בעל הטורים על התורה | פרשת יהדות

בעל הטורים על פרשת בשלח

{יז} ויהי בשלח: את העם. בגימ’ גם ערב רב:
{יח}ויסב אלהים את העם דרך המדבר. שערך להם שלחן והסיבן לאכול כד”א היוכל אל לערוך שלחן במדבר: וחמושים. מזויינים על שם חמשה כלי זיין הנזכרים בפסוק מגן וצנה ורומח וחצים ומקל יד:
{יט}השבע השביע. ב’ במס’ הכא ואידך גבי שאול השבע השביע אביך את העם כדדרשינן הכא מלמד שהשביע את אחיו שישביעו לבניהם אף התם נמי השביע לעם שישביעו אף לאותם שלא היו שם כשהשביעם ולכך נלכד יהונתן אע”פ שלא שמע את השבועה:
{כא}ולילה בעמוד אש. ולילה ו’ במסורה, הכא ואידך ולילה אור בעדני. ולילה כיום יאיר. ולילה ולא דומיה לי. ולילה באים להרגך. ולילה ללילה יחוה דעת. וזהו ולילה באים להרגך. שבליל ז’ השיגום ובאים להרגם ולילה אור בעדני וכיום יאיר לי בעמוד אש ע”כ ולילה ולא דומיה לי שאמרתי לפניו שירה. ולילה ללילה יחוה דעת שלילה זה מחוה דעת לליל מלחמת סיסרא שהיתה ג”כ בלילה שנאמר הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרה ואימתי כוכבים נראים בלילה:
{כב} לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש וגו’. שעמוד האש משלים לעמוד הענן מדכתיב לפני העם ולא כתיב מלפני העם משמע שלפעמים היו שניהם לפני העם: לא ימיש. ב’ במס’ הכא ואידך ביהושע לא ימיש מתוך האהל כמו שהעננים היו משלימין זה לזה כך עשה יהושע משכים בבוקר בעוד עמד עמוד האש ללמוד ולערב הקדים ולמד בעוד עמד עמוד הענן והיינו לא ימיש כמו שהעננים לא משו כך יהושע לא מש מתוך האהל וע”כ זכה לילך לפני העם:


בשלח פרק-יד

{ב}נכחו. ב’ במס’ דין ואידך כי נכחו יצא ביחזקאל מה התם בשער שנכנס לא יצא כדכתיב לא ישוב דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצא אף כאן פרעה וחילו הדרך אשר נכנסו בים לא יצאו בו אלא מצד אחר כדאיתא בפסחים שאמרו ישראל כמו שאנו עולין מצד זה כך הם עולים מצד אחר אמר הקב”ה לים ופלטן לצד שיצאו בו ישראל:
{ד}וחזקתי. ב’ הכא ואידך וחזקתי את זרועות מלך בבל שהקב”ה מחזיק לב הרשעים לטוררן מן העולם:
{ה}ויהפך. ב’ הכא ואידך ויהפך להם לאויב שפרעה נהפך להם לא ויב:
{ח}ביד רמה. ג’ הכא ואידך בפ’ מסעי והנפש אשר תעשה ביד רמה בפ’ שלח גבי ע”א מלמד שפסל מיכה עבר עמהם כמו שדרשו ועבר בים צרה:
{י}ופרעה הקריב. ג’ במס’ ופרעה הקריב ופרעה חולם. כאשר כבדו אתכם מצרים ופרעה וגו’ הלא כאשר התעולל בהם. פי’ אע”פ שפרעה חלם ופתר לו יוסף חלומותיו לא זכר לו זו הטובה ופרעה הקריב להלחם עם ישראל ע”כ התעולל בהם: הקריב. ב’ במס’ ופרעה הקריב, הקריב את קרבנו. כיון שבא לפני בעל צפון הקריב קרבן לו: והנה מצרים נוסע אחריהם. זה עוזא שר של מצרים ולכך אמרו עזי וזמרת יה עמד כנגד שר של מצרי [ם:
{יד}תחרישון. ב’ הכא ואידך מי יתן החרש תחרישון וגו’ שאמר להם משה מי יתן החרש תחרישון כי ה’ נלחם לכם ואין לכם לצעוק אלא תחרישון ותהי לכם לחכמה כי תבטחו בה’:
{טו}מה תצעק אלי. רמז לו אתה עתיר לצעוק אלי מ”ם יום בהר להתפלל על ישראל וה’ תיבות על אחותך מרים אל נא רפא נא לה כי עת לקצר ועת להאריך אבל עתה אין עת להתפלל כלל אלא דבר אל בני ישראל ויסעו:
{טז}הרם. ג’ במסו’. הרם את מטך. כשופר הרם קולך. מלמד שהממם וערבב אותם בקולות ואידך ויאמר הרם לך גבי אלישע כשצף הברזל. כמו הכא נעשה נס ע”י המים אף התם נעשה נס ע”י המים: ובקעהו. בזכות ויבקע עצי עולה ובזכות בקע לגלגלת קרי ביה בקע וה”ו שבזה השם נבקעו המים:
{כ}ויאר. ב’ במסו’. ויאר את הלילה. אל ה’ ויאר לנו. וזהו ויהי הענן והחושך למצרים שלא סר עמוד הענן כמו בשאר הלילות אלא היה הולך לאחוריהם כדי להחשיך למצרים אבל לישראל היה אור דכתיב אל ה’ ויאר לנו: זה אל זה. ב’ דסמיכי דין ואידך וקרא זא”ז ואמר ק’ ק’ ק’ שבקשו המלאכים לומר שירה וא”ל הקב”ה מעשי ידי ‘ טובעים בים ואתם אומרים שירה וזהו ולא קרב זה אל זה אותם שנאמר בהם וקרא זא אל זה:
{כא}ויולך. ד’ במס’ ויולך ה’ את הים. ויולך אותם שמרונה גבי אלישע כשהכה לעבדי מלך ארם בסנורים לומר שגם מצריים הוכו בסנורים ואידך ויקח אותם נבוזראדן וגו’ ויולך אותם אל מלך בבל. ואידך גבי שארית הגולה (לחד חשיבי דחד ענין הוא) ואידך ויולך חושך ולא אור. שחשכו ע. ניהם מהגלות כאלו הוכו בסנורים: ברוח קדים. ב’ במסו’ הכא ואידך ברוח קדים תשבר אניות תרשיש מלמד שנשתברו כל אניות שבים כשנבקע:
{כד}באשמורת הבוקר. ב’ הכא ואידך ויבאו בתוך המחנה באשמורת הבוקר גבי שאול בהלחמתו עם אנשי יבש גלעד שהוא עת רצון שהקב”ה עושה בה נס לצדיקים: וישקף. ד’ הכא ואידך וישקף על פני סדום כמו ששם נדונו באש וגפרית כך נדונו כאן. וישקף אבימלך וישקף ארונה וירא את המלך כמו שהיה אבימלך מלך פלשתים כן היה ארונה מלך כדכתיב את הכל נתן ארונה המלך למלך: ויהם. ב’ במס’ דין ואידך ויהם ה’ את סיסרא לומר כמו שבכאן היה עמוד הענן יורד ומלחלח את הקרקע ועושהו טיט ועמוד האש מרתיחו והיו טלפי סוסיהן משתמטות כך היה בסיסרא וכמו ששם גרפם נחל ק. שון כך בכאן פלטן הים ליבשה:
{כה}וינהגהו בכבדות. על שאמר תכבד העבודה:
{כז}לפנות בוקר. ב’ הכא ואידך יעזרה אלהים לפנות בוקר שעזרם אלהים לפנות. בוקר: לאיתנו. אותיות לתנאיו שהתנה הקב”ה עם הים במעשה בראשית שיבקע לפני ישראל:
{כט}חמה מימינם ומשמאלם. חמה כתיב חסר שהקב”ה נתמלא עליהם חמה על פסל מיכה שעבר עמהם בים והיינו דכתיב ועבר בים צרה ס”ת רמה שהיא בגימ’ פסל מיכה:
{לא}ויאמינו. ב’ ויאמינו בה’ ויאמינו אנשי נינוה באלהים כדאיתא במדרש שלא נשאר בהם עד אחד שלא נשאר אלא אחד והוא פרעה והלך לנינוה ומלך שם וזהו ויאמינו אנשי נינוה באלהים נזכר למה שראה במצרים ועל הים: ובמשה. ב’ ובמשה עבדו. וידבר העם באלהים ובמשה. לומר לך החולק על רבו כחולק על השכינה והמאמין בדברי חכמים כמאמין בשכינה:


בשלח פרק-טו

{א}אז ישיר. ב’ הכא ואידך אז ישיר ישראל. לומר אע”פ שלא הזכיר שם משה מ”מ גם הוא אמר שירה כמו בכאן אלא שלא הזכירו שלקה ע”י המים: אז ישיר. אמר בלשון שנתרעמתי ומאז באתי אל פרעה באותו לשון אתחיל לשבח ולקלס: ישיר. יו”ד שיר שיו”ד שירות הם. ים. באר. האזינו. יהושע. דבורה. חנה. רוד. שלמה. חזקיה. ושירה לעתיד: אשירה. ג’ הכא ואידך אנכי לה’ אנכי אשירה כמו בכאן טבעו בים סוף גם שם נחל קישון גרפם ואידך אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו על שם גפן ממצרים תסיע:
{ב}עזי. ג’ הכא ואידך בהלל ואידך עזי וזמרת יה ה’ ויהי לי לישועה ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה זה שארז”ל שמים מתוקים היו נוזלים מקרקע הים ושאבו מים בששון:
{ד}מרכבות. ד’ במס’ הכא ואידך ואת מרכבות השמש שרף באש גבי יאשיהו כשביער ע”א מלמד שפרעה וחילו היו מציירין ע”א שלהם בבגדיהם ואידך גבי שבנא מרכבות כבודך שהלך להשלים עם סנחריב ולעבוד ע”א אבל אני לא ידעתי נפשי בטוב ע”א אלא מרכבות עמי נדיב כדכתיב רוכב שמים בעזרך: ומבחר. ב’ הכא ואידך ומבחר בחוריו ירדו לטבח שלאחר שטבעו בים ירדו לטבח אבריהם בסלעים שבים:,
{ה}במצולות. ג’ ירדו במצולות ואת רודפיהם השלכת במצולות במחשכים במצולות. שהיו במחשכים במצולות כדכתיב ויהי הענן והחושך:
{ו}בכח. ד’ במסורה הכא ואידך הרימי בכח קולך דאיתקש גאולה אחרונה לראשונה. ואידך איש חיל בכח. קול ה’ בכח. זהו שאמרו שמדמין אותו לבריותיו:
{ז}קמיך. ב’ תהרוס קמיך. שאון קמיך עולה תמיד. ע”כ תהרוס קמיך: תשלח. ה’ תשלח חרונך. מבצריהם תשלח. מלמד כמו שלקו הם על הים כך לקו במצרים והרם מבצריהם ואידך שלח תשלח את האם. תשלח רוחך יבראון. אבל ישראל עברו ביבשה בים כדכתיב תשלח קציריה עד ים מ”מ לא נכנסו לארץ כדכתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך ששלח האבות מעל פניו והמיתם במדבר ולקח את הבנים והכניסם לארץ מ”מ יש להם חלק לעוה”ם כדכתיב תשלח רוחך יבראון:
{ח}וברוח. ד’ במסודה הכא ואידך וברוח שפתיו ימיח רשע. וברוח בער. שברוחו ממית הרשעים ומבערם. ואידך וברוח פיו כל צבאם שאלו הוא מבער ברוח ואלו בורא ברוח: בלב ים. ג’ דין ואידך דרך אניה בלב ים פי’ ישראל הלכו בים בדרך ישרה וסלולה כדרך האניה בלב ים כדכתיב דרך לעבור גאולים אבל מצרים הלכו מטורפים בלא דרך והיו כשוכב בלב ים:
{י}צללו. ג’ הכא ואידך לקול צללו שפתי. ויהי כאשר צללו שערי ירושלים. לומר שהביא על מצרים קולות וחרב קולות דכתיב לקול צללו וחרב מה צללו דהתם דכתיב אם תשנו יד אשלח בכם אף הכא קולות וחרב:
{יא}באלים. ב’ במסורה מי כמוכה באלים. הנחמים באלים. דרשו על הע”א שעושים אותה תחת האילנות כמו תחת האלה ורגילים לעשות אשרה שיש לה צל כי יש אשרות שיש להם פירות ואין להם צל ואלו יש להם צל ואין לה פירות אבל הקב”ה צלו נאה ופירותיו מתוקים ויש לו צל והיינו דכתיב בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוך לחכי:
{יג}נחית. ב’ במסו’. נחית בחסדך. נחית כצאן עמך. מה הרועה מרעה הצאן כל אחד לפי המרעה הראוי לו כך הענן מנחה אותם כל אחד לפי מהלכו הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ומה הרועה מרביץ הצאן בצהרים שלא יכם שרב ושמש כך היו מוקפים בעננים שלא יכם שרב ושמש: עם זו. ג’. דין ואידך עם זו קנית עם זו יצרתי לי. שעה זו קנית כשגאלת אותם וכאלו יצרתם אז בריה חדשה:
{יד}אחז. ב’ במסורה דין ואידך אחז בקרנות המזבח מלמד שאחזו חיל ורעדה והוצרך לאחוז בקרנות המזבח ועוד חד מלישנא אחרינא שמאל בעשותו ולא אחז:
{יז}לשבתך. ג’ במסו’ הכא ואידך בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים. וחבירו בדה”י זה שאחז”ל בית המקדש שלמטה מכיון כנגד בית המקדש שלמעלה. מכון לשבתך פעלת ה’ בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך כנגדו. לשבתך בגימ’ ירושלים ציון: ידיך. יו”ד יתירה בשביל י’ נסים שנעשו במקדש ובשביל י’ קדושות שנתקדשה הארץ:
{יח}ה’ ימלוך. פסיק לומר לך כשיבוא העת שיאמרו ה’ מלך ה’ מלך ה’ ימלוך לעולם ועד אז תפסוק מלכות או”ה: משה הקדים ה’ למלכות ודוד הקדים מלכות לה’ שנאמר ימלוך ה’ לעולם לפי שסיים ודרך רשעים יעות לא רצה להזכיר ה’ על הרעה:
{כב}ויסע. ג’ במסורה דין ואידך ויסע מצאן עמו מלמד שהיו מוצאים אבנים טובות בקרקעית הים והסיעם משה בעל כרחם כצאן הזה שהרועה מסיעו מעדר לעדר ועוד חד באיוב ויסע כעץ תקותי שע”י פרעה שהיה עמו בעצתו בעבודת פרך נפרע לו מדה כנגד מדה שנאמר ויסע כעץ תקותי:
{כג}מרתה. ב’ במסורה הכא ואידך כי אותי מרתה בירמיה מה התם היו ממרים בה’ אף הכא נמי:
{כה}חק ומשפט. ג’ במסורה הכא ואידך כיהושע וישם לו חק ומשפט כשכם כשכרת ברית עם ישראל. ואידך וללמד בישראל חק ומשפט בעזרא מה התם נתנו להם חקים ומשפטים אף ביהושע כאלו בו ביום ניתנה להם התורה שקבלו לעבוד את ה’ וכן בעזרא נתחדש להם כתב של תורה: שם שם לו חוק ומשפט. זה פרה אדומה שכשם שזה המר ממתיק המרים כך פרה אדומה מטהרת הטמאים ומטמאת הטהורים: שם. בגימטריא פרה אדומה:
{כו}מחלה. אותיות הלחם ואותיות המלח לומר לך ששמונים ושלשה מיני חלאים תלוים במרה ופת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן ולכך סמך לו עינות מים: רופאך. הפ”א רפויה שהרפואה שבידי שמים באה בשופי ושבידי אדם בא בקושי ועל כן ורפא בפרשת משפטים דגוש:


בשלח פרק-טז

{א}סין. בגימ’ הסנה ונקרא סיני ע”ש יו”ד דברות שנתנו בו:
{ג}לשובע. ד’ במס’ דין. ואידך ואכלתם לשובע. ואכלתם לחמכם לשובע. צידה שלח להם לשובע. מלמד שגם במצרים זימן להם הקב”ה ספוקיהם כמו שדרשו רז”ל הדגה אשר נאכל במצרים חנם וכי תעלה על דעתך שנתנו להם חנם השתא וכו’ אלא שהקב”ה היה מזמין להם דגים בכדיהם וזהו צידה שלח להם לשובע:
{ד}אנסנו הילך בתורתי. שלא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן:
{ה}והיה משנה. כל מעשה השבת כפול. שני כבשים. שתי ככרות שתי נרות. זכור ושמור:
{ו}בשמעו. ג’ במס’ הכא ואידך וירא בצר להם בשמעיו את רנתם ואידך בשמעו את דברי האלה הזאת בשביל שצר להם שלא היה להם לחם לאכול ובדין התלוננו שמע תלונותם אבל מי שהוא בשלום ובשמעו את דברי האלה והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי לא ישמע לו ה’:
{י}ויהי כדבר אהרן. ולא משה כי בזכות אהרן היו העננים לכך סמך והנה כבוד ה’ נראה בענן:
{יג}השליו. ב’ במסורה הכא ואידך ויאספו את השליו. לומר שגם בכאן אספו ממנו הרבה אלא שפסק ולכך חזרו והתלוננו עליו:
{יד}מחספס. בגי’ עולה רמ”ח שהיה המן נבלע ברמ”ח איברים:
{טז}זה הדבר אשר צוה ה’. בזה הפסוק יש כל אלפ”א ביתא לומר לך כל המקיים את התורה מזמין לו ה’ פרנסתו בלא טורח כאוכלי המן:
{כ}ויותירו. ב’ במסורה הכא. ואידך ויותירו כדבר ה’. התם שהותירו כדבר ה’ נשתלחה בו ברכה והכא שעברו על דבר ה’ והותירו נשלח בו קללה: וירם. ג’ דין ואידך וירם כבוד ה’. וירם לבם. זה גסות הרוח ולכך נסתלקה שכינה שנאמר וירם כבוד ה’ מעל הכרוב דאמרינן בפרק קמא דסוטה כל מי שיש בו גסות הרוח כאלו דוחק רגלי השכינה ועוד וירם לבם שאם רם לבבו שיש בו גסות הרוח ירום תולעים וזה ששנינו מאוד מאוד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה:
{כא}וחם השמש ונמס. ד’ במסו’. הכא ואידך וחם הוא אבי כנען. וחם לאדוני המלך. אם ישכבו שנים וחם להם. כדאיתא ביומא שהמן היה מברר הכל אם נשאת תוך ג’ חדשים וילדה ספק בן ט’ לראשון או בן ז’ לאחרון בבית מי שנמצא העומר שלו היה אביו וזהו אם ישכבו שנים וחם להם היה מתברר ע”י וחם השמש וכן אם זרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה אם נמצא עומרה בביתו היה קרוב לה ואם נמצא בבית אביה היה קרוב לו וזהו וחם לאדוני המלך שדורש בסנהדרין על קדושין וחם השמש שהיה מתברר על ידו וכן גבי עבד כנעני זה אומר שלי הוא וזה אומר שלי הוא בבית שנמצא עומרו שלו היה וזה הוא וחם הוא אבי כנען. אדוני אבי הרא”ש ז”ל: ונמס. ב’ הכא ואידך שניו יחרוק ונמס. שהיה המן נימוס ושותין ממנו החיות ואומות העולם צדין אותן ואוכלין וטועמין בהם טעם מן והיו חורקין שניהם ונמסו על טובתם של ישראל:
{כב}לאחד. ב’ במס’ הכא ואידך ככה תעשו לאחד כמספרם. כל אחד הי’ מנחתו עשרון א’ וכבש הבא עם העומר היתה מנחתו שני עשרונים ואיתא במדרש אחד לכבש האחד, היתר להקב”ה שהוא אחד וכן נמי תעשו לאחד כמספרם כמו שעשיתם לכבש כן תעשו עשרון אחד יתר להקב”ה:
{כג}שבתון שבת קודש. הקדים שבתון לשבת ואח”כ קודש ובפרשת ויקהל הקדים קודש לשבת והיה לכם קודש שבת שבתון לה’ לומר שמוסיפין מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו שצריך שביתה קודם שבא עיקר הקדושה ולאחר שיצאה הקדושה וכן במקום אחד נאמר את שבתותי תשמרו הקדים שבת לשמירה ובמקום אחר הקדים שמירה לשבת כההיא דתנן לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה ושמירה אחריו שאסור ליהנות ממעשה שבת כגון לרחוץ במרחץ שנתחמם לצורך ישראל:
{כד}ורמה. ב’ במס’ דין ואידך ורמה תכסה עליהם. לומר לך שאין הרמה שולטת במתים כשבת ואין הרמה שולטת סאוכלי המן כדאי’ בהמוכר את הספינה:
{כז}ל. לקוט. ב’ במסורה הכא ואירך ללקוט בשדה אחר. מה התם ילפינן ב’ לקט ג’ אינו לקט אף הכא שנים לקטו ביום הששי ומצאו וביום השבת יצאו ללקוט השלישי ולא מצאו:
{כט}אל יצא. ג’ במסורה. הכא ואידך אל יצא פליט מן העיר בואו הכום איש אל יצא. אל יצא איש ממקומו היינו חוץ לד’ אמות לפי שיצא חוץ לתחום אל יצא פליט מן הע. ר היינו תחום שבת. בואו הכום איש אל יצא רמז לב”ד לוקין על ערובי תחומין דבר תורה:
{לב}למען יראו את הלחם. ר”ת אליה לומר שיהא שמור עד שיבא אליהו:
{לג}והנח. ב’ במסורה הכא ואידך והנח אל הסלע דגדעון מה התם נתעכל מאליו גם המן נבלע באיברים ונתעכל מאליו:
{לו}והעומר עשירית האיפה. סמך והעומר לפרשת המן רמז שיאכלו המן עד שיקריבו העומר:


בשלח פרק-יז

{ב}תריבון. ג’ מה תריבון עמדי. האתם תריבון לבעל. אם לאל תריבון. ללמדך שכל המריב עם רבו כאלו מריב עם הקב”ה וכאלו מריב בשביל ע”א וזהו אם תריבון לבעל:
{ג}למים. ה’ במסורה דין ואידך רפאתי למים. הוי כל צמא לכו למים. ואדיריהם שלחו צעיריהם למים. ולא צמא למים. פי’ אם יצמאו למים שאדיריהם ישלחו צעיריהם ולא ימצאו מים לכו למים דהיינו תודה ויתרפאו למים ולא יהיה לא רעב ללחם ולא צמא למים: העליתנו. ב’ במס’ דין ואידך המעט כי העליתנו במחלקותו של קרח לומר שאותם עצמם הם שדברו בכאן:
{ז}אם אין. ד’ במס’ דין ואידך אם אין אתה דבר גבי אבשלום כשיעץ לו לצאת למלחמה עם דוד. אם אין אתה שומע לי. היש בה עץ אם אין. פי’ אנכי אמרתי כי היא ארץ טובה ודחבה אם אין אתה שומע לי ושלחת מרגלים לראות אם יש בה עץ אם אין חייך שאתה צריך להלחם כההיא אם אין. דאבשלום דמיירי במלחמה כמו שארז”ל אם לא שלחו מרגלים לא היו צדיכין לכלי זיין וכן בכאן בשביל שאמרו היש ה’ בקרבנו אם אין בא עליהם עמלק:
{ח}ברפידים. ברף ידים שרפו ידיהם מן המצות: עם ישראל ברפידים. בגימ’ רפו ידיהם מן המצות:
{ט}וצא. ב’ הכא ואידך וצא השדה שאמר לו לצאת חוץ לעננים:
{יב}אמונה עד בא השמש. שהזכיר זכות אבות. אמונה זה אברהם דכתיב והאמין בה’. עד בא זה יצחק דכתיב ביה ויצחק בא מבא. השמש. זה יעקב דכתיב ביה וילן שם כי בא השמש:
{יד}זכרון בספר ושים באזני. ר”ת זבוב שרץ אחר דמן של ישראל כזבוב: מחה אמחה. בגי’ זה המן. אמחה ב’ במס’ הכא ואידך במבול מה התם נמחו כל אשר בארץ אף עמלק צריכים למחותו שלא ישאר לו שום זכר ולכך נענש שאול שהשאיר לו שום זכר:
{טו}נסי. ב’ במסורה הכא ואידך ואל עמים ארים נסי מה התם נס ממש כמו וכנס על הגבעה אף כאן נס ממש שקרא להקב”ה נסי ודגלי:
{טז}כי יד. יו”ד של כי ויד בגי’ דויד: מדר דר. בגי’ לימי משיח:

קרדיט: סדר בעל הטורים על פרשת בשלח שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – בשלח

{יז} וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹֽא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָֽיְמָה:  מ  וַיְהִי בְּשַׁלַּח

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת בשלח

{יז} ויהי וַהֲוָה כַּד פְּטַר פַּרְעה יַת עַמָּא וְלָא דַבְּרִינוּן יְיָ אוֹרַח אֲרַע פְּלִישְׁתָּאֵי אֲרוּם קָרֵיב הוּא אֲרוּם אֲמַר יְיָ דִלְמָא יִתְהֲווֹן עַמָּא בְּמֵיחְמֵיהוֹן אֲחוּהוֹן דְּמִיתַן

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
פרשת ראה | פרשת יהדות
פרשת ראה

פרשת ראה פרשת ראה המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ראה פרק יא’ ראשון (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם

פרשת עקב | פרשת יהדות
פרשת עקב

פרשת עקב פרשת עקב המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת עקב פרק ז’ ראשון (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת

פרשת ואתחנן | פרשת יהדות
פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ואתחנן פרק ג’ ראשון (כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת

הלכות תפילין

מצוות תפילין, היא מצווה מהתורה כמו שנאמר “וקשרת לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך”. ולכן מחויב אדם להניח תפילין בכל יום, וחייב שיהיו עליו

הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות