לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהוָה: (פרשת וארא ו. ו' – ח').
והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. ארבע לשונות גאולה נאמרו בפסוקים וכנגדן נתקנו ארבע כוסות ששותים בליל הסדר.
ולכאורה בפסוק מופיעה לשון גאולה נוספת: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ" מדוע אם כן לא תיקנו לנו כוס חמישית?
וי"ל שארבע לשונות גאולה הראשונות התקיימו ביוצאי מצרים עצמם, ואילו הלשון החמישית "והבאתי" לא התקיימה בהם אלא בבניהם אחריהם, בהיות שנגזר עליהם למות במדבר בעקבות חטא המרגלים ועקב כך נדחתה הבטחה זו לדור הבא.
כמו כן מצינו במקום אחר; כשעמדו עם ישראל על הים אמרו: "עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית" (שמות טו, טז) שאלו חז"ל מה פשר כפילות זו והסבירו (ברכות ד.) "עד יעבור" זו ביאה ראשונה, דהיינו בימי יהושע, "עד יעבור" זו ביאה שנייה, בימי עזרא. מכאן אמרו: עם ישראל היו ראויים שיעשה להם נס בביאה שנייה כשם שנעשה להם בביאה ראשונה אלא שגרם החטא. אם כן מה עם הנבואה, האם בגלל החטא התבטלה? ודאי שלא! וכבר כתב הרמב"ם (הלכ' יסודי תורה פ"י ה"ד) "כל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר" אלא שרק נדחתה לדור אחר שיהיה ראוי לנבואה זו.
ויתכן לומר גם הסיבה נוספת, שהרי ארץ ישראל לא תמיד הייתה בידנו. ממצרים יצאנו לחירות עולם; התורה היא "מורשה קהילת יעקב" (דברים לג, ד) ומלווה אותנו לאורך כל הדורות, בכל זמן ובכל מקום. אבל ארץ ישראל לא תמיד הייתה בידנו, בזמנים מסוימים גלינו מארצנו ונתרחקנו מאדמתנו, ויתכן וזו הסיבה שחז"ל לא תיקנו לנו כוס חמישית בליל הסדר.
ועל ארבע לשונות הגאולה שנתקנו עליהם ארבע כוסות אומרת המשנה בפסחים (פרק י. משנה ז'). מזגו לו כוס שלישי, מברך על מזונו. רביעי, גומר עליו את ההלל, ואומר עליו ברכת השיר. בין הכוסות הללו, אם רוצה לשתות, ישתה. בין שלישי לרביעי, לא ישתה:
וכתב ר"ע מברטנורא: בין שלישי לרביעי לא ישתה. שלא ישתכר ושוב לא יוכל לגמור את ההלל. ואם תאמר כבר משוכר הוא שהרי שתה כל רצונו בתוך הסעודה, יין שבתוך המזון אינו משכר, ושלאחר המזון משכר:
ובעיקר תוספות יום טוב הביא דעות לבין כוס ראשונה ושניה, בין הכוסות. בין ב' ראשונים לב' אחרונים רשב"ם: וכתב ב"י דאפשר לומר דאף בין הא' לב' לא ישתה כדי שלא ישתכר וימנע מעשות הסדר וקריאת ההגדה. והא דנקט בין ג' לד' ולא ביאר בין א' לב' משום דמלתא דלא שכיחא היא להיות אדם שותה כ"כ קודם אכילה. והרי"כ כתב דיין שלפני המזון אינו משכר. וכ"כ רשב"ם: א"כ מה הדגש דוקא שלא לשתות בין כוס שלישית לרביעית?
הכוס השלישית היא כנגד 'וגאלתי' אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, זוהי גאולה פיזית כדי להיות כעם עצמאי.
הכוס הרביעית היא כנגד 'ולקחתי' אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני יהוה אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים: זוהי הגאולה הרוחנית של עם ישראל. זה כנגד קבלת התורה במעמד הר סיני, כאשר עם ישראל הכריזו פה אחד "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" ובאותו מעמד נאמר להם: היום הזה נהיית לעם".
ועתה יובן, כשם שאסור להפסיק בין כוס שלישית לרביעית, כך אסור להפסיק ולהשיח את הדעת ולעשות מחיצה בין 'וגאלתי' – גאולה פיזית' מדינית לבין 'ולקחתי' – גאולה רוחנית. אלא הא בהא תליא!
כל מה שזכינו לגאולה פיזית מדינית זה רק בגלל המטרה העילאית של גאולה רוחנית. "היום הזה נהיית לעם"!
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.