אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם: (פרשת דברים א. יב')
איכה אשא לבדי. אם אומר לקבל שכר לא אוכל, זו היא שאמרתי לכם לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקדוש ברוך הוא: טרחכם. מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דינין: ומשאכם. מלמד שהיו אפיקורוסין. הקדים משה לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו. אחר לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם שלא לצאת, מה אתם סבורים, יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות: וריבכם. מלמד שהיו רוגנים: (רש"י)
במדרש (ריש איכה רבה) כתוב: שלשה נתנבאו בלשון "איכה" משה ישעיה וירמיה. משה אמר "איכה אשא לבדי" וגו'. ישעיהו אמר "איכה היתה לזונה". וירמיהו אמר "איכה ישבה בדד".
אמר רבי לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין אחד ראה אותה בשלוותה, ואחד ראה אותה בפחזותה (במריה ובמרדה), ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלוותם ואמר "איכה אשא לבדי טרחכם", ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר "איכה היתה לזונה". ירמיהו ראה אותם בניוולם ואמר "איכה ישבה בדד".
בספר "דעת סופר" להג"ר עקיבא סופר זצ"ל פירש, אמרו חז"ל (שבת קיט 🙂 א"ר יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח שנאמר "ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בגבאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא", מאי לאין מרפא? אמר ר"י אמר רב כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו. אמר ר"י אמר רב מאי דכתיב "אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו",
"אל תגעו במשיחי" – אלו תשב"ר. "ובנביאי אל תרעו" – אלו תלמידי חכמים.
וזה כוונת המדרש, ה"איכה" שאמר משה רבינו הוא אשר גרם ל"איכה" של ישעיה וירמיהו. כיון שהיה ביניהם בזיון תלמידי חכמים, גרמו להם את חורבן בית המקדש, זאת ועוד שהיה ביניהם מריבות ושנאת אחים, וזה גרם את חורבן בית שני שעד היום לא נבנה עוד.
הגמרא במסכת שבת (ל"ג:), מספרת המעשה ברבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי, שהיו יושבים במערה אחת, ויהודה בן גרים לצידם. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של הרומיים. תקנו שווקים; תקנו גשרים; תקנו מרחצאות. שתק רבי יוסי ולא ענה דבר. נענה רבי שמעון: כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצורך עצמם! הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם עד שנשמעו בבית המלכות. פסקה המלכות: יהודה שעילה – יתעלה! יוסי ששתק – יגלה לציפורי! שמעון שגינה ייהרג!
הלכו רבי שמעון ובנו ונטמנו בבית המדרש, והייתה אשת רבי שמעון מביאה להם כל יום לחם ומים לסעוד את נפשם. כשהתעצמו החיפושים, אמר רבי שמעון לבנו: נשים דעתן קלה! אם ייסרו אותה, תחשוף את מסתורנו. הבה נטמין עצמנו במערה אחת אשר לא יוודע מקומה לאיש.
שהו במערה שלש עשרה שנים, וכשיצאו, ראה רבי שמעון, והנה לפניו צועד יהודה בן גרים, אותו מוסר שפל, שבלשונו המתגלגלת הכריח אותו ואת בנו להיטמן במערה אחת שלוש עשרה שנה. אמר: עדיין יש לזה בעולם? נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות.
מפרש רש"י: גל של עצמות – כמת שנרקב בשרו ונפל מזמן הרבה.
מדוע השתדל רבי שמעון לעשות את יהודה בן גרים גל של עצמות דווקא שייראה כאילו מת מזמן רב, ולא הסתפק בהריגתו כעת גרידא?
אלא הנה אמרו חז"ל (עירובין ס"ג.): רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן. ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר, שהורה הלכה בפניו. אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו: תמיה אני אם יוציא זה שנתו… ולא הוציא שנתו! אמרה לו: נביא אתה? אמר לה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני: "כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה!" אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש!
יש לתמוה: הן אמר הכתוב: "גם ענוש לצדיק לא טוב" (משלי י"ז), ואיך העניש רבי אליעזר את אותו תלמיד?
אלא כל המבזה תלמידי חכמים, הורג את עצמו במו ידיו! למה נמשלו תלמידי חכמים, לכנפיים. כשם שיונה שכנפיה נמרטות אינה כשירה עוד למעוף, אף יהודי שכורת את עצמו מגדולי הדור ונשיאיו על ידי שמבעט בהם וכופר בדבריהם, קוצץ את מקור חייו וגורם לעצמו להתדלדל ולהיאבד מן העולם.
שכן תלמידי חכמים הם האילן אשר עליהם נשען כל בית ישראל. ירושלים חרבה, משום שאנשיה ביזו תלמידי חכמים ובכך כרתו את העץ אשר היה לה למשען ולסעד. גם אדם פרטי שפוגע בתלמידי חכמים, מחסל את נביעתו ופוגע בזכות קיומו, משום כך קבעו חז"ל – אין רפואה למכתו!
זאת התכוון רבי שמעון בר יוחאי, כשנתן עיניו ביהודה בן גרים ועשאו גל של עצמות דייקא, "כמת שנרקב בשרו ונפל מזמן הרבה", רמז בכך, כי לא עתה היא שעת פטירתו, כי אם מאותה שעה שפגע בתלמידי חכמים כבר נטל את חייו, ומאז הרי הוא גברא קטילא שבשרו כבר העלה רימה!
יראה אדם עד כמה חמור עוון ביזיון תלמידי חכמים, עד שנכרתים בגינו מן העולם ונעשים כמו חללים שוכבי קבר. ואף כי נדמה לפעמים שהמעשה אינו גורר כל תגובה; שהחטא אינו מסתיים בשום עונש, אין זה אלא למראית עין! במסתרים, כבר פגעה אצבע אלוקים באיש, ואין זה אלא עניין של זמן, עד שמותו יהפוך למציאות ממשית, והריקבון שבבשרו יוכח לעיני כל.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה
