד ז’ ימים של פסח: במצרים לעיניך. וסמיך ליה אתה הראת כשעשית שפטים במצרים ובאלהיהם הודעתם כי אתה ה’:
{לה}הראת. ב’ דין ואידך כאשר הראית בהר שהראה להם שמים ושמי השמים וראו שאין אלא רשות אחד:
{לו}הראך את אשו הגדולה. וסמיך ליה ותחת כי אהב את אבותיך לומר כל מה שהדאה למשה הראהו בזכות האבות:
{לז}ותחת. ב’ דין ואידך ותחת רגליו וזהו שאמרו האבות הן הן המרכבה וזהו ג”כ מתוך האש ותחת כי אהב לומר שהם תוך האש של שכינה:
{לט}אין עוד. ושאר קריי’ ואין עוד וי”ו יתירה והם ו”פ בקריי’. ו”פ אדון כל הארץ כנגר ו’ קצוות מעלה ומטה וד’ הרוחות:
{מ} סמך ושמרת את חוקיו ואת מצותיו לאז יבדיל לומר שתורה ומצות קולטות:
{מב}רוצח. מלא וי”ו שרצח האדם שנברא בששי ועבר על לא תרצח שהוא דבור ששי:
{מג}ואת גולן בבשן. וסמיך ליה וזאת התורה רמז הוי גולה למקום תורה: גלן. חסר וי”ו (עיין יהושע כ) שששה אינן גולין כגון אב המכה לבנו והרב לתלמידו וכו’ כדאיתא במסכת מכות:
{מה}אלה העדות. עדות בגימטריא תלמוד:


ואתחנן פרק-ה

{ד}פנים בפנים. פ”א כפולה לומר בפנים מאירות בפנים מסבירות:
{ח}פסל כל תמונה. ובדברות הראשונות כתיב וכל תמונה וי”ו יתירה כנגד ו’ דברים. תבנית זכר או נקבה תבנית כל בהמה תבנית כל צפור תבנית כל רמש תבנית כל דגה:
{ט} סמך אל קנא ללא תשא שכל הנשבע לשקר כאילו עובד עכו”ם:
{י} סמך ולשומרי מצותי ללא תשא שאפי’ בשמירת מצות יש משום לא תשא שהעושה מצוה שלא לשם שמים כאילו נושא שם שמים לבטלה. א”נ שמזהיר שלא לעבור על לא תשא בענין שמירת מצוה שהרי נשבעים לקיים המצוה:
{יא} סמך שבת ללא תשא שבשניהם נאמר חלול לא תשבעו בשמי לשקר וחללת. מחלליה מות יומת:
{יב}שמור את יום השבת. ר”ת שאיה וס”ת רתם לומר לך הנדונים בשאיה וגחלי רתם נוחין בשבת:
{טז} סמך כבד את אביך לשבת שגם בשבת כתיב וכבדתו שצריך לכבדו במאכל וכסות: ולמען ייטב לך. תגין על הטי”ת שעברתו אמו ט’ חדשים ואביו ואמו נזהרו מט’ מדות האמורות בנדרים וזה סימנם אסנ”ת משגע”ח נוטריקון בני אנוסה בני שנואה בני נדה בני תמורה בני מריבה בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה. פירוש בני אנוסה אצ”ל שאם אנס אשה והוליד ממנה בן אלא אפי’ היא אשתו ואנסה לתשמיש וכן שנינו במסכת כלה מפני מה הוויין לי’ לאדם בנים בעלי מומין מפני שתובעה ואשתו אינה נתבעת לו פי’ אינה מתרצית לו ר’ יהודה אומר מפני שאומרת לו בשעת תשמיש אנוסה אני וא”ב רוצ’ ואינה רוצה וכן איתא בעירובין כל הכופה אשתו לדבר מצוה נקרא חוטא שנאמר גם בלא דעת נפש לא טוב נמצא כי האונס אסור אף באשתו אלא אם הוא צריך לאותה מעשה יפייס ואח”כ יבעול. בני שנואה כמשמעה והוא ששנוא’ בשעת תשמיש אכל אם היא רצויה בשעת תשמיש אע”פ שהיא שנואה שרי. בני נדה אע”פ שאינו ממזר מן התורה וי”מ שהאחד מהם אז בנדוי שאסורי’ בתשמיש המטה וה”ה נמי אם אחד מהם אבל. בני תמורה שהיה מכוין לערוה ונזדמנה לו אשתו וי”מ אפי’ שתיהן נשיו שנתכוין לזו ונזדמנה לו אחרת. בני מורדת דאמרה לי’ לא בעינא לך ואעפ”כ הוא משמש עמה והרי היא אצלו כזונה ואפי’ אם הי’ מדעתה. ולנוסחא אחרינא בני מריבה שהם מתקוטטים ביחד בכל פעם דהויא ביאה זו כמו זנות כיון שאינה מתוך אהב’. בני שכרות שהוא או היא שכורים. בני גרושת הלב שבלבו לגרש’ אפי’ אין בלבו שנאה כגון מאותן שכופין להוציא וגמר בלבו לגרשה ואחר כך בא עליה. בני ערבוביא שמשמש עם אשתו ונותן דעתו על אחרת אפילו ששתיהן היו נשיו. בני חצופ’ שתובעתו בפה והרי היא כזונה ואסור לקיימה אבל מי שאשתו מרצה אותו בדברים של רצוי ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עלי’ על זו אמרו רז”ל שיוצאים ממנה בנים חכמים ונבונים כלאה שיצא ממנה יששכר וכל אלו הט’ מדות אפילו אין צריכין לפריה ורביה כגון שהיא מעוברת אפ”ה בכל אלו המדות פוגם הולד ונקרא פושע: וצריך לכבדם בט’ דברים מאכיל ומלביש וכו’ כדאיתא בפ”ק דקידושין. י”ז תיבות יתרות דברות אחרונות על הראשונות כמנין טוב וזהו שכתוב כאן למען ייטב לך שאינן בראשונות: כאשר צוך ה’ אלהיך. ס”ת בגימ’ מרה: על האדמה וגו’. וסמיך לי’ לא תרצח משום דכתיב ולארץ לא יכופר לדם:
{יז} וסמך לא תנאף לרציחה כדכתיב רצוח וגנוב ונאוף וכן המוציא ש”ז לבטלה כאילו ש”ד וכאן כתיב ולא תנאף ו’ יתיר’ כנגד ו’ פעמים מאררים וז”פ מרים דכתיב בפ’ סוטה וסמך לו ולא תגנוב משום מים גנובים ימתקו וכתיב כיה עוד וי”ו יתירה כנגד ו’ דברים דכתיבי בריש משלי נארבה לדם נצפנה לנקי חנם וגומר: וסמך לו ולא תענה ברעך שהגונב מעיד עדות שקר בעצמו שגורם לו לימכר כעבד והוסיף בו וי”ו שבעדותו לוקה העולם שנברא בו’ ימים:
{יח} וסמך לו ולא תחמוד שלא יחמוד אשת חבירו ויעיד בו עדות שקר לומר שמת כדי שישאנה. ושדהו הוסיף כאן שכבר הגיעו קרוב לארץ והיה להם שדות:
{כז}ואת תדבר. בקול נמוך כאשה בענין שנוכל לסבול: ואת תדבר. בגי’ שמונה דברות:
{כח}ואתה פה. תגין על פ”א רמז ליה שיעמוד בפרישות ובטהרה. ד”א ואתה בן פ’ שנים ותחיה כמנין עמוד שנים. עמדי יו”ד כפופה שתעמוד באימה לפני וכפוף. ד”א בשבילך ירדתי יו”ד ירידות ונתתי לך עשר דברות:


ואתחנן פרק-ו

{ג} ט”ז פעמים כתיב זבת חלב ודבש בתורה כנגד לדידי חזאי חלב ודבש דכל א”י והיו ט”ז פרסאות (על רוחב פרסה). כאשר דבר ה’ אלהי אבותיך לך. וסמיך ליה שמע ישראל שהזכיר אלו השמות כנגד האבות. ה’ כנגד אברהם דכתיב ביה אני ה’ אשר וגו’. אלהינו כנגד יצחק דכתי’ בי’ אנכי אלהי אברהם אביך. ה’ אחד כנגד יעקב שנא’ בו אני ה’:
{ד} עי”ן דשמע גדולה שע’ שמות יש לישראל ונתן להם תורה שיש לה ע’ שמות ונדרשת בע’ פנים להבדיל בין ע’ עכו”ם. ויש פסיק בין ה’ ובין אחד לומר אע”פ שראיתם כמה דמיונות ואע”פ שאני בא עם זה במדה”ד. עם זה במדה”ר אעפ”כ הכל אחד. אחד דל”ת גדולה לומר לך שתמליכהו בשמים ובארץ ובד’ רוחות העולם וגם שלא תטעה ברי”ש. וכן רי”ש דלא תשתחוה לאל אחר הרי”ש גדולה שלא תטעה בדל”ת. ד”א עי”ן ודל”ת גדולים הרי עד וזהו ואתם עדי נאם ה’ וגם הקב”ה הוא עד לישראל כדכתיב והייתי עד ממהר. שמע. בגימט’ ת”י שת”י שנה עמד ב”ר. הפסוק מתחיל בשי”ן ומסיים בדל”ת הרי שד שהשדים בורחים מהקורא שמע בכוונה:
{ה}ואהבת. אותיות האבות. בכל לבבך. כאברהם שנאמר בו ומצאת את לבבו. ובכל נפשך. כיצחק שמסר נפשו להקב”ה. ובכל מאדך. כיעקב דכתיב ביה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך:
{ז}ובקומך. תגין על הקו”ף לומר כשיעמוד בבוקר יתפלל ק’ ברכות וינצל מצ”ח קללות ועוד שתים גם כל חלי וכל מכה:
{ח}טטפת. ט’ תגין כנגד ט’ איברים שבראש: ידך. בגי’ גובה היד:
{י} סמך והיה כי יביאך לפרשת שמע לומר לך שבזכות תורה תפילין ומזוזה יכנסו לארץ:
{יג}תירא. בגימ’ תלמידי חכמים:
{יט}להדף. חסר וי”ו כי הגרגשי עמד ופנה:
{כה}המצוה הזאת לפני ה’ אלהינו. מלמד שהמצות באות ומעידות לפני ה’ ופ”א דלפני כפולה לומר שנכנסות לפני ולפנים: כאשר צונו. כי יביאך. בשכר המצות:


ואתחנן פרק-ז

{א}ונשל. ג’ דין ואידך ונשל ה’ אלהיך את הגוים האלה מפניך ונשל הברזל מן העץ אלמלא שחטאו ישראל לא היו צריכין לכלי זיין וזהו ונשל גוים ונשל הברזל:
{ז}לא מרבכם. כתיב חסר לומר מרבנות שבכם שאתם ממעיטים עצמכם: כי אתם המעט. ה’ מעט נ”ז משפחות בפרשת פנחס וח’ בלוים הרי ס”ה. וכשתצרף עמהם ה’ בנות צלפחד יהיו שבעים:

קרדיט: סדר בעל הטורים על פרשת ואתחנן שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – ואתחנן

{כג} וָֽאֶתְחַנַּן אֶל יְהֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹֽר:  מ  וָֽאֶתְחַנַּן אֶל יְהֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹֽר:  ת  וְצַלֵיתִי קֳדָם יְיָ בְּעִדָנָא הַהִיא לְמֵימָר: {כד} אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַֽחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶֽת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת ואתחנן

{כג} ואתחנן וּבָעִית רַחֲמִין מִן קֳדָם יְיָ בְּעִידָנָא הַהוּא לְמֵימָר: {כד} בְּבָעוּ בְּרַחֲמִין מִן קֳדָמָךְ יְיָ אֱלהִים אַנְתְּ שָׁרִיתָ לְאַחֲזָאָה יַת עַבְדָךְ יַת רְבוּתָךְ וְיַת גְּבוּרַת יְדָךְ תַּקִיפְתָּא

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
פרשת ראה | פרשת יהדות
פרשת ראה

פרשת ראה פרשת ראה המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ראה פרק יא’ ראשון (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם

פרשת עקב | פרשת יהדות
פרשת עקב

פרשת עקב פרשת עקב המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת עקב פרק ז’ ראשון (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת

פרשת ואתחנן | פרשת יהדות
פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ואתחנן פרק ג’ ראשון (כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת

הלכות תפילין

מצוות תפילין, היא מצווה מהתורה כמו שנאמר “וקשרת לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך”. ולכן מחויב אדם להניח תפילין בכל יום, וחייב שיהיו עליו

הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות