להלכה: לחוח יש לברך עליו בורא מיני מזונות.
וכך כתב הליכות ברכות (בלוח ברכות הנהנין) לחוח מברך מזונות ועל המחיה, ואם אכל שיעור קביעות סעודה [216 גרם] מברך המוציא וברכת המזון.
אולם אם הלחוח מאוד דק, אין בו קביעות סעודה, אך הלחוח המצוי בינינו אינו כל כך דק.
כמו שמבואר בשולחן ערוך (סימן קס"ח סימן ט"ו) "טרוקנין, דהיינו שעושים גומא בכירה ונותנים בה קמח ומים מעורבים בה ונאפה שם, מברך עליו בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלוש, ואם קבע סעודתו עליו מברך המוציא וברכת המזון".
והטעם בדבר מובא במשנה ברורה (סימן קס"ח סימן קטן פ"ח) בשם המגן אברהם שיש לברך עליו בורא מיני מזונות, כיון שעושים אותו דקה ורכה מאוד.

הביאור הלכה כותב ונראה שאין צריך להגיע לשיטת המגן אברהם, אלא יש את שיטת הרמב"ם (פרק ג') שכל שאין עליה צורת פת יש לברך עליה בורא מיני מזונות, וכתב הלבוש כיון שאין זה דרך לישה ולא דרך אפית לחם.
מבואר ב' שיטות למה לברך על לחוח מזונות או משום שאין עליו צורת לחם או שהיא רכה ולכן יש לברך עליו בורא מיני מזונות.