אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא יט. ג')
בגמרא קידושין (לא.) אמרו, בעו מינה מרב עולא עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו, פעם אחת ביקשו חכמים פרקמטיא בשישים רבוא שכר, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו.
אמר רב יהודה אמר שמואל, שאלו את רבי אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד (ישפה) בששים ריבוא שכר, ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא שכר, והיה מפתח מונח מתחת למראשותיו של אביו ולא ציערו. לשנה אחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו.
נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם, יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי, אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא אני מבקש. אמר ר' יוסי בי רבי בון. בו בלילה ילדה פרתו פרה אדומה ושקלו לו ישראל משקלה זהב, ושקלוה.
ואמרו בירושלמי, פעם אחת היה לבוש מלבוש חשוב של זהב, והיה ראש שרי החיל, והיה יושב בין גדולי רומי ובאה אמו (שהיתה מטורפת בדעתה תוס'). והיכתה לו על לחיו לפני אנשי החיל, ונפל המנעל שלה שהכתה בו, והושיט לה דמא את המנעל שלא תצטער, ולא הכלים אותה. ע"כ.
ויש להבין מדוע הוצרך הקב"ה ליתן שכרו של אותו עובד כוכבים בכך שתלד פרתו פרה אדומה ויצטרכו לה חכמי ישראל, למה לא קיבל שכר באופן אחר? ועוד שהרי אמרו מדה כנגד מדה לא בטלה, ומה מדה כנגד מדה יש כאן? ובשלמא שכר אריכות ימים שנתנה התורה בעבור כיבוד אב ואם, הוא מדה כנגד מדה, שאם אדם מאריך ימים ונעשה זקן, הבריות מכבדים אותו, ונמצא ששכרו הוא הכיבוד בזה מדה כנגד מדה, אבל כאן מה מדה כנגד מדה יש?
אלא ידוע שמצות כיבוד אב ואם היא אחת מהמצוות השכליות שגם השכל וההיגיון מחייב אותם, וכמו שנאמר: "הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך". וכפי הנודע אנו מחויבים לקיים מצוות ה' גם במצות שהם שמעיות, שאנו שומעים את חוקי המצוה אך איננו מבינים את טעמיה. ולפיכך אף שיש לנו ללמוד מאותו עובד כוכבים באשקלון עד כמה גודל החיוב בכיבוד אב ואם, מכל מקום איננו צריכים לקיים מצוה זו כמצוה שכלית, שאם נעשה כן נמצא שבאיזה אופן שהדבר לא יראה לנו נחציף פנים ולא נשמע לקול הורים, לפיכך השכר של אותו עובד כוכבים היה דוקא בפרה אדומה, שהיא בנין אב למצות השמעיות, ועליה נאמר: 'חוקה חקקתי וגזירה גזרתי ואי אתה רשאי להרהר אחריה'. ונמצא שגם את מצות כיבוד אב ואם עלינו לקיים כשנגד עינינו ציווי הבורא יתברך ולא ההיגיון השכלי.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
