בעל הטורים על פרשת כי תצא

בעל הטורים על התורה | פרשת יהדות

{י}כי תצא. למה כתיב פרשת עגלה ערופה בין שתי מלחמות הקדים לה מלחמה שאל יאמר השונא אהרוג כי עת מלחמה הוא ויאמרו האויבים הרגוהו במלחמה וכתיב מלחמה אחריה לומר תבער דם הנקי להרוג הרוצח ואח"כ תלך במלחמה ותנצח ולא היו מניחים לילך שונאים במלחמה ביחד שמא יהרגו זה לזה במלחמה: כי תעשה הישר. וסמיך ליה כי תצא למלחמה שאין יוצאין למלחמה אלא צדיקים: ה'. וסמיך ליה כי תצא למלחמה לומר שהשם יוצא עמך כענין שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים: כי תצא. צא אליהם ואל תניחם לבא עליך. פן ישחיתו הארץ: על אויבך. חסר יו"ד שבמלחמת יחיד הכתוב מדבר: שביו. בגי' ואם יהיו כנענים:
{יא}אשת. בגי' בשר נבילה מאוסה כמו שדרשו חכמים מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות: לך לאשה והבאתה אל תוך ביתך. לומר לאחר שתגייר אותה תהיה לך לאשה ולא בגיותה:
{יב}וגלחה את ראשה. לפי שהיטיבה ראשה לפתותך: ועשתה את צפרניה. לפי שרמזה לך בהם לפתותך:
{יג}ירח ימים. לא אמר חודש לומר לך מה ירח אורו פגום כנגד אור השמש אף כותית מאוסה היא כנגד בת ישראל:
{יד}ושלחתה. לנפשה. בגימ' לנפשה לא בבית אביה הנכרי: סמך אשר עניתה 'לכי תהיין. לומר לך שלא יענה אותה בהויות של ביאה:
{טו}שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה. מרבה נשים מרבה כשפים לומד לך כיון שיש לו שתי נשים הא' עושה בכשפיה כדי שישנא השניה: והיה הבן הבכור לשניאה. והיינו בני השנואה שהוא מבני ט' מדות שמנו בנדרים ולכך סמך לו בן סורר ומורה שיהיה הבן סורר ומורה: לשניאה. אותיות לנשאיה לומר לך ששנואה בנשואיה שהם בפסולין. במדרש דורש לאיש זה הקב"ה. אהובה אלו העכו"ם שמראה להם פנים שנואה אלו ישראל שמסתיר מהם פנים:
{טז}ביום הנחילו. לעתיד לבא. לא יוכל לבכר. כי אם בני בכורי ישראל: ביום הנחילו את בניו. ס"ת מותו רמז למאי דא"ר יהודה ג' שנכנסו לבקר החולה ביום רצו כותבין רצו עושין דין בלילה כותבין ואין עושין דין וזה מה שמצוה בשעת מיתה אם הוא ביום יש לו תורת דין: את אשר יהיה לו. בגימ' מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק: את אשר יהיה לו. ס"ת תורה שלא ינחיל לעבור על דברי תורה ואם נתן לאחר בלשון ירושה לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה אין בדבריו כלום:
{יז}לתת לו פי שנים. בשביל שהוא נוטל פי שנים: יש באותיות של בכור ענין כפולות הבי"ת כפולה על האות שלפניה וכן הכ"ף על היו"ד שלפניה וכן הרי"ש. והוי"ו נכתבת כפולה שכותבין אותה שני ווי"ן: יכיר. בגימ' לאחר כדדרשינן יכירנו לאחרים: בכל אשר ימצא לו כי. ס"ת ראוי ולמ"ד דבכל ואל"ף דאשר הוא לא והיינו לא ראוי שאין הבכור נוטל פי שנים כראוי: ראשית אונו. כל ראשית הוא מובחר. ראשית דגנך קדש ישראל לה' ראשית תבואתה: לו משפט הבכרה.
{יח}כי יהיה לאיש. לומר משפט בכורה לאיש ואין משפט בכורה לאשה: סורר. בגימ' זה אבשלום בן דוד:
{כ}בננו. חסר יו"ד כאלו עבר על עשרת הדברות: ומרה. חסר וי"ו כי מרה יהיה לו באחרונה:
{כא}ובערת הרע מקרבך וכל ישראל. וסמיך ליה וכי יהיה באיש חטא. לומר לך שכל ישראל ערבים זה לזה לבער ולהוכיח החוטאים. לעיל כתיב ורגמוהו וסמך לו פרשת נתלין. לומר שכל הנסקלין נתלין:
{כג}על העץ. וסמיך ליה כי קבור תקברנו לומר שגם העץ נקבר עמו ועוד לקבור בארון:


דברים פרק-כב

{א}לא תראה את שור אחיך. סמך השבת אבדה לקבורה שאם הוא כהן והוא בבית הקברות על זה נאמר והתעלמת. נותן לך. וסמיך ליה והתעלמת לומר לך כל שבשלו מחזיר אף בשל חבירו מחזיר:
{ב}ואספתו. ב' במסו' דין ואידך ואספתו מצרעתו זהו שדרשו נגעים באים על צרי עין שאינו רוצה להשאיל כליו ואומר אין לי ולמחר נגעים באים על ביתו וצוה הכהן ופנו את הבית ומוציאין הכלים ורואין הכל שיש לו. וזהו ואספתו אל תוך ביתך שמאסף כליו אל תוך ביתו ואינו משאילם ואספתו מצרעתו שצרעת באה עליו ד"א החושד בכשרים לוקה בגופו ומי שאבדה לו אבדה חושד בכל אף בכשרים ולוקה בגופו בצרעת ונמצא כשתאסוף האבדה לביתך ותחזירנה לו אז לא יחשוד עוד באחרים ותאסוף אותו מצרעתו: עד דרוש אחיך אותו. פי' שידרוש האות שלו שיתן לו סימן בו וזה שדרז"ל דרשהו אם הוא רמאי אם לאו מאי לאו בסימנים שעליה:
{ד}והתעלמת. לומר שפעמים אתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו:
{ה}כלי גבר על אשה. בגימ' כלי תורה רמז שלא ילמד אדם לבתו תורה: על אשה. ב' כלי גבר על אשה. אם נפתה לבי על אשה זהו שאמרו שמיירי באשה שלובשת כלי גבר כדי להתנכר ולזנות כדכתיב אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי: כי תועבת ה'.
{ו}כי יקרא קן צפור. לומר שלא יסתכל בעופות כשנזקקין זה לזה: יקרא קן. בגימ' פרט למזומן: אפרוחים או ביצים. בגימ' בצריכין לאמן:על הבנים. ב' הכא ואידך כה אמר ה' על הבנים והבנות הילודים במקום הזה ממותי תחלואים ימותו אם תקיים המצוה יאריכו ימיך ואם לאו כה אמר ה' ממותי תחלואים ימותו:
{ז}והארכת ימים. בגימ' בעולם שכולו ארוך: והארכת ימים. וסמיך ליה כי תבנה בית חדש. לומר אם בנית בית חדש עשה לו מעקה כדי שיאריכו בו ימים ולא יפלו ממנו ועוד עיקר אריכות ימים הוא בשביל בנין בית חדש שהוא בית המקדש ועל כן אף דבכיבוד אב ואם הקדים והארכת ימים ללמען ייטב לך לא כן הכא כדי להסמיך והארכת ימים לכי תבנה בית חדש. לעיל כתיב למען ייטב לך וסמך כאן כי יפול הנופל ממנו רמז למה שדרשו הרי שעלה באילן כדי לשלח את האם ונפל ומת היכן אריכות ימים של זה:
{ח}כי יפול הנופל. וסמיך ליה לא תזרע. רמז לדברי ר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד:
{ט}המלאה. ב' במס' פן תקדש המלאה כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר וזהו שאמרו שצריך להרחיק בכלאים כמלא צמד בקר ושניהם רפויין שצריך למדוד בד"א שוחקות וא' יש דגש בעצמם בבטן המלאה:
{י}לא תחרוש בשור ובחמור. טהור וטמא רמז שלא ישתתף צדיק עם רשע: תחרוש. ב' דין ואידך לא תחרוש על רעך רעה זהו שמפרש טעם שלא לחרוש בשור ובחמור לפי שהשור מעלה גרה והחמור אינו מעלה גרה וכשיראה שהשור מעלה גרה יהיה סבור שהוא אוכל ומצטער וזהו אל תחרוש על רעך רעה שגורם לחמור שחורש על רעהו רעה:
{יא}לא תלבש. בגימטריא אסורה להנות. שאפילו בגד ארוך ובו כלאים מצד אחד אסור להתכסות בה מצד השני:
{יב}גדלים. ב' הכא ואידך גדלים מעשה שרשרת וזה שאמרו ב"ה גדיל שנים דתרי גדלים כתיב ופתלהו מתוכו כדכתיב מעשה שרשרות כדרך שעושים שרשרות: אשר תכסה. בגימ' להביא בכסות סומא שהוא חייב: אשר תכסה בה כי יקח. רמז להא דאיתא בנדרים ר"א מגלה טפח ומכסה טפח בעת ביאה. ד"א אשר תכסה כי יקח רמז לת"ח שמאפיל בטליתו. ד"א רמז כי יקח אשר תכסה מלמד שמכסים לו על כל עונותיו:
{יג}ובא אליה. ב' דין ואידך ובא אליה מלך גדול ודרשו אותו על יצה"ר גם בכאן בשביל שהלך אחרי יצרו הרע סופו לשנאתה ולהוציא עליה שם רע:
{יד}והוצא עליה שם רע. חסר יו"ד כאלו עבר על י' הדברות וכן לא נחתם גזר דין על אבותינו עד שהוציאו י' המרגלים דבה:
{טו}אבי הנער. כתיב חסר ה"א שהלכה כנער לכך הוציא עליה ש"ר:
{טז}את בתי נתתי. בגימ' הפה שאסר הוא הפה שהתיר:
{כא}אל פתח בית אביה וסקלוה. בגימ' זהו ראו אלו הגדולין שגידלתם: כי עשתה נבלה. וסמיך ליה כי ימצא איש שוכב רמז לאיש שהטיח באשתו תחת התאנה וסקלוהו:
{כד}אשר לא צעקה. ואף אם יראה ממנו היתה יכולה לומר מחמת צער בתולים צועקת:


דברים פרק-כג

{ג}ממזר. ב' במסורה דין ואידך (זכריה ט'), וישב ממזר באשדוד. זה הוא שאחז"ל עתידין ממזרים ליטהר ויתישבו בארץ: לא יבא ממזר בקהל ה'. סמך ממזר לפצוע דכה שממזר אינו מוליד כפצוע דכא:
{ד} וסמך עמוני ומואבי לממזר שבנות לוט נבעלו לאביהן וילדו ממזרים והנקבות מותרות לפי שהם נתכוונו לדבר מצוה:
{ה}אשר לא קדמו. בגי' את הזכרים: אשר לא קדמו. אתכם ר"ת בגי' בלק. שהוא צוה לעשות כן:
{ו}לשמוע אל בלעם. וסמיך ליה לא תדרש שלומם. כדאיתא בהניזקין מו. וסמך לא תתעב אדומי לומר אע"פ דכתיב וישטום עשו את יעקב לא תתעב אדומי. כי עמונים לא קדמו אותך בלחם ובמים והוא קדמך שנאמר כאשר עשו לי בני עשו:
{י}ונשמרת. בגי' מן שפיכת דמים. ובגי' מן קללת השם. ובגי' אין להסתכל באשה כלל: מכל דבר רע. זהו נבול פה (דרש רבר ל' דיבור):
{יד}ויתד תהיה לך על אזנך. רמז שאם שמע נבול פה שיכוף אצבעו לתוך אזנו וזהו ויצאת חוץ שלא לשמוע נבול פה צא חוץ מן הבית או תכוף אצבעך לתוך אזנך. ובמדרש ויתד תהיה לך על זכות האבות שהוא כיתד תקוע לישראל. ויתד. בגימטריא והאבות: ויתד תהיה. לך על אזנך. בגימ' מדותי תהיה על אזנך. כלומר י"ג מדות יהיו כלי זיין שלך: וחפרת. ב' במס' דין ואידך (איוב יא) וחפרת לבטח תשכב. זהו מה שאמרו לעולם יבדוק אדם עצמו לצרכיו קודם שישן וחפרת וכסית את צאתך ואז וחפרת לבטח תשכב:
{טו}ערות דבר. וסמיך ליה לא תסגיר עבד. רמז ערוה סגורה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה:
{יח}סמך לא תהיה קדשה ללא תסגיר עבד. דאיירי בבת ישראל הנשואה לעבד ועוד סמך עבד לבנות ישראל לאמר בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה:
{יט}ומחיר. ב' במסורה ומחיר כלב ומחיר שדה עתודים זהו שאמרו נתן לה חטין ועשאן סולת והיינו ומחיר שדה וכן עתודים נמי דהיינו שהחליף טלה בכלב: כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם. וסמיך ליה לא תשיך לומר אחד המלוה והלוה והערב נתעבים:
{כ}ישך. ב' במסורה כל דבר אשר ישך כנחש ישך. שהריבית דומה למי שנשכו נחש שעולה מעט מעט ואינו מרגיש בו עד שיעלה לממון רב כמו נשיכת הנחש. סמך נדר ללא תשיך שלא תאמר אלוה ברבית כדי לשלם נדרי:
{כב}לא תאחר. ד'. לא תאחר לשלמו מלאתך ודמעך לא תאחר (פרשת משפטים) כאשר תדור נדר לא תאחר לשלמו (קהלת ה) וישועתי לא תאחר (ישעיה מז) שאם תשלם נדריך ישועתי לא תאחר אבל הנודר ואינו משלם הוא מרחיק ישועה:
{כה}סמך כי תבוא בכרם רעך לנדר. רמז סחור סחור לכרמא לא תקרב שאם נדר בנזיר לא ישכיר עצמו למלאכת הכרם ולכך הקדים כרם לשדה מה שאין דרך להקדימו: לא תתן. וסמיך ליה כי תבא בקמת רעך. רמז שפעמים לא תתן אפילו לתוך פיך כגון עוסק במין זה שאינו אוכל ממין אחר:
{כו}בקמת רעך. וסמיך ליה כי יקח איש אשה לומר מה שדה נקנה בכסף ושטר אף קדושין:


דברים פרק-כד

{א}כי יקח איש. בגי' לא שיוקח: בה ערות דבר. ר"ת בעד שאין דבר שבערוה אלא בעדים: דבר וכתב. שצריך דבור עם הכתב: וכתב לה. לשמה: ספר כריתת. ג' תרי בהאי ענינא ואידך (ישעיה נ) ספר כריתת אמכם. זהו שאמרו ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה ולכך כתיב תלת זמני ספר כריתת אע"פ שאשה נקנית בג' דרכים אין דבר אחר כורתה אלא ספר:
{ב}ויצאה מביתו. לומר היא יוצאת משכונתו כשהיא גרושה ולא הוא:
{ג}או כי ימות האיש האחרון. ולא אמר השני לומר שהוא אחרון שאם נשאת לשני ומת לא תנשא עוד דבתרי זימני הוי חזקה:
{ד}ולא תחטיא. וסמיך ליה כי יקח איש אשה. שהיא מצלת את האדם מן החטא: נחלה. וסמיך כי יקח. לו' בית והון נחלת אבות וגומר (משלי יט) אבל כי יקח איש אשה מה' אשה משכלת. ועוד לומר שכתובת אשה ממקרקעי. ועוד לומר שהוקשה לנחלה ליקנות בג' דרכים:
{ה}לכל דבר נקי. לו' שיהיה נקי בדבור כההיא דאמרינן הכל יודעין כלה למה היא נכנסת לחופה וכו' ד"א לכל דבר נקי יהיה לביתו שהנושא אשה מוחלין לו על כל עונותיו: נקי יהיה לביתו שנה. ס"ת שם של ד' אותיות לומר שהשם מעיד עליהם ומגיד שיחתן היתירה. ושמח מנין ימים של ושמח חייב בתשמיש המטה בשנה שהן כל ימות השנה חוץ מיה"כ. הפסוק מתחיל בכי יקח ומסיים בקיחה לומר נשא אשה בבחרותו ישא אשה בזקנותו. אשתו אשר לקח. וסמיך ליה לא יחבול. לומר לא יתבול אשתו בתשמיש המטה. ד"א על שם שהאשה היא משכונו של אדם דבעון נדרים אשתו של אדם מתה:
{ו}כי נפש הוא חובל. וסמך כי ימצא איש גונב. לומר שהגנב נוטל נפשו של אותו שגונב ממנו כענין שנאמר (משלי כב) וקבע את קובעיהם נפש: כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני (ישראל). ר"ת בגי' זהו יוסף:
{י}כי תשה ברעך. סמך לצרעת לומר שע"י זה בא הצרעת שאומר לו חבירו השאילני כלי שלך והוא אומר אין לי ולמחר באים נגעים על ביתו וצוה הכהן ופנו את הבית והכל רואין שיש לו:
{יד}לא תעשוק שכיר. סמך לכי תשה לומר אפי' אם הוא חייב לך אל תאמר אעכבנו בחובי אלא פרע לו שכרו מיד ואחר כך גבה חובך: ה' אלהיך. וסמיך ליה לא תעשק. לומר אם עשק העני כאלו עשק לשם דכתיב מלוה ה' חונן דל:
{טו}ולא תבא. ג' דין ואידך ולא תבא דמעתך. ולא תבא עלינו רעה. ולא תבא עליו השמש כדי שלא תבא דמעתך. פי' שלא יבכה עליך שאין לו מה לאכול. ולא תבא עלינו רעה שאל"כ יקרא עליך אל ה' ויבא עליך רעה: והיה בך חטא. וסמיך ליה לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. לומר שפעמים בחטאך ימותו בניך (ר"ל כשאוחזין מעשי אבותיהם בידיהם וערש"י): בחטאו יומתו לא תטה. לומר כל המטה דין חייב מיתה:
{יז}גר יתום. ולא אמר גר ויתום לומר לך גר שנתגייר כקטן שנולד דמי: ולא תחבול בגד אלמנה.
{יח}וזכרת כי עבד היית במצרים. הזכיר זה על לא תחבול לומר שתזכור שהיית עבד ונתתי לך חן בעיני מצרים ושאלו לך כלי כסף וכלי זהב ושמלות ע"כ אני מצוך לא תחבול:
{יט} סמך כי תקצור קצירך בשדך ללא תטה משפט. לומר לך שצריך שתדע משפט הקציר כההוא דתנן שתים לקט שלש אינן לקט: למען יברכך. וסמיך ליה כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך. לו' לך (שהאזהרה) [שהזית] סימן ברכה: וסמך זית לשדה לו' כשם שמניחין פאה בשדה כך צריך להניח פאה באילן:
{כב}גבי כרם כתיב וזכרת. ע"ש זכרו כיין לבנון:


דברים פרק-כה

{א}כי יהיה ריב. סמך ריב ללקט שע"י לקט שכחה ופאה מריבים העניים זה עם זה: המשפט ושפטום. השופט. לומר שמכות בשלשה:
{ב}והיה אם בן הכות הרשע. בן הוא ל' בינה לומר לך שצריך שיכה בענין האמוד שאומדין אותו כמה מכות ראוי לקבל ושיכו אותו מכות הראויות להשתלש. וכן דברי אגור בן יקה שאגר הבינה והקיאה וכן יהושע בן נון שהיה מלא חכמה ובינה: והפילו השופט. והפילו בגימ' כפול שצריך שתהיה הרצועה כפולה: כדי. ב' במס' הכא ואידך והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו שנגאל ונפטר:
{ג}ונקלה. ב'. הכא ואידך ונקלה כבוד מואב כיון שנקלה כבוד שלא לבזותו יותר: אחיך. בגימ' זבל שאם נתקלקל ברעי פטור: ונקלה אחיך לעיניך. וסמיך ליה לא תחסום. רמז שצריך ליתן לפני השמש מכל מין ומין:
{ד} סמך לא תחסום למלקות שרצועה שמלקין בה היא של עגל משום ידע שור קונהו וזה לא ידע קונו לפיכך יפרע ברצועה של עגל:
{ה}כי ישבו אחים יחדו. סמך ללא תחסום לומר לך יבמה שנפלה לפני מוכה שחין אין חוסמין אותה: ובן אין לו. ס"ת אונן עם אל"ף דאין כלו' לא יעשה כאונן שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ ולכך סמך לו בדישו: לאשה ויבמה. בגימ' ויבמה בעל כרחה:
{ט}הזקנים. ה' זקנים לומר לך שמצות חליצה בחמשה: וירקה בפניו. לפי שהרוק דומה לש"ז כלומר שאינו חפץ להקים זרע:
{יא}כי ינצו אנשים. סמך כי ינצו לחלוץ הנעל שע"י חליצה מריבה באה כדאמרינן כיון שבנים לבניך שלום על ישראל דאפטרה מחליצה ויבום: והחזיקה. ב' במסורה דין ואידך והחזיקה בו ונשקה לו העיזה פניה דוקא אם החזיקה במזיד כדכתיב העיזה פניה ותאמר לו אבל אם שגגה פטורה:
{יב}כפה. ב' דין ואידך כפה פרשה לעני מה להלן ממון אף כאן ממון: עינך. וסמיך ליה לא יהיה לך בכיסך. לומר לך שלא יסתכל בכיס במבושיו ובערותו ד"א עינך לא יהיה לך בכיסך למנות מה שבו כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין: וקצותה את כפה. וסמיך ליה לא יהיה לך בכיסך. לומר דקצותה את כפה הוא ממון דבר המוטל בכיס:
{יח}אשר קרך בדרך. קרך בגי' סרס: ויזנב בך. בגימטריא זה מילה: כל הנחשלים אחריך. בגימטריא זה היה שבטו של דן:

קרדיט: סדר בעל הטורים על פרשת כי תצא שייך ל"תורת אמת".

שתפו את המאמר: