וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם: (פרשת מסעי לג. ב'.)

היה זה בזמן מלחמת יום הכיפורים. המתח היה בשיאו. יום רדף יום, הגיעו שמועות סותרות ומבולבלות, הציבור בירושלים היה בהאפלה מוחלטת, זועק ומתפלל אל ה'. ובעיצומם של ימי הפחד, שכר ראש ישיבת מיר הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, מונית לנסוע לקבר רחל. מקורביו ניסו להניאו מחמת פחד אותם הימים, אך הוא בשלו. במשך כל הנסיעה שר לעצמו בהתעוררות וברגש את הפסוקים "…קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו…מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם יקוק ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך נאם יקוק ושבו בנים לגבולם".
הגיעו לקבר. רבי חיים נכנס פנימה אל המציבה ואז התפרץ בזעקה נוראה ושוברת לב:
"אמא—-א!!!"

המלווים קפאו על מקומם. הזעקה המזעזעת הפכה בן רגע לבכי סוער ביותר.
"אמא" – השתנק רבי חיים – "הקדוש ברוך הוא מבקש ממך 'מנעי קולך מבכי', אבל אני, חיים הבן שלך, מבקש ממך: אל תפסיקי לבכות! תעוררי רחמים על בנייך הנמצאים פה למטה, אל תרפי…"

ובאותו הערב הגיעה הידיעה על ההדיפה המושלמת של כוחות האויב…!

ימים כאלו עתידים לבוא על עם ישראל מיום היותם למרגלות הר סיני ועד ביאת משיח צדקנו, קולות הבכי הנענים על ידי בורא עולם ושבזכותם העם הקטן והנבדל שורד את כל הניסיונות הקשים הקורות אותו, הם סגולה גדולה ובדוקה לעם ה', אך סגולה זו שואבת את עוצמתה ממקור אמוני חזק ואיתן, לולא אמונה זו לא היו דמעות העם כשוחד המרפא כל מכאוב, דמעות אלו מבוססים על פסוקים אחרים – אף הם בנבואת ירמיה: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה": (ירמיה ב. ב')

כן, אותם המסעות המפורטות בפרשה זו, מהווים את יסוד אמונתם הנבנית של ישראל, הם עברו עשרות מסעות שכל מסע רצוף ניסיונות אשר הכינו את האומה היהודית לדעת כי "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים", כי יש מנהיג אחד לבירה, הוא המנסה והוא המרפא, ומנהיג זה אימן את עמו צעד אחר צעד להעמיק את האמונה בו, אמונה אשר קבועה בלב כל יהודי באשר הוא, ניצוץ אלוהי נבנה זה, הוא המקור והכוח העומד אחרי דמעותיו של כל בן אובד ושבמצוקה, שלעולם לא ישובו ריקם.

זכירת התהלכותם של בני ישראל במדבר מסע אחר מסע, גברים, נשים וטף, וכל בהמותיהם תוך כדי תלות מוחלטת באלוקים – למרות הניסיונות הרבים וחלישות הלב הטבעית שעומדת בלב עם שלם שכל חיותו במדבר יבש ושומם – היא עוד מרכיב בסוד נצחיותם של ישראל.

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה