"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (פרשת דברים א. א')
אלה הדברים. לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל: (רש"י)
הכלי יקר על פרשת דברים כותב, כי כל מוכיח הרוצה שיהיו דבריו נשמעים ולא יבעטו בתוכחתו יוכיחם ברמז ולא בפירוש באופן שלא יבין דבריו כי אם זה המרגיש בעצמו כי הוא זה האיש, אבל בתוכחה מגולה מסתמא יבעט.
כיוצא בזה יש ללמוד כמה רגש חום ואהבה יש להעניק לבנים כדי לחנכם. וגם כאשר ילד חוטא ועובר עבירה אין לבעוט בו, ודוגמא נפלאה לכך אנו רואים כאשר ילד מקבל מכה ואימו מנשקת אותו במקום הכאב, לפלא הדבר כיצד הכאב עובר כלא היה.
כך חובתנו לנהוג. כשבאים להוכיח עלינו לחפש את הדרך הנכונה כדי להשיג את המטרה ולא חלילה להשיג מטרה הפוכה לחלוטין. לכן עלינו לשקול בפלס מאזניים כל מילה טרם נוציאה מפינו, נחבק ונרעיף חום ואהבה, וזה ודאי ישיג את המטרה בצורה הטובה ביותר.
הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין זצ"ל יכול ללמדנו פרק מאלף באהבת הבריות. גם כאשר ראה דברים הדורשים תיקון, ידע לעשות זאת בחום, בלבביות ובהארת פנים עד שמקבל התוכחה הפך להיות אוהבו.
המעשה המופלא הבא מעיד על כך:
פעם כשגמר תפילתו כערב שבת לאחר שיצא מבית-הכנסת ופניו כמלאך ה' צבאות, ניגש אליו כדרך איש שאינו שומר תורה ומצוות ובידו סיגריה דלוקה, ושאלו איפה מלון "המלך דוד" שבירושלים.
למרות שאותו איש התנהג בחוצפה כשביקש טובה מהרב כעוד סיגריה דלוקה בידו, בכל זאת נענה הרב זצ"ל בסבר פנים יפות ואמר:
"לא אוכל להסביר לך מהמקום הזה היכן המלון, לכן אני בעצמי אבוא עימך."
כשהלכו בדרך המשיך האיש החצוף לעשן כרגיל והרב כדרכו בקודש התנהג עימו בארך אפיים. לאחר כרבע שעה כשניתן היה לראות את המלון אמר לו הרב:
"זהו המלון שביקשת."
כשראה אותו אדם את התנהגות הרב עמו אמר לו:
"דע לך שיש לי לב קשה מאוד. אף אחד מעולם לא שבר את ליבי. היחידי שהצליח לשבור אותו זה אתה, כי למרות שהנהגתי לא הייתה רצויה מכל מקום לא כעסת עלי ולא הערת לי ועוד כיבדת וטרחת למעני. על כן אני מבטיח לך – אם יש אנשים כמוך בעולם אני לא מעשן יותר בשבת!"
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
