להלכה: על פלפל חריף, יש לברך עליו 'שהכל נהיה בדברו', אמנם אם הוא מרגיש בעצמו שאינו חריף או שהפלפל אחרי בישול ואינו חריף כל כך, יברך 'בורא פרי האדמה'.
האוכל פלפל חריף בפני עצמו בין חי בין מטוגן, כתב בספר הליכות ברכות (עמוד נ"ח) יברך 'שהכל נהיה בדברו', כיון שהרגילות לאוכלו רק עם מאכלים מחמת חריפותו, הרי שגם אם נאכל בפני עצמו נחשב לאכילה על ידי הדחק ויורד בדרגתו לברכת 'שהכל נהיה בדברו'.
אמנם מי שרגיל לאכול פלפל חריף לבד ומרגיש הנאה באכילתו, יברך 'בורא פרי האדמה'.
מי שמברך על פלפל חריף 'בורא פרי האדמה', כתב (שם) יש לו על מה שיסמוך, היות ומה שנאכל על ידי הדחק אינו מחמת גריעותו אלא מחמת חריפותו.
אם על ידי הבישול התבטלה חריפותו ונאכל בפני עצמו גם שלא בדוחק, כתב (שם) שיברך 'בורא פרי האדמה', וכן בתקופות מסוימות בשנה שהפלפל אינו חריף כל כך, ונאכל בלא דוחק גם בפני עצמו, ברכתו 'בורא פרי האדמה'. ולכן על פלפל חריף מסוג שיפקה, יש לברך עליו 'בורא פרי האדמה', לפי שנאכל להרבה בני אדם גם בפני עצמו בלא דוחק, אולם מי שמרגיש בעצמו גם בשיפקה שנאכל כשהוא לבדו רק על ידי הדחק, יברך 'שהכל נהיה בדברו'.
הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש
