להלכה: בננה יש לברך עליה ברכת 'בורא פרי האדמה' ולאחריו 'בורא נפשות'.
בביאור הדברים:
בננה, היא ממספר פירות שיש ספק בראשונים כיצד להגדירם, והם בננה, תות שדה, אננס ושומשום, משום שגזעם מתייבש לאחר קטיפת הפירות בפעם הראשונה, אך השורשים נשארים קיימים ואף בולטים מעל פני הקרקע, ובשנה הבאה מצמיחים השורשים גזע חדש שממנו יוצאים שוב פירות, וכן הלאה בכל שנה.
שיטת הגאונים (והובא בבית יוסף סימן ר"ג סימן ב') שפירות אלו ובננה בתוכם מוגדרים כפרי האדמה היות והגזע כלה, ולכן ברכתם 'בורא פרי האדמה' ואין בהם דין ערלה.
אולם דעת הרא"ש, שפירות אלו ובננה בתוכם, יש להם דין עץ, היות והשורשים נשארים קיימים, ולכן ברכתם העץ, ויש בהם דין ערלה.
להלכה פסק השולחן ערוך (שם) על המאוזי"ש (בננות) 'בורא פרי האדמה', מבואר שפסק כשיטות הגאונים.
ברכתו האדמה בתורת ודאי, בספר קצות השולחן (סימן מ"ט) כתב וכן הוכיח בספר האור לציון (חלק ב' פרק מ"ו תשובה ל"ט) שבננה ברכתו האדמה בתורת ודאי, ולכן אין אנו חוששים לו כלל לדין ערלה, ועוד שהמברך העץ לא יצא ידי חובתו מאחר שנפסק בתורת ודאי שברכתו האדמה, והוסיף שאילו היה ספק לשולחן ערוך (שם) היה לו להשמיע לנו שזה בתורת ספק.
ולכן שהביאו לפניו העץ והאדמה, כתב הגרי"ש אלישיב בספר וזאת הברכה (בירור הלכה סימן ל"א) יכול להקדים ולברך 'בורא פרי העץ' ולאחר מכן 'בורא פרי האדמה', ואין צריך לחשוש שמא יצא ידי חובה בברכת העץ.
