בעל הטורים על התורה | פרשת יהדות

בעל הטורים על פרשת כי תבוא

{א}כי תבוא. כתיב לעיל מיניה תמחה את זכר עמלק וסמיך ליה והיה כי תבוא אל הארץ, שנצטוו למחות את זכר עמלק מיד בכניסתן לארץ על זה שרצה לעכב ביאתם לארץ, שהוא הגיד למלך מצרים כי ברח העם. וכן הגיד ללבן כי ברח יעקב. וע”כ סמך לו פרשת ביכורים שמזכיר בה ארמי אובד אבי. כי תבוא. כי עולה למנין ל’. תבוא. אותיות אבות. וזהו שדרשו בגיד הנשה שאין בא”י פחות מל’ צדיקים שחשובים כאבות:
{ב}ולקחת. בגימ’ בשבעה המינין: מראשית. ולא כל ראשית. ראשית דגנך קדש ישראל לה’ ראשית תבואתו ראשית ירימו חרם לה’ קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה:
{ד}טנא. בגימ’ ס’. רמז לבכורים אחד מס’. ולכך נעלם סי’ בפ’ בכורים:
{ט}ויבאנו אל המקום הזה. ויבאנו חסר יו”ד. שנסינו אותו עשר נסיונות, והביאנו לארץ:
{יא}ושמחת בכל הטוב. וסמיך ליה כי תכלה לעשר, שבשביל המעשר תשמח בכל הטוב. כמו שדרשו עשר, בשביל שתתעשר: הטוב. עולה כ”ב. בשביל התורה שנתנה בכ”ב אותיות:
{יב}תכלה לעשר את כל מעשר. ר”ת בגימ’ בחג של פסח:
{יג}לא עברתי ממצותיך. בגימ’ לא מן התלושים על המחוברים:
{יד}ולא נתתי. ב’. דין. ואידך ולא נתתי לחטוא חכי. זה הוא שדרשו בספרי לא שכחתי מלהזכיר שמך עליו ומלברכך. פי’ בדבורי לא חטאתי בו: למת. ב’. דין. ואידך על תבכו למת ואל תנודו לו. כלו’ לא נתתי ממנו לצורך מת, לא למבכות, ולא למקוננות:
{טו}השקיפה. עולה בגימ’ ת”ק. כלומר השקיפה ממהלך ת”ק שנה שמשמים לארץ. ותגין על הקו”ף, לומר בזכות אברהם שהוליד למאה שנה: וברך. ג’. דין. ואידך וברך את נחלתך. הואל וברך את בית עבדך. זהו שדורש בספרי וברך את עמך את ישראל. בבנים ובבנות. והיינו הואיל וברך את בית עבדך. ואת האדמה בטל ומטר. והיינו וברך את נחלתך: זבת חלב ודבש. וסמיך ליה:
{טז}היום הזה ה’ אלהיך מצוך לעשות. רמז למה שנאמר ויתן להם ארצות גוים, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו: בכל לבבך ובכל נפשך. וסמיך ליה את ה’ האמרת. דבכל לבבך ובכל נפשך היינו ק”ש, דכתיב ביה בכל לבבך ובכל נפשך. והיינו דאמרינן אתם עשיתוני חטיבה אחת בארץ, היינו ק”ש:
{יז}את ה’ האמרת היום. גימ’ זה בקריאת שמע: את ה’ האמרת. כאן רמז ו’ סדרים. להיות לך לאלהים, זה סדר זרעים. שמתחיל בק”ש. ועוד שיש בו תרומות ומעשרות שהם יראת השם. דברים שבינינו לבין השם. וללכת בדרכיו, זה סדר מועד. דכתיב אם תשיב משבת רגלך. ולשמור חקיו, זה סדר נשים. שמדבר בעריות שנא’ בהם ושמרתם את חקותי. ומצותיו, זה סדר קדשים. שמדבר בקרבנות דכתיב בהו אלה המצות. ומשפטיו, זה סדר נזיקין. ולשמוע בקולו, זה סדר טהרות. דכתיב ביה אמרות ה’ אמרות טהורות. וכנגדם אמר ו’ דברים. להיות לו לעם סגולה, ולתתך עליון. לתהלה. ולשם. ולתפארת. ולהיותך עם קדוש:
{יט}ולתתו עליון. רמז לטוטפות דקוב”ה דכתיב ביה אשריך ישראל: לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם, הוא להם לתפארת. והיינו דאמרינן עתיד הקב”ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק. שאותה עטרה שמעטרים להקב”ה בתפלתם מחזירה להם. אבל מי ששח שיחת חולין בבהכ”נ מקיפין לו כל גופו בקוצים. לכך שיר השירים לית. וכנגדו כקול הסירים: אשר עשה. בגימט’ שבעים אומות: ולהיתך. חסר ו’. שאין הוויית קדושתן ניכרת כל כך בעה”ז: קדש. חסר וי”ו. לו’ קדש עצמך מעט למטה ויקדשו אותך למעלה. וכן ו”פ קדוש ישראל בקרייה: ולהיותך עם קדוש. וסמיך ליה:


דברים פרק-כז

{א}ויצו משה. אזהרה לב”ד שיעשוך לקדש עצמך:
{ב}והקמת לך. ב’ במסור’. והקמת לך אבנים גדולות. והקמת את המשכן. לומר ששקולה להם הקמת אלו האבנים כהקמת המשכן:
{ד}תקימו. ב’ במס’. תקימו את האבנים. ופסל ומצבה לא תקימו. כנגד מה שצויתי אתכם לא תקימו, אני מצוה אתכם תקימו את האבנים:
{ח}התורה הזאת באר היטב. בגימ’ גם בשבעים לשונות. בפ’ זו נעלם ס’, לומר אף על פי שכתוב ביום אשר תעברו את הירדן, נתרחקו ס’ מילין קודם שהקימו האבנים, כדאיתא בסוטה:
{יב}גריזים. בגימ’ הברכה יהיה בו:
{טז} התחיל בעכו”ם שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה: וסמך לעכו”ם: מקלה אביו ואמו. דג’ שותפין יש באדם. וסמך למקלה אביו:
{יז}מסיג גבול רעהו. לו’ שהבא על אשת איש שהוא מסיג גבול רעהו, גורם לבן שמקלה אביו, שאינו מכיר אביו. וסמך לו:
{יח}משגה עור. לו’ לא תיעץ לו לפי דרכך כדי להסיג גבולו: משגה. ב’. משגה עור. משגה ישרים בדרך רע. זה שדרשו משגה עור, שמיעצו לחטוא. זה משגה ישרים בדרך רע, שהוא ישר ונותן לו עצה לעקם דרכיו. וסמך לו:
{יט}מטה משפט. שהיודע הדין ומטהו בראיותיו. או טוען שקר הוא משגה עור:
{כא}סמך שוכב עם בהמה לאשת אביו. לפי שהוא עמה בבית וכרוך אחריה כבהמה. וכן אחותו וחותנתו שהם תדירים עמו. וסמך לו: מכה רעהו בסתר. שהוא בצנעה כמו זנות חותנתו ואחותו שהוא בצנעה בביתו:
{כד}בסתר. בגי’ בל’ הרע ובגימ’ מסר ממון חבירו. וסמך:
{כה}לוקח שוחד להכות נפש. לומר הולך רכיל למען שפוך דם.
{כו} וסמך: אשר לא יקים להכות נפש. לומר השופך דם כעובר על כל התורה: אמן. בגימ’ הוי’ אדנ”י. ולכן גדול העונה אמן יותר מן המברך, שעולה שני שמות:


דברים פרק-כח

{א}שמוע תשמע. בגימ’ לד”ת ולדברי חכמים:
{ז}ינוסו לפניך. וסמיך ליה יצו ה’ אתך את הברכה באסמיך. שתמלא בתים מלאים כל טוב:
{ח}באסמיך. בגי’ זהו סמוי. שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין:
{י}שם ה’ נקרא. ר”ת שי”ן פי’ של תפילין: ויראו ממך. וסמיך ליה והותירך ה’, לומר בזכות התפילין יותיר ימיך. דכתיב אדני עליהם יחיו:
{כב}יככה ה’. ד’ פעמים כתיב בתוכחות יככה ה’. כנגד ד’ גליות. ויש בזה הפסוק ז’ ענינים בשחפת. ובקדחת. ובדלקת. ובחרחר. ובחרב. ובשדפון. ובירקון. כנגד ז’ תועבות כלבו:
{כה}נגף. ג’ במסורה. דין. ואידך אך נגוף נגף הוא לפנינו, וירא ארם כי נגף לפני ישראל. אם שמוע תשמעו ינוסו לפניך כדכתיב וירא ארם וגו’. ואם לא תשמעו יתנך ה’ נגף:
{כח}בשגעון. ב’. יככה ה’ בשגעון. והוא בשגעון ינהג. כלומר לא די שיככה, אלא שכל מנהגך יהיה בשגעון:
{לה}קדקדך יולך ה’ אותך ואת מלכך. רמז לקדקד יהויקים שלא ניתן לקבורה:
{מ}זיתים יהיו לך בכל גבולך. זה הפסוק מתחיל ומסיים בזית, לומר שאין הזית מתקבל באילן אחר. וזהו בניך כשתילי זיתים שלא יתערבו באחרים. לכך סמך לו בנים ובנות תוליד:
{מב}יירש הצלצל. וסמיך ליה:
{מג}הגר אשר בקרבך. רמז לכי ימוך אחיך ונמכר לגר: מטה מטה. בגימ’ גיהנם:
{מט}ידאה הנשר. בגימ’ עשרה. כדאיתא בסוכה דהיינו אלכסנדרוס ששיער לבא ביו”ד ימים ובא ביום א’:
{סו}תלאים. ב’ במס’. והיו חייך תלואים. ועמי תלואים למשובתי. והיינו דאמרינן בינונים תלוים ועומדין בין ר”ה ליוה”כ, זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה. וזהו ועמי תלואים, שתלוים ועומדים עד שיעשו תשובה:
{סז}ובערב. ד’ במס’. הוא. ואידך ובערב יהיה על המשכן. ובערב חתרתי לי בקיר. ומקטירים לה’ עולות בבקר בבקר ובערב. חתרתי כשיצאו לגולה, ותאמר מי יתן בקר, שנאמר בו ומקטירים כו’ בבקר ובערב, וכאותו שנאמר ובערב יהיה על המשכן, שהי’ כבוד שכינה עמנו:
{סח}והשיבך ה’. בגימ’ זה יהיה בימי ירמיה. כ”ו שמות בתוכחה, כנגד כ”ו שמות בתפלת י”ח חוץ מברכת המינים, להגן מכ”ו שמות שבתוכחה:


דברים פרק-כט

{ג}ולא נתן ה’ לכם לב לדעת. וסמיך ליה ואולך אתכם ארבעים שנה, רמז שעד מ’ שנה אין אדם עומד על דעת רבו:

קרדיט: סדר בעל הטורים על פרשת כי תבוא שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – כי תבוא

{א} וְהָיָה כִּֽי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַֽחֲלָה וִֽירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּֽהּ:  מ  וְהָיָה כִּֽי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַֽחֲלָה וִֽירִשְׁתָּהּ

קרא עוד »
דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות
דעת זקנים על פרשת כי תבוא

{א}והיה כי תבא וגו’ אשר נשבע ה’ לאבותינו. ולכך אמרו רבותינו שהגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר לאבותינו, אלא בתפלה (אבל) אומר אלהינו ואלהי אבותינו שאנו סומכים

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
פרשת ראה | פרשת יהדות
פרשת ראה

פרשת ראה פרשת ראה המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ראה פרק יא’ ראשון (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם

פרשת עקב | פרשת יהדות
פרשת עקב

פרשת עקב פרשת עקב המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת עקב פרק ז’ ראשון (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת

פרשת ואתחנן | פרשת יהדות
פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ואתחנן פרק ג’ ראשון (כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת

הלכות תפילין

מצוות תפילין, היא מצווה מהתורה כמו שנאמר “וקשרת לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך”. ולכן מחויב אדם להניח תפילין בכל יום, וחייב שיהיו עליו

הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות