וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְהוָה: (פרשת שמיני ט, ו).
כששמעו ישראל "כי היום ה' נראה אליכם" היו ישראל משתוקקים לזכות ולהשיג מראה – אלוקים זה של השראת השכינה במשכן. אמר להם משה: כלום הקב"ה למשכן הוא צריך? הלא חפצו ורצונו לשכון בתוככם, בלבו של כל אחד מישראל, "זה הדבר אשר ציוה ה' תעשו", תקיימו את התורה והמצוות, וממילא "וירא אליכם כבוד ה'", וכל אחד מכם יהיה משכן ומרכבה לשכינה.
רבינו האלשיך הקדוש זצ"ל למד מפסוק זה הוראה נפלאה בעניין האמונה והביטחון בבורא עולם: והקדים את אשר היה עם דוד המלך עליו השלום.
הפלישתים ביקשו להלחם בישראל, וערכו את צבאותיהם בעמק רפאים. שאל דוד באורים ותומים, האם יעלה להלחם בהם. ענהו ה' שלא ילחם בהם חזיתית אלא יסוב מאחריהם ויבוא מעורפם, ואז ימתין עד אשר ישמע קול צעדים עולה מראשי האילנות. אות הוא כי ה' שלח את מלאכיו לעזרתו, ואז יכה במחנה פלישתים. עשה כן דוד, ערך את אנשיו לקרב, ומנעם ממלחמה.
בינתיים הרגישו הפלישתים במארב והפכו פניהם. חששו אנשי דוד שנשמט מידם גורם ההפתעה, ביקשו לפרוץ למחנה האויב, ועצר בהם. התקרבו האויבים, ואנשי דוד עומדים. הניפו חרבם, ואנשי דוד עומדים. ואז נשמע קול הצעדים, דוד פקד להסתער, "ויך את פלישתים מגבע עד בואכה גזר" (שמואל ב ה. כה'). ולמה עשה ה' כן, מדוע עצר בעדם עדי באו מים עד נפש? כדי לנסותם אם איתנים הם באמונתם וחזקים בבטחונם בבוראם. כפי שהים לא נבקע עד שנחשון בן עמינדב בא במים עד חוטמו. (סוטה לז ע"א)
גם אליהו בהר הכרמל לא התפלל שתרד אש מן השמים עד שבנה את המזבח ושחט את הפר, ערך את העצים ושפך עליהם כדים מלאים מים שניגרו ומילאו את החפיר סביב המזבח. רק אז התפלל שתרד האש, וירדה. כי בטוח היה בירידתה, לא הסתפק כלל בדבר. (מלכים א יח')
וכך יובנו גם הפסוקים בפרשתנו: "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'". בטוחים היו שהואיל והמשכן עומד על תילו והמזבח מוכן, ועליו עצי המערכה, בטוחים היו שתרד אש מן השמים ותהווה הוכחה להשראת השכינה, ואז יקריבו את קרבנותיהם ויעלום לרצון על המזבח, ויאוכלו באש שירדה ממרום.
אמר להם משה: לא כן הוא, אלא "זה הדבר אשר ציוה ה' תעשו" בתחילה תקריבו את הקרבנות, הדם יזרק והחלב יעלה המזבחה, ורק לאחר מכן "וירא אליכם כבוד ה"', והאש תרד מן השמים.
המייחל לעזרה ממרום – יעשה בתחילה את שלו, כנחשון בן עמינדב, דוד המלך ואליהו הנביא, ואז יזכה לסיוע ולנס משמים!
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
