בעל הטורים על התורה | פרשת יהדות

בעל הטורים על פרשת בא

{א}בא אל פרעה. כשהיה אומר לו לבא לביתו היה אומר לו בא וכשהיה אומר לו לילך אליו המימה היה אומר לו לך: בא. עולה בגימ’ ג’ רמז לו ג’ מכות יביא עוד עליו: שתי. ג’ במסור’ הכא ואידך שיתי כליל צלך. שתי לבך למסלה. מלמד שאע”פ שלא התרה בו בפירוש על מכת החשך, רמזה לו, וזהו שיתי כליל צלך ולישראל אמר שיתי לבך למסלה, שיכינו עצמם לדדך ויחפשו בבתי המצרים בימי החשך לראות כליהם, שישאלו מהם כליהם כשילכו. למען שתי. כתיב חסר, קרי בי’ שתי, רמז לב’ מכות חוץ ממכת בכורות שכבר רמזה לו בוהנה לא שמעת עד כה:
{ב}באזני בנך ובן בנך. שעד כאן רחמי האב על הבן א”נ כנגד ג’ דורות שהיו במצרים:
{ז}עד מתי יהיה זה לנו למוקש. זה היינו משה כדכתיב זה משה האיש: שלח את האנשים. האנשים בגי’ גדלים עם קטנים:
{ח}מי ומי ההולכים. אמר פרעה למשה מה אתם מבקשים כל כך ללכת וכי אתם סבורים ליכנס לארץ, מי ומי ההולכים (ליכנס לארץ) כי כולם ימותו במדבר חוץ מיהושע וכלב. מי ומי ההלכים בגימטריא כלב ובן נון. והשיבו משה, בנערינו ובזקנינו נלך כי לא נגזרה גזירה לא על פחות מבן ך’ ולא על יתר מבן ס’:
{ט}כי חג ה’. ד’ במסורה חג ה’ לנו. באספכם וגו’ תחגו את חג ה’. הנה חג ה’ בשילו. מה תעשו ליום מועד וליום חג ה’. שאמרו לו כי חג ה’ לנו וצריכין אנו לאסוף כל מה שיש לנו, תבואות הארץ והנשים לחול במחולות ולא ישאר דבר, הכל אתה צריך לשלוח, ואם אינך משלח תראה מה תעשה ליום חג ה’:
{י}רעה נגד פניכם. ס”ת הדם שראה כוכב של דם עולה לקראתם:
{יב}ויאכל. ה’ במס’. ויאכל את כל עשב. יקום אבי ויאכל. קראן לו ויאכל לחם. ויאכל לחם גבי נביא השקר שהחזיר לאיש האלהים אשר בא מיהודה. ויאכל פרי מגדיו מלמד שהארבה אכל כל פרי המגדים, ויתרו שהיה באותו עצה ובשביל שברח והאכיל למשה ניצל הימנה וכן הנביא השקר בשביל שהאכיל לאיש האלהים זכה שדבר עמו השם, וכן עשו בשביל שבא להאכיל את אביו זכה ונתברך:
{יד}וינח. ב’ במסורה וינח בכל גבול מצרים וינח ביום השביעי מלמד שנח הארבה בשבת. ד”א רמז להא דאיתא בתענית מתריעין ומתענין על הארבה בחול אבל לא בשבת וזהו שאמר וינח בכל גבול מצרים אפילו אם נח הארבה בכל הגבול אעפ”כ וינח ביום השביעי:
{טו}בעץ. ב’ במסו’ הכא ולא נותר כל ירק בעץ, ואידך ונערים בעץ כשלו. בשביל הנערים שלא רצה לשלוח, שאמר וכי דרך הטף לזבוח כשל בעץ, שלא נותר כל ירק בעץ:,
{יז}ויסר. ג’ י. במסורה דין ואידך ויסר הצפרדעים, ייסר מעלינו את הנחש, מלמד שעם הצפרדעים ועם הארבה היו נחשים והיו ממיתים בהם ע”כ אמר ויסר מעלי רק את המות הזה:
{כה}זבחים ועלת. ב’ במס’ הכא ואירך ויבאו לעשות זבחים ועולות גבי יהוא כשהרג נביאי הבעל מה התם עשה בהם שפטים ובאלהיהם שנתץ מצבת הבעל והרגם, אף הכא נמי עשה בהם ובאלהיהם שפטים:
{כח}לך מעלי. מעלי בגי’ בפסח מלמד שבפסח יצאו: אל תוסף. ב’ במסו’ אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך כי בשביל שאמר לו אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות א”ל השם בעת מותו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה:
{כט}לא אוסיף עוד. ב’ הכא, ואידך ולא אוסיף עוד להכות שרמז לו שכבר כלו כל המכות ולא יוסיף להכותו אלא מכת בכורות שהיתה ע”י השם לבדו:


בא פרק-יא

{ג}גם האיש משה. ס”ת השם. בהיפוך משה רמז שנכפלה גדולתו:
{ה}ומת כל בכור. ג”פ בכור בפסוק כנגד בכור לאב ובכור לאם וגדול הבית, ובכור בהמה אינו מהחשבון שהוא צריך לגופה:
{ו}וכמוהו. ב’ במסו’ וכמוהו לא תוסיף וכמהו לא היה לפניו גבי יאשיהו לומר שגם אחריו לא קם כמוהו כדכתיב הכא וכמוהו לא תוסיף:


בא פרק-יב

{א}אל. משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. וסמיך ליה החודש לומר שראש בית אב אומר מקודש. ד”א אל משה ואל אהרן החודש לומר שעדות החודש כשרה בקרובים כמשה ואהרן:
{ב}החודש הזה. לכם. הפסוק משולש ויש בו ג”פ חודש וכן בין כל א’ ואחד ג’ תיבות לומר באחד בניסן ר”ה למלכים ולרגלים ולחדשים. חדש בגימ’ לרגלים. לכם. אותיות מלך. ניסן בגימ’ למלכים. מתחילים עיבור החודש בג’ לכן ג”פ חודש בפסוק ונושאין ונותנין בה’ שאלו הג”פ א’ חודש ב’ מהם חדשי חדשים שהם חמשה וגומרים בז’ שד”פ כתיב עוד חודש בפרשה וכשתסיר ג”פ חודש שבפסוק ישארו ז’ תיבות דשבעה עולים לעיבור השנה: ראשון הוא לכם. וסמיך ליה דברו שאין מקדשין אלא בב”ד הגדול: לחדשי השנה. ב’ במסו’ דין ואידך עולת חודש בחדשו לחדשי השנה מכאן דרשו חדש והבא קרבן מתרומה חדשה שבאחד בניסן מתחילין להביא מתרומה חדשה דהיינו ראשון הוא לכם לחדשי השנה דהוא ניסן::
{ד} איש לפי אכלו בגימ’ אכל כזית לומר, לך שאם אכל כזית יצא: תכוסו על השה שה תמים. שצריך ב’ שיים אח’ לפסח ואחד לחגיגה:
{ה} ו’ פעמים שה בפרשה כשתצרף עמהם מן הכבשים רמז שאין פוחתים מששה טלאים מבוקרין:
{ח}ואכלו את הבשר. הפסוק מתחיל באכילה ומסיים באכילה על מרורים יאכלוהו רמז שצריך שתי אכילות אכילת פסח ואכילת חגיגה: יאכלהו. וסמיך ליה אל תאכלו לומר שיאכלוהו דוקא לשם פסח ולא לשם אכילה גסה: יאכ. לוהו ד’ במסו’ ב’ בעניני דפסח ואידך אהרן ובניו יאכלוהו בענינא דמלואים מה התם נצטוו ומפתח אוהל מועד לא תצאו הכא נמי ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו ואידך כי מאספיו יאכלוהו דאתקש גאולה אחרונה לגאולה ראשונה:
{ט}מבושל. ב’ במס’ ובשל מבושל. ולא אקח ממך בשר מבושל גבי חפני ופנחס לומר שהיו מחללין קדשי השם בכל דבר אף לבשל הפסח כי אכלו אותם ככל אשר חפץ לבם:
{י} ולא תותירו ממנו עד בוקר: עד בוקר בגימטריא הוא השני ליתן בוקר שני לשריפתו:
{יא}וככה. ב’ במסו’. וככה תאכלו אותו. וככה יהיה נעור גבי עזרא כשהשביע לבני הגולה לעזוב המשא דאתקש ביאה שניה לביאה ראשונה כמו שדרשו ראוי היה ליעשות להם נס בימי עזרא כמו שנעשה בימי משה אלא שגרם החטא: חגורים. ג’ במסו’ מתניכם חגורים ואידך בענין פסל מיכה ושש מאות איש חגורים. וזה שדרשו שפסל מיכה עבר עמהם בים שאף כשהיו חגורים לילך היה הפסל עמהם ואידך בדניאל והנה איש אחד לבוש בדים ומתניו חגורים לומר שאע”פ שהיו בהם רשעים צדיקים שבהם דומים למלאכי השרת: בחפזון. ג’ במס’ הכא ואידך כי בחפזון יצאת מארץ מצרים כי לא בחפזון תצאו וזה שדרשו דלאו בחפזון דישראל היה דכתיב כי לא בחפזון תצאו:
{יג}והיה הדם. לכם. לכם בגימטריא המילה שבאותו לילה מלו:לאת. כתיב חסר וי”ו לומר שממילת אברהם עד מילת מצרים היו ת”א שנה:
{טו}אך ביום הראשון תשביתו. אך בגימטריא חובה שאין חובה אלא ביום הראשון:
{יח}בראשן. חסר וי”ו עד ו’ שעות מותר להשהות חמץ: בערב תאכלו מצת. חסר וי”ו ו’ ימים רשות לאכול מצה:
{כא}משכו וקחו לכם צאן. רמז לבהמה דקה שנקנית במשיכה. משכו בגי’ מן עברה שלא יביאו מן הגזל:
{כב}והגעתם אל המשקוף ואל. שתי המזוזות. ובנתינה כתיב ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף הקדים מזוזות למשקוף לומר שאם שינה הסדר יצא: מן הדם. בגי’ דמי מילה:
{כג}ולא יתן. ג’ במס’ הכא ואידך ולא יתן עליה לבונה גבי חטאת שבזכות הקרבנות נצולו ואידך גבי סוטה ולא יתן עליה לבונה שבזכות הנשים צדקניות יצאו משם וזו שלא עשתה כמעשיהם לא יתהדר קרבנה:
{כח}ויעשו. כן עשו. שתי עשיות אחת לפסח ואחת למילה:
{כט}בחצי הלילה. ג’ במס’ הכא ואידך ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש לומר שגם בכאן חרדו חרדה גדולה ואידך גבי שמשון ויקם כחצי הלילה בענינא דעזה לומר לך שהקב”ה עושה נס לצדיקים בחצי הלילה:
{לא}קומו צאו. ב’ במס’ דין ואידך קומו צאו מן המקום הזה גבי לוט מה התם הוציאום המלאכים בעל כרחם אף כאן נמי:
{לג}למהר. ג’ במס’ הכא ואידך וכצבאים על ההרים למהר. למהר שלל חש בז. שהמצרים היו ממהרים לשלחם כצבאים וישראל היו ממהרים לשלול שלל ולבוז בז:
{לד}צרורות. ב’ במס’ הכא ואידך צרורות עד יום מתן אלמנות רמז לאלמנות שיכסו פניהם בשמלה:
{לו}וינצלו את מצרים. בגימ’ עשאוה כמצודה שאין בה דגן:
{לז}סכתה. ב’ חסרים מרעמסס סכתה ויעקב נסע סכתה שבזכות יעקב יצאו ממצרים:
{מב}שמורים. ב’ במס’ ליל שמורים שמורים לכל בני ישראל שחלק הקב”ה. ליל ט”ו לשנים חציו ליציאת מצרים וחציו השני לגאולה לעתיד, לבא:”
{מו}חוצה. ג’. מן הבשר חוצה. הן אראלים צעקו חוצה. כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה. פי’ חוץ לבתיהם היה הקב”ה מגרעם והורג בכוריהם על כן צעקו חוצה אבל בבית לא נתן המשחית לבא על כן לא תוציא מן הבשר חוצה שלא לצאת בחוץ:
{מח}ואז. ד’ במס’ ואז יקרב לעשותו. ואז תשכיל. ואז ירצו את עונם. ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלים. כלו’ ואז כשיקרב להקריב קרבן אז יצליח וישכיל וכן אז כשחיל מלך בבל צרים על ירושלים ואז ירצו את עונם: וכל. ער. ל ‘לא יאכל. בו. וסמיך ליה תורה אחת רמז לק”ו שנשא משה במעשה העגל ומה פסח שהוא מצוה אחת אמרה תורה וכל ערל לא יאכל בו וגו’:


בא פרק-יג

{ט}והיה לך לאות על ידך. בגימטריא זרוע שמאל (עם התיבות והכולל): תורת ה’ בפיך. בגימ’ זה הוא קריאת שמע: הוצאך. חסר יו”ד שבמכה עשירית הוציאן:
{י}למועדה. מלא וי”ו לומר לך ששה ימים בשבוע חייב בתפילין ויש ששה ימי מועד שאין בהם תפילין והם פסח עצרת ר”ה ויוה”כ סוכות שמ”ע: פארך חבוש בגי’ אלו תפילין: מימים ימימה. ה’ במס’ הכא ואידך מימים ימימה תלכנה וגו’ גבי בת יפתח. חג לה’ בשילה מימים ימימה. ועלה הא. ש ההוא מעירו מימים ימימה גבי אלקנה. והעלתה לו מימים ימימה גבי שמואל. וזהו שדרשו מימים ולא כל ימים למעוטי שבתות וימים טובים והיינו דכתיב ימימה גבי חג ה’ וכן גבי אלקנה ושמואל שהיו עולין לרגל וכן מימים ימימה דכתיב גבי בת יפתח דנשים נמי פטורות מן התפילין:
{יא}ונתנה לך. ג’ תגין על הה”א לומר לך אם תשמור ה’ חומשי תורה יתננה לך:
{יב}וכל פטר. ב’ במסו’ דין ואידך וכל פטר חמור כדאיתא בבכורות פרה שילדה כמין חמור וחמור כמין סוס פטורין מן הבכורה שנאמר פטר חמור פטר שגר ב”פ עד שיהא היולד והנולד חמור:
{טו}הקשה. ב’ במס’ הכא ואידך מי הקשה אליו וישלם שדורש במדרש זה הפסוק על פרעה:
{טז}והיה לאות על ידכה. ה’ תגין על הה”א כנגד ה’ פרקים עד הפרק שמניחין בו תפילין: ולטוטפת בין עיניך. בגימ’ אלו ארבעה בתים:

קרדיט: סדר בעל הטורים על פרשת בא שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – בא

{א} וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּֽי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹֽתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּֽוֹ:  מ  וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת בא

{א} ויאמר וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עוּל לְוַת פַּרְעה אֲרוּם אֲנָא יַקִּירִית יִצְרָא דְלִבֵּיהּ וְיִצְרָא דְלִבְּהוֹן דְעַבְדוֹי מִן בִּגְלַל לְשַׁוָואָה אַתְוָותַי אִלֵין בֵּינֵיהוֹן: {ב} וּמִן בִּגְלַל דְתַתְנֵי בְּמִשְׁמְעֵי בְּרָךְ

קרא עוד »
דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות
דעת זקנים על פרשת בא

{א}בא אל פרעה. מביא מחר. ומשה היאך ידע והלא לא מצינו שאמר לו הקב”ה מכת הארבה י”ל שהיו חקוקות על המטה דצ”ך עד”ש באח”ב וק”ל א”כ

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
האם מותר להרוג ג’וק בשבת?

להלכה: אסור להרוג ג’וק בשבת, וכן אסור להרוג יתושים וכדומה, על אף שהם עוקצים אותו ומפריעים לא באכילתו, משום נטילת נשמה שהדבר אסור מהתורה.אבל לרסס

האם מותר לבלוע כדורים בשבת?

להלכה: יש חילוק בין סוגי הכדורים:כדורים כגון אקמול, דקסמול וכדומה שהם למטרת כאב ראש/בטן/צינון וכיוצ”ב לדעת רוב הפוסקים אסורים בשבת.אך אם נפל למשכב, או שסובל

האם אישה כשרה לכתוב מגילה?

נשאלתי מהאברך רבי עמנואל דויב שליט”א שביקש לכתוב מגילה לעצמו ולהרגיש סיפוק שאדם שמח ממעשה ידיו ואשת חבר חשקה גם היא בכתיבה כנאמר במגילה וגם

אמירת במה מדליקין בבית האבל

מנהג ישראל מקדמא דנא לומר פרק  משנת במה מדליקין בזמן קבלת שבת והביאו מרן (בסימן ר”ע) ומרן הביא באיזה זמן אין לומר אך לא הביא

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות