מבואר בספר הזוהר, שחסידים הראשונים היו ערים כל הלילה ועוסקים בתורה, ומוסיף המשנה ברורה (סימן תצ"ד סימן קטן א') וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן.
ואיתא בשולחן ערוך האר"י ז"ל: דע שכל מי שבלילה לא ישן כלל ועקר והיה עוסק בתורה, מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק.
והטעם, כתב המגן אברהם על פי פשוטו, שישראל היו ישנים כל הלילה, והוצרך הקדוש ברוך הוא להעיר אותם לקבל התורה, לכך אנו צריכים לתקן זה.
וסדר הלימוד לליל שבועות, כתבו הדרך החיים (דיני חג השבועות סימן ב') והפרי מגדים, והיסוד ושורש העבודה (שער תשיעי פרק י') שיש לומר את תיקון ליל שבועות בלילה זה, וכן נהג החתם סופר, לומר את כל התיקון יחד עם תלמידיו.
וכן כתב האור לציון (חלק ג' פרק י"ח תשובה י"א) שאף מי שחשקה נפשו בלימוד תורה שבעל פה, יש לו לומר תחילה את התיקון גם אם אינו מבין את מה שאומר, וסיים שמ"מ בחורים הלומדים בישיבה, יעשו כהוראת רבותיהם.
מאידך, השל"ה (מסכת שבועות עמוד התורה) כתב שלאחר שיסיים את קריאת פסוקי התורה שבכתב, יש לו לומר משניות. הבן איש חי (שנה א פרשת במדבר אות ד') כתב שאין נכון ללמוד בלילה זה משניות.
וכן כתב הסדר היום (סדר חג השבועות) שאחרי שיסיים את קריאת פסוקי התורה שבכתב יעסוק בתורה שבעל פה, וכתב בשולחן ערוך הרב (סימן ג') שעיקר הלימוד בליל שבועות יהיה התורה שבעל פה.
וכן כתב הגרצ"פ פרנק (מקראי קודש פסח חלק ג' סימן ל"ד) לגבי בחורי ישיבה שלומדים כל הלילה בהבנה ובעומק העיון, שימשיכו בזה כי היא המדרגה הגדולה בלימוד התורה, ועדיפה מאמירת תיקון.
