תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: (פרשת שופטים יח. יג').
באחת מערי ספרד ישבו היהודים חיו בשלום ובהשקט ונהנו מרוב טובה, עד שקם כומר צורר והסית את המושל להחרים את רכוש היהודים ולגרשם ממחוזו. ההסתה המתמדת החלישה את התנגדות המושל, ולבסוף הציע שהכומר יתעמת עם נציג היהודים. והיה וינצחו היהודים, יסכר פי הכומר. יפסידו בוויכוח, ישאו בתוצאות.
ימים מספר לאחר מכן עלה יהודי כפרי העירה למכור את תוצרתו, וחנויות היהודים סגורות. בא לבית הכנסת, והוא מלא מפה לפה במתפללים. נחרד: האם נשמט ממנו חג, האם חילל יום טוב בשוגג? שאל, וסחו לו שגורלם תלוי בתוצאות ויכוח – ואיך לא יגזרו תענית ויעתירו לפני שוכן מרומים!
אמר הכפרי: "הנני, שילחוני ואלך, אתייצב לוויכוח. אם אנצח, מוטב. ואם לאו תאמרו שהיתה זו יוזמתי, תדעו מה סוג השאלות ותוכלו להתכונן כראוי"…
הסכימו להצעה, והכפרי שם פעמיו לארמון: מוכן הוא לענות לשאלות.
הביאוהו לפני המושל, והכומר ניצב לימינו. בראותו את הכפרי לבוש הבלואים בז לו בליבו, חס על המלים, וזיקר כנגדו שתי אצבעות.
נשא הכפרי למולו אצבע אחת.
אדמו פני הכומר, ושיטח כף ידו לנוכח פני הכפרי.
התחייך הכפרי, ונופף באגרופו.
הביט הכומר סביבו בקדחתנות, ניגש לשולחן, ונשא בארשת ניצחון בקבוק יין אדום. גישש הכפרי בכיסו, והוציא נתח גבינה כפרית. הציגה לראווה.
השח הכומר ראשו, ושמט כתפיו מובס.
"ניצחתם", בישר המושל לכפרי. "לך אמור לאחיך שאינם צריכים לחשוש עוד!"
הכפרי יצא שמח וטוב לב, והמושל פנה אל הכומר: ייסלח לי, אבל לא הבנתי דבר!"
"פיקח כשד הוא", השיב הכומר. "אמרתי לו שיש שני אלוהויות – וענה שאין אלא אל אחד. אמרתי: הלא אלוקיכם פיזר אתכם בכל קצוות תבל, וענה: עתיד הוא לקבצנו. הראיתי לו את היין האדום כדם, לרמוז שהם צלבו את משיחנו. וענני: הלא הובטחנו שאם יהיו חטאינו כדם, ילבינו כשלג!"…
בינתיים הגיע הכפרי לבית הכנסת, ובישר על ניצחונו: לא היה קל מזה! התקבצו כולם סביבו, וסיפר: "הכומר הראה לי שהוא ינקר עיני בשתי אצבעות, ועניתי שאני אנקר עיניו באצבע אחת! הראה שרוצה הוא לסטור על פני, ונופפתי מולו באגרוף! כיוון שכך, נופף בקבוק יין כרצון להתפייס, הוצאתי גם אני גבינה, כהסכמה. ולכן השלים, וביטל את הגזירה".
קם הרב ונשקו על ראשו, ואמר לבני עדתו: "הביטו וראו כמה סיעתא דשמיא מלווה את המקיים מצות: תמים תהיה עם ה' אלוקיך!".
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
