שבעת המינים

שבעת המינים

ארץ ישראל השתבחה במעלות רבות, ובין היתר גם בפירות מיוחדים מזנים וסוגים שונים.
בתורה מציינים שהארץ השתבחה דווקא בשבעה מינים מסוימים: "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה… ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח, ח). התורה מייחסת חשיבות מיוחדת לשבעת המינים: קיימים פרטים הלכתיים הקשורים בהם. למשל, את מצוות הביכורים ניתן לקיים רק בפירות שבעת המינים, כפי שנאמר בפסוק "ולקחת מראשית כל פרי האדמה", כלומר שרק חלק מהפירות ראויים למצוות הביכורים, ולא כולם, ענפי התמרים משמשים את עם ישראל בחג הסוכות, כאשר הלולבים משמשים למצוות נטילת ארבעת המינים, והענפים הרחבים משמשים לסיכוך הסוכה, הזית משמש להדלקת הנרות בבית המקדש וכן הלאה.
מה מיוחד בכל אחד מפירות שבעת המינים? ומה הקשר יוצא הדופן בין מצבו הרוחני של עם ישראל לבין צמיחת הפירות? על כך במאמר שלפניכם.

פירות שבעת המינים: מעלתם המיוחדת

החיטה: גדלה בכל אזורי הארץ, ויש לה חשיבות רבה, עד כדי כך שלוח השנה העברי נקבע לפי עונת קציר החיטים. שמה של החיטה יצא למרחקים, ואף מלכים זרים סחרו עם ישראל בהחליפם סחורתם בחיטה משובחת. מהחיטה שהתברכה בה ארץ ישראל, הוכן לחם הפנים שהוקרב בבית המקדש.

השעורה: לפני שהתגלתה החיטה, אנשים שחיו בארץ ישראל ניזונו משעורים. מהכתובים עולה כי השעורה היתה אחד הצמחים המרכזיים בתקופת רות, ובשנות הבצורת הייתה למקור מזון עיקרי במקום החיטה.

גפן משבעת המינים
גפן משבעת המינים

הגפן: ענף הגפן מענפי החקלאות העיקריים בארץ ישראל, ואחד מגידולי היסוד בארצנו. הגפן מסמלת שפע, נחת, שלום, פוריות וכן את עם ישראל: "איש תחת גפנו ותחת תאנתו"(מיכה ד',ד').
על היין תיקנו חז"ל ברכה מיוחדת: "בורא פרי הגפן". ברכה זו נחשבת לקודמת בסדר הברכות, וכאשר על השולחן מיני משקאות שונים, יש לברך תחילה בורא פרי הגפן, וברכה זו פוטרת את שאר המשקאות.

התאנה: בדומה לגפן, גם התאנה מסמלת שלוה, נחת ובטחון. כפי שנאמר במיכה ד',ד': ” וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד כִּי פִי ה' צְבָאוֹת דִּבֵּר“.~
התאנה היתה אחד הפרות הנפוצים בארץ ישראל, ופירותיה, הדבלות היו משמשות כצידה לדרך.

הרימון: כבר בימי קדם, נמנה הרימון עם הגידולים החשובים ביותר בארץ ישראל. כאשר הגיע עם ישראל לארצו, הוא נתקל ברימון שהיה בין העצים הנפוצים. יופי האישה והגבר הושוו לרימון "כפלח הרימון רקתך" (שיר השירים), כפי שהרימון צבעו לוהט וגרעיניו נוצצים, כך יופיו של עם ישראל.
גם בגדי הכהן הגדול נשאו קישוטים דמויי רימונים ונקראו בשמם.

זיתים משבעת המינים
זיתים משבעת המינים

הזית: ארץ ישראל מבורכת בעצי זית, כאשר הזית משמש לתעשיית השמן הענפה של ארץ ישראל. שמן הזית משמש למאכל ולמאור, לריפוי ולסיכה. השמן והיצהר הם סמל לקדושה, טהורה וזכות: הדלקת הנרות נעשית דווקא בשמן זית זך, ואף היונה ששלח נוח והביאה עלה זית בפיה, היו סמל לטהרה ולשלום שהגיעו לעולם.

תמר: "צדיק כתמר יפרח" נאמר בתהילים. התמר הוא פרי מיוחד בכך שהוא שולח את שורשיו למעמקים ומוצא מים גם בתנאי מדבר קשים. התמר נמשל לצדיק, שדווקא בעתות מצוקה ומשבר, הוא זוכר לשלוח את שורשיו למעמקים, ומתקרב לבוראו.
פירות התמר משובחים אף לאחר ייבוש, ונשמרים זמן רב מבלי שיאבד טעמם. על שום קומתו התמירה הפך עץ התמר, הדקל לסמל הניצחון והיופי.

שבעת המינים של ארץ ישראל
שבעת המינים של ארץ ישראל

מדוע נבחרו דווקא פירות שבעת המינים?

התורה משבחת בכמה וכמה פעמים בנביאים ובכתובים את שבעת המינים שא"י נשתבחה בהם.
וכולנו תמהים ושואלים, איך זה שהתורה מביאה דווקא שבעה מינים מסוימים, כשיש כל כך הרבה סוגים של פירות? בואו ניקח לדוגמא את החיטה, אחד מגידולי היסוד שהתברכה בהם ארץ ישראל.

ממצאים ארכיאולוגים מימי בית ראשון ושני, מעלים כי א"י היתה מבורכת בשלל גידולים עשירים. הגידולים הראשונים שרדו ושגשגו עוד מששת ימי בראשית.
החוקר אהרון אהרונסון, חקר לעומק את אזור הגליל והחרמון הארצשראלי בשנת 1906 וגילה במסעיו את החיטה. כאשר ניגש לבדוק לעומק את זרעי החיטה ואת התכונות הייחודיות המצויות בה, הוא גילה עובדה מפתיעה ומרגשת: מסתבר שהחיטה מחוסנת לגמרי מכל מיני מזיקים ותנאי מזג אויר קשים.
מה שאהרונוסון לא ידע, הוא שהתורה הקדושה וחז"ל כבר סיפרו לנו שרוב המינים נוצרו באזור שנחשב לצחיח ביותר, אזור ים המלח. דווקא שם גדלו המינים ושגשגו, ומשם הוציאו פירות.
בתקופת האבות, אזור ים המלח היה שופע מים שזרמו מהירדן וכל נחליה, משם יצאו החיטה והלחם לכל אזור המזרח התיכון.
כל אחד משבעת המינים, מייצג את אזורי הגידול בארץ, כאשר כל אחד מהגידולים זקוק לתנאי צמיחה שונים.
בארץ ישראל מזג האויר אינו יציב, ולכן כל אחד משבעת המינים, מדגיש את התלות בין עם ישראל לבורא עולם: כאשר נעשה את רצון בוראנו, כל אחד מגידולי היסוד יקבל בדיוק את מה שהוא צריך כדי לפרוח ולשגשג.

הקשר בין הדרגה הרוחנית של עם ישראל לצמיחה בארץ

"כי הנה הסתו חלף עבר לו, הניצנים נראו בארץ וקול התורה נשמע בארצנו", האבן עזרא כותב על הפסוק בשיר השירים, שעונת הסתו ידועה כעונה שבה אין לבלוב של הפירות, הטבע קופא ונעצר.
אך מה מתברר? שדווקא בסתו הרוחות מחזקות את העצים והאדמה מקבלת את המים. דווקא שהכל נראה קפוא, ושום דבר לא צומח ולא מלבלב, דווקא בזמן הסתו "הניצנים נראו בארץ".

כך גם עם ישראל וארץ ישראל, נמשלו לסתו ולפריחה שלאחר מכן. כשעמ"י גולה מארצו, אזי ארץ ישראל מושפעת מכך באופן ישיר – אין צמיחה בארץ, והיא כעין מדבר שממה. זה אחד הסימנים הבולטים ביותר של הגלות והגאולה הקרבה.
הסופר מרק טווין כתב על ארץ ישראל בתקופה בה ביקר בה ב-1867: "ארץ שוממה, שאפילו הדמיון לא יכול להעניק לה חיים". ולעומת זאת, בתקופה בה ארץ ישראל מיושבת, והשדות מוריקים, כותב סופר אחר "כל אדמת הארץ דשנה, וגם עצים שונים צומחים בה… ולא נמצא בה אף חבל שומם אחד".
שפע הצמיחה בארץ מרמזת על סימני פריחה רוחנית. כאשר עם ישראל יושב בארצו, ומקיים את דבר השם ואת מצוותיו, הארץ נותנת פריה ועם ישראל יכול להתקיים.

שתפו את המאמר: