להלכה: דייסה אם קצת סמיכה שהוא צריך לתת לה מעיכות בפה, ברכתה 'בורא מיני מזונות', ואם היא נוזלית, ברכתה 'שהכל נהיה בדברו'.
בביאור הדברים:
דייסה העשויה מחמשת מיני דגן על ידי שבישלוה במים, חלב וכדומה, אם הדייסה קצת סמיכה באופן שצריך לתת לה מעיכות בפה או לגלגלה בלשונו, מבואר מהשולחן ערוך (סימן ר"ח סעיף ו') וכך כתב בספר הליכות ברכות (עמוד קמ"ו) שהרי מוגדרת כאוכל ולכן ברכתה 'בורא מיני מזונות', וברכה אחרונה 'על המחיה'.
אך אם היא נוזלית מאוד העוברת ישר לגרון דרך הפה מבלי להשהותה בפיו למועכה או לגלגלה בלשונו הרי ששם משקה עליה, ולכן ברכתו 'שהכל נהיה בדברו', וברכה אחרונה 'בורא נפשות רבות', ואין חילוק אם אוכלה להנאתו או לרפואה.
דייסה העשויה מנבטי חיטה, באופן שגרגרים נדבקים יחד על ידי עירוב דבש, והדייסה עבה עד שראוי לאוכלה וללועסה, כתב באגרות משה (חלק ד' סימן מ"ו) שאם הנבטים התבשלו, צריך לברך עליה 'בורא מיני מזונות', אך אם אינם מבושלים אלא רק קלויים באש, יש לברך 'בורא פרי האדמה'.
