בפרשת בשלח מוצאים אנו את הויכוח האמוני הראשון בעולם שהתרחש על ים סוף,
ההיסטוריה מלמדת שעם ישראל חי תמיד במצב של בין הפטיש לסדן
עם ישראל עומדים מול ים סוף, ומאחור נושפים בעורפם פרעה ופרשיו, ופשוט לא יודעים מה לעשות!
וכמו פעם גם היום, מצד אחד הירדן, מצד שני הים ומשאר רוחות זאבים המבקשים את נפשנו ואנו בתוך עצמנו תוהים, מה עלינו לעשות?
הבה נראה מה חשבו אז על הים?
אומר המדרש, עם ישראל נחלקו לארבע כיתות
איתא בירושלמי (תענית פ"ב) תניא ארבע כיתות נעשו אבותינו על הים, אחת אומרת נפול לים, אחת אומרת נחזור למצרים, אחת אומרת נעשה עמהם מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן. זו שאמרה נפול לים אמר להם משה: "התיצבו וראו את ישועת ה'". זו שאמרה נחזור למצרים אמר להם: "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם". זו שאמרה נעשה עמהם מלחמה אמר להם: "ה' ילחם לכם". וזו שאמרה נצעק כנגדם, אמר להם: "ואתם תחרישון". (שם, יד')
עד עצם היום לא השתנו הדברים, אין חדש תחת השמש, אמר שלמה המלך, עם ישראל כמו שהיה כך גם נשאר עד עצם היום.
ומי מאותם כיתות שנחלקו על הים צדק? בפרשתנו נראה מה אומר הקב"ה, מי מהם צודק?
אך לפני זה נשאל שאלה שכולם שואלים: כל מי שמכיר את המפה של מדבר סיני, יודע שבכדי להגיע ממצרים לארץ ישראל לא צריכים כלל להגיע לים סוף! ניתן לעבור את המדבר בכמה וכמה דרכים מבלי להגיע בכלל לים סוף, החלק הצפוני של המדבר הוא החלק שמעל ים סוף סמוך לים התיכון קרוב לרפיח, עזה, אשקלון תוך כמה שבועות אם תרצה אתה כאן בארץ
במקום זה, הקב"ה מכניס אותם לפינה מאוד מסוכנת במדבר שאין להם הרבה ברירות, לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם: וכך למעשה אין להם שום אפשרות לנוע לשום מקום, הברירה היחידה היא לחצות את הים, לעשות נס נגד הטבע, לבקוע את הים. ואנו שואלים למה? מדוע? למה צריך את כל הנס הזה! מדוע הקב"ה לא מנהיג אותם באופן טבעי? למה הקב"ה הביא אותם למצב שלא תהיה ברירה אלא לעשות את הנס הגדול של קריעת ים סוף? מה טמון כאן?
ובכן, זה היה ביום חמישי בשבוע, טו' בניסן עם ישראל אחרי מאתיים ועשר שנים של עבדות ומרירות מתארגנים ליציאה ממצרים, לאיזה כיוון נעים? יש ב"ה ג'י פי אס, יש את הענן שהולך לפניהם ומנווט אותם, ומראה להם את הדרך.
וַיהֹוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ…
עם ישראל התכוונו לצעוד צפונה לכיוון ארץ ישראל אך נאותה להם הפתעה, הענן מוביל אותם הפוך לכיוון דרום, לעומק המדבר!
הם צועדים עד שהגיעו לסוכות ושם חנו, למחרת יום שישי המשיכו ללכת וחנו באיתם, שם שבתו שבת. יום ראשון זה היה היום הרביעי לצאתם ממצרים, הם מתכוננים להתקדם הלאה, לעקוף את הים ולצאת מהמדבר, ואז, הפתעה! הקב"ה אומר למשה: "דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון ניכחו תחנו על הים"! פשוט לעשות פרסה, ולחזור חזרה לכיוון מצרים ולחנות בנקודה הכי צרה והכי בעייתית שיש במדבר ששום מורה דרך לא ינהיג לשם קבוצה כי אם חלילה קוראת בעיה אין שום דרך מילוט!
פי החירות זה היה אחד הסמלים הקדומים של מצרים, רעמסס זה מגדל האבנים שעם ישראל בנו. ופיתום זה מה שהתורה קוראת לו פי החירות, אלו היו שני סלעי אבן ענקיים חלקים שנבראו שם עוד בבריאת העולם. הם חסמו מצד אחד, ומצד שני עומד מיגדול, מיגדול זה מגדל שמירה שלא יברחו אנשים ממצרים, וכן בעל צפון, בעל צפון זה פסל ענק שהוצב שם על ידי המצרים והיה כנראה מכושף כך שלא נתן לשום אחד לצאת ממצרים ללא רשות פרעה. ומלפניהם הים, ומאחוריהם פרעה ופרשיו!
לנקודה המסוכנת והצפופה הזו הקב"ה הביא את עם ישראל, אנשיו של פרעה שליוו את עם ישראל שולחים שדר בהול לפרעה כי עם ישראל מבולבלים לגמרי, טעו טעות טראגית בניווט, "נבוכים הם בארץ" הם חוזרים חזרה למצרים, פרעה רואה בכך רמז משמים שעם ישראל צריכים לחזור למצרים, לכן וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ: וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ: וַיְחַזֵּק יְהֹוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…
מה אם כן גרם לפרעה לרדוף אחרי בני ישראל? הטעות בניווט שהקב"ה כביכול הוביל את עם ישראל, זה מה שגרם לפרעה לרדוף אחרי בני ישראל, רואים בכך, שהקב"ה בכוונת מכוון הביא את פרעה לרדוף אחרי בני ישראל ולתפוס אותם דוקא בנקודה הרגישה והמסוכנת הזו בה הם היו, בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון. ואז בכדי לחלץ את עם ישראל מידי פרעה, אין ברירה אלא לקרוע את הים, כי אין דרך חילוץ נוספת. זאת אומרת שהיה ענין מיוחד לבורא יתברך לעשות את הנס הזה של קריעת ים סוף! לא כמו שאולי הבנו עד כה שקריעת הים אירעה מפני שעם ישראל נקלעו לסיטואציה כזו שלא היתה ברירה אחרת להציל אותם מלבד קריעת ים סוף, ממש לא! אלא הקב"ה מזמין את פרעה ומטעה אותו בכך שהוא כאילו מחזיר את עם ישראל חזרה וכל זה כדי שפרעה ירדוף אחר בני ישראל ויתפוס אותם חונים על הים ואז יקרע הקב"ה את הים.
קריעת ים סוף איננה תוצאה של רדיפת פרעה אחר עם ישראל, להיפך, פרעה הוטעה בכוונת מכוון לרדוף אחר בני ישראל כדי לעשות את הנס הגדול של קריעת ים סוף!
ואנו שואלים מדוע?
עם ישראל חונים על הים במשך שלשה ימים, זה הזמן שלקח לפרעה ופרשיו להגיע, זה היה ביום השביעי לצאת בני ישראל ממצרים, הוא שביעי של פסח, ולפתע באמצע הלילה שומעים עם ישראל קולות של פרשים, פרעה יורה חיצי אש לכיוונם של עם ישראל, אך יש ענן מפריד בינו לבין עם ישראל, והענן קולט את כל החיצים שהוא יורה.
עם ישראל נתקפים בחרדה! מה לעשות? אין לאן לברוח! הם סגורים מארבע רוחות! עומדים מול ים סוף, ומאחור פרעה ופרשיו, ופשוט לא יודעים מה לעשות!
ובנקודה הזו נחלקו עם ישראל לארבע כיתות. מה עושים, איך נחלצים מהצרה הזו?
ארבע כיתות נעשו אבותינו על הים, אחת אומרת נפול לים, ליפול ביד האויב זה הדבר הגרוע ביותר, לכן הם אומרים בואו ונתאבד, ובכך נשמור על כבודנו שלא ניפול שבויים בידם.
אחת אומרת נחזור למצרים, השאלה היא להיות או לחדול, אז בואו ונוותר ונשוב למצרים. נהיה עבדים, אבל לא נמות!
אחת אומרת נעשה עמהם מלחמה, למה להתאבד? למה לחזור להיות עבדים?אנחנו פה שש מאות אלף גברים, אז בואו נהיה גברים ונשיב מלחמה השערה!
ואחת אומרת ניצוח כנגדן, לא נתאבד ולא נשוב למצרים וגם לא נילחם, בואו נתפלל לאלוקים שלנו!
ארבע דעות קוטביות לחלוטין! או להתאבד, או להרים דגל לבן – להיכנע. או להילחם, או להתפלל!
בתורה יש התייחסות לכל אחת ואחת מהכיתות הללו:
זו שאמרה נפול לים אמר להם משה: "התיצבו וראו את ישועת ה'". למה ליפול לים? למה להתאבד חלילה? להתאבד זה אחד הדברים החמורים ביותר ביהדות! לכן: "התיצבו וראו את ישועת ה'".
זו שאמרה נחזור למצרים אמר להם: "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם".
זו שאמרה נעשה עמהם מלחמה אמר להם: "ה' ילחם לכם". וזו שאמרה נצעק כנגדם,אמר להם: "ואתם תחרישון".
עומד משה רבנו בתפילה לבורא עולם, ואז אומר לו הקב"ה: מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ: מה אתה צועק, מה אתה מתפלל? כעת זה לא זמן לצעוק, כעת זה לא זמן להתפלל! דבר אל בני ישראל ויסעו! יש זמנים שצריך לעשות מעשה לא לצעוק וגם לא להתפלל, כל דבר בזמנו, דבר בעיתו מה טוב.
ננסה לראות, איזו כיתה מארבע כיתות הללו ניחנה בעוז ותושיה יהודית? לכאורה זו שאמרה להשיב מלחמה השערה! להלחם זה לא להתאבד, להלחם זה לא להיכנע, להילחם זה לא להתפלל, להילחם זה הדבר הטבעי והמתבקש ביותר! אם כן מדוע מונע מהם הקב"ה להילחם ואומר להם אתם לא תילחמו, אני אלחם לכם! "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"! מדוע שהם לא ילחמו? מדוע צריך הקב"ה לעשות דברים נגד הטבע, שהוא עצמו ילחם בהם, שיבקע להם את הים? יש כאן עם גדול שמוכן בחירוף נפש להילחם, למה למנוע זאת מהם?
אומר החתם סופר דבר נפלא ביותר
בתלמוד מובא שעם ישראל היה חייב טובה למצרים על כך שאפשרו ליעקב אבינו לרדת למצרים עם שבעים נפש וקיבלו אותם בכבוד גדול, ונתנו להם את האפשרות להתגורר במצרים. למרות שלאחר מכן המצרים שינו את יחסם לעם ישראל והתעללו בהם בצורה מחרידה ביותר, עם כל זאת אומר הקב"ה לעם ישראל, דע לך! עשו לך טובה פעם אחת, אסור לך לפגוע בהם, בור ששתית ממנו אל תשליך בו אבן, והתורה עוד מצוה: לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו! למרות המאזן הכללי השלילי, בכל זאת אתם לא נלחמים בהם, ואם צריך להעניש אותם, אני אעשה זאת בשבילכם.
אם אדם עשה לך טובה אפילו פעם אחת, דע לך, אתה חייב לו כל ימי חייך! אתה כמו עבד בשבילו, אמרו חז"ל, כל הכופר בטובת חברו סופו לכפור בטובת קונו! לכן אומר הקב"ה לעם ישראל, אתם לא תרימו עליהם יד כיון שהם עשו לכם טובה גדולה כשאירחו את יעקב ובניו, אני כבר אבוא איתם חשבון.
נחזור לשאלתנו: היהדות כל כך מייקרת את הטבע, הקב"ה חפץ שהעולם יתנהל על פי הטבע שהטביע בבריאה, אם כן מדוע הביא הקב"ה את עם ישראל למצב בו הוא צריך לבקוע את הים כאשר היתה דרך אחרת טבעית להביא אותם לארץ ישראל בלי לעשות את הנס הגדול של קריעת ים סוף?
האברבנאל מתרץ תירוץ פשוט ואומר: שעד כה מי שנענש אלו הם המצרים, אבל פרעה טרם בא על ענשו ולכן גלגל הקב"ה כך להביא את פרעה כדי להטביעו בים, מדה כנגד מדה, כשם שהטביע את ילדי ישראל בים כך גם הוא יטבע בים.
הרמב"ם במורה נבוכים מרחיב בזה ואומר שכל המסע הזה של עם ישראל זה כמין טירונות, לחשל את עם ישראל.
עם ישראל כשיצאו ממצרים היו בסה"כ עבדים שיצאו מעבדות, איך הם נראו אז? כל אחד ידמיין לעצמו עם נרדף, מדוכא, מושפל אחרי עבדות פרך של מאתיים ועשר שנים, איך הוא נראה? אנשים בלי בטחון עצמי, שבורים פיזית ונפשית! זה עם שיודע ויכול להילחם? זה עם שיכול להקים מדינה? זה עם שיכול לשרוד?
מה עושה הקב"ה? מעביר אותם תקופת מה במדבר ועושה להם שרשרת של ניסים, ולאט לאט מרגיל אותם לחיי משפחה, לגיבוש חברתי, להתחשל בכל מיני מצבים, לחיות חיים עצמאיים, להשיב לעצמם את הביטחון והאימון העצמי, ובכך הם יבנו את עצמם לקראת המעמד ההיסטורי של מתן תורה. וכך גם כעם מגובש ומחושל יוכלו להילחם על הארץ.
כותב הרמב"ם: זו היתה חכמת ה' להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה כמו שנודע שהליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה וכיוצא בהם יולידו הגבורה והיפוכן יולידו רוך הלב! החיים במדבר בלי הרבה פינוקים אלו חיים שמולידים גבורה, אומץ, ונחישות. ולכן הקב"ה הנהיג אותם במדבר לכיוון ים סוף ומשך את פרעה לשם על מנת להראות להם בכוונת מכוון את נס קריעת ים סוף כדי לבנות אותם, לתת להם ביטחון עצמי, כח וגבורה, ולהשיב להם את האמונה, וכך נאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
עשר המכות לא הספיקו?
לכאורה יש לשאול: לא הספיקו עשר מכות שהיו במצרים כדי לבנות את עם ישראל ובכדי להחדיר בהם אמונה בקב"ה, עד שצריך עוד נס של קריעת ים סוף?
צריכים לדעת שיש סמבוליות גדולה ביותר בקריעת הים. דווקא קריעת ים סוף היתה התשובה הניצחת לפרעה!
בין משה לפרעה התנהל ויכוח גדול ויכוח שכולנו מנהלים אותו עד היום, והים היה התשובה לפרעה, קריעת ים סוף היתה הדרך לעקור את העבודה הזרה, את האלילות של מצרים. יציאת ישראל ממצרים נעשתה לא רק במובן הפיזי אלא גם ובעיקר במובן הרוחני.
הויכוח שהיה בין משה לפרעה, האם יש אלוקים? יש כח עליון?
בא משה לפרעה ואומר לו: אני רוצה שתשלח את עם ישראל! אומר לו פרעה למה, מה קרה? אומר לו משה: האלוקים שלח אותי! אומר פרעה: מי זה? אני לא שמעתי עליו, אני לא מכיר אותו! אומר לו משה, זה אלוקי השמים, הכח העליון, הכח הנסתר. אפשר לשוחח איתו שואל פרעה? אומר לו משה, לא! רק אני היחיד שיכול לשוחח איתו.
פרעה צוחק ולועג, אני מאמין רק בטבע, רק במה שאני רואה בעינים, לא ידעתי את ה'!
אומר לו משה אני אעשה ניסים, עשר מכות ואז תאמין?
אומר לו פרעה: זה כישופים, זה גם אנחנו יודעים לעשות! אין כוחות נסתרים, מה שרואים בעינים זה מה יש!
התשובה הניצחת לוויכוח הזה ניתנה על הים!
אומר משה לפרעה: אתה לא מאמין? בוא לים!
הבט, מה אתה רואה במבט על, במבט שטחי? ים! מים! אך מי שיצלול לים יראה שם עולמות! עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָן
ע"פ הזוהר הקדוש עולמנו נקרא "עָלְמא דְּאִתְגַּלְיָן" מאידך הים הוא עָלְמא סְתִימִא" עולם מוסווה, מכוסה. הים מכסה בתוכו עולמות, כך אומר משה לפרעה, אתה מביט על הטבע במבט שטחי, אבל דע לך כשם שהים מכסה תחתיו עולמות שאינם נראים במבט שטחי, כך הטבע מכסה תחתיו כוחות טמירים, עילאיים, רוחניים, יד נעלמה, השגחה פרטית.
מה עושה משה בים? הוא קורע את הים! ואז למעשה מתגלים כל הכוחות הנסתרים הטמונים בים, וזו היתה תשובה ניצחת, אחת ולתמיד כי גם בטבע טמונים כוחות עילאיים, יד ההשגחה העליונה.
קריעת ים סוף היה אירוע היסטורי, מחזה עילאי בו הגיעו עם ישראל לפסגות שלא ניתן לתאר, אמרו חז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי, שמים נפתחו וראו מראות אלוקים, הצביעו באצבע ואמרו "זה אלי ואנוהו", בקריעת ים סוף למעשה נתגלה כל הטמון, המכוסה, הפנימי, ללמד שלא רק מה שאתה רואה זה מה יש, יש דברים קיימים גם אם אין הם נראים.
וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו!
מאת הרב דוד הכהן – גן יבנה
