בתאריך כ"ב תשרי (ולבני חו"ל אף בכ"ג תשרי) ישנו חג שנקרא 'שמיני עצרת' ו'שמחת תורה' ועושים בו סעודות וריקודים לכבודה של תורה.
ביום זה, מקיפים בביהכ"נ עם ספרי התורה סביב הבימה, בליווי פיוטים ושירים, לכבודה של תורה ונקרא הקפות.
גומרים ביום זה את מחזור קריאת חמישה חומשי התורה ויש שכתבו שלכן נקרא שמו של היום 'שמחת תורה', ששמחים בו על כך שגומרים ביום הזה את התורה.
ונוהגים שכל הציבור עולים ביום זה לתורה, לקריאת פרשת 'וזאת הברכה' שבה מסתיימת התורה וקוראים הפרשה מספר פעמים, עד שכל המתפללים גומרים לעלות. מעלים לתורה עם שאר הקרואים גם את הילדים שאינם בר מצווה (מעל גיל תשע), אם יודעים להגיד הברכות לבדם. אף לילדים שאינם יודעים לעלות בעצמם ולברך לבדם, עושים עליה ונקראת 'כל הנערים' ועולה מבוגר עמהם ומברך עימם מילה במילה ונוהגים לפרוס טלית מעליהם.
מיד אחרי שקוראים את פרשת 'וזאת הברכה' שהיא הפרשה האחרונה, מתחילים לקרוא מספר פסוקים מחומש בראשית כדי שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג ולומר שכבר גמרו אותה ואינם רוצים לקרותה עוד (טור).
עניין גדול יש בעלייה האחרונה וכן בעליה הראשונה של חומש בראשית ונקראים העולים 'חתן תורה' ו'חתן בראשית'.
בתפילת המוסף של יום זה מתחילים לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בתפילת שמונה עשרה ואף מתפללים תפילת גשם על גשמי השנה.
נהגו לעשות במוצאי החג עוד הקפות עם ספרי התורה, בליווי תזמורות וכלי נגינה ונקרא 'הקפות שניות'.
'שמיני עצרת' מהות היום
בפסוקי התורה, היום השמיני לחג הסוכות, נקרא 'שמיני עצרת'.
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מקריבים בכל יום מהימים של חג הסוכות כמה פרים, שבסה"כ בכל שבעת הימים ביחד הגיעו לשבעים פרים שהיו קרבים, נתייחד יום שמיני עצרת שהיו מקריבים בו פר אחד בלבד ומבואר בגמרא שבסוכות הקורבנות הם עבור שבעים אומות העולם (לכפר עליהם, רש"י) ובשמיני עצרת עבור עם ישראל (סוכה נה:). אולם במסכת תענית כתוב, שהפרים של ימי הסוכות, באים לכפר על טומאת המקדש וקודשיו.
חז"ל אומרים שהפסוק "הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בו" נאמר על יום שמיני עצרת ומשמעותו שביום זה אנו עם הקב"ה בחדרים הפנימיים של הבית, כחתן וכלה.
בגמרא מובא משל שמסביר את עניינו של יום שמיני עצרת לאחר שבעת ימי חג הסוכות, משל למלך שעשה סעודה גדולה עם עבדיו וביום האחרון אמר לעבדיו קשה עלי פרידתכם לפיכך עשו עימי סעודה קטנה ונאכל ונשמח ביחד (סוכה נה:).
נתייחד יום שמיני עצרת מכל חגי השנה שאין שום מצווה המיוחדת ליום זה, בשונה משאר המועדים, שיש בהם אכילת מצה, ארבעה כוסות, סוכה ולולב וכו' והביאור לכך הוא, כי בכל החגים יש צורך לבטא שהוא לשם השם ולכך עושים את המצוות המיוחדות לכל חג וחג, משא"כ בשמיני עצרת, שכל עניין השמחה בחג זה הוא לכבודו של השם, לא נצרך לבטא ע"י עשיית מצוה מיוחדת שתהא ליום זה (חינוך).
והגאון מוילנא מביא לכך מקור מהגמרא, שאומרת ש'אך שמח' בא לרבות ליל יו"ט אחרון לשמחה והקשה שהרי יש לנו כלל שהמילה 'אך' באה למעט ולא לרבות וביאר שמהמילה 'אך' ממעטים לכל מעשה מצוה ולומדים שמצוות היום היא אך ורק שמחה.
בספרים הקדושים מובא שביום זה הוא הגמר האחרון של הדין שמתחיל בראש השנה ועדיין אפשר לתקן ולשנות את הדין לטובה (זוה"ק פרשת ויחי) והדרך לתקן את הגזר דין ע"י שמקיימים את השמחה בו כראוי (שפתי חיים).
האם שמיני עצרת נקרא חג והאם הוא חלק מחג הסוכות
נחלקו הפוסקים האם יום זה נקרא חג, דעת הרמ"א, שאין שום מקום שמופיע בו שיום זה מכונה כחג ועל כן אין לקרותו חג. אולם השו"ע ורוב הפוסקים נקטו, שיום זה נקרא חג (אור זרוע ואליה רבה והיא דעת הלבוש, מג"א ופרי מגדים). בביאורי הגר"א הביא מקור לכך שקרוי חג, מהגמרא בסוכה בדף מח., שם כתוב, 'והיית אך שמח' לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה (וכ"ש היום שהלילה טפל אליו, רש"י שם).
הנפק"מ בין הדעות, האם אומרים חג בנוסח התפילה, שלדעת הרמ"א, אומרים בתפילת שמונה עשרה 'את יום שמיני עצרת הזה'. משא"כ בשו"ע מופיע הנוסח 'את יום שמיני חג העצרת הזה'.
נידון נוסף מופיע בפוסקים, ע"פ רוב הדעות ששמיני עצרת נקרא חג, האם הוא מוגדר כחג בפני עצמו (דעת הגר"א), או שהוא המשך של חג הסוכות (ט"ז), כפי המשמעות מכך שקרוי 'שמיני' וגם מהמשמעות 'עצרת', כפי שמבאר רש"י עה"ת (ויקרא כ"ג ל"ו) שעצרת הכוונה 'שהיום השמיני עצרת ממנו'.
הט"ז מביא ראיה לשיטתו מפסק השו"ע ביו"ד סימן ר"כ ס"כ, שהאוסר את עצמו מבשר בחג הסוכות, אע"פ שלא אמר בפירוש שיהיה אסור אף בשמיני עצרת, הדין הוא שאסור בבשר גם בשמיני עצרת, מוכח א"כ שהוא חג אחד ולכן יהיה אסור בכולו כולל שמיני עצרת. אולם בפרי מגדים דחה שאין ראיה משם, כי אפש"ל שהטעם הוא משום שהולכים אחר לשון בני אדם.
הנפק"מ בין הדעות מתבטאת באופן אמירת הנוסח הנ"ל, שלדעת הט"ז, אומרים בנוסח התפילה 'את יום שמיני עצרת החג הזה' והפי' שהוא עצרת לחג הסוכות שהרי לשיטתו אינו חג לעצמו אלא המשך לחג שקדם לו. אולם לגר"א מוילנא, עיקר הנוסח הוא כפי הנוסח המופיע בשו"ע, שאומרים 'את יום שמיני חג העצרת הזה'.
במהרש"ל מקיים את הנוסח של הט"ז על פני הנוסח של השו"ע, אך מטעם אחר, כדי שלא להפסיק בין שמיני לעצרת, שהרי בפסוק הם סמוכים זה לזה והוא שם אחד.
בפרי מגדים כתב, שע"פ כל הנוסחאות אין לומר את המילה 'העצרת' עם ה', אלא צריך לומר 'עצרת'.
ולסיכום למעשה, יש כמה דרכים איך לומר את נוסח הזכרת קדושת היום על סדר התפילה והקידוש, וזה תלוי בנידונים האם הוא חג והאם נקרא המשך לסוכות או שהוא חג בפני עצמו וכל אחד ינהג כפי מנהג אבותיו.
שמחת תורה מהות היום
בגמרא כתוב, שבני ארץ ישראל היו גומרים את סדר קריאת פרשיות התורה אחת לשלוש שנים ובני חוץ לארץ היו גומרים אחת לשנה (מגילה כט). אולם מתקנת הגאונים, שגם בארץ ישראל יגמרו את סדר קריאת פרשיות התורה פעם בשנה ותקנו שיעשו את זה ביום שמיני עצרת (רב האי גאון) וכפי שאנו עושים היום.
ברמ"א מובא, שנוהגים לעשות סעודה גדולה ומשתה ביום זה לכבוד גומרה של תורה ונקרא יום זה שמחת תורה. המקור לכך הוא מהמדרש בקהלת על הפסוק 'ויעש משתה לכל עבדיו', א"ר יצחק מכאן שעושין סעודה לגומרה של תורה (הגר"א).
בזוה"ק מובא טעם אחר לכך שנקרא שמחת תורה, על שם שביום 'שמיני עצרת' נצטוונו על השמחה לכבוד הבורא, והדרך הכי טובה לשמחה עם הבורא היא באמצעות השמחה עם התורה.
מקור נוסף לכך שבשמיני עצרת הדרך לשמוח הוא בתורה מופיע בדברי הילקוט שמעוני וזה לשונו: 'אמר רבי אבין אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש 'נגילה ונשמחה בך', בך בתורתך, בך בישועתך. אמר רבי יצחק בך בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורתך'.
איך עושים שמחה לגומרה של תורה ב'שמיני עצרת' והרי אין מערבין שמחה בשמחה?
לדעת הרמ"א הנ"ל הטעם ל'שמחת תורה' היא החגיגה לכבוד גומרה של תורה ולא מפני שהוא יום חג שמיני עצרת. משא"כ לפי הזוה"ק הסיבה ל'שמחת תורה' היא השמחה של 'שמיני עצרת', שכך הדרך המובחרת לשמוח עם הבורא.
ומקשה הקרן אורה, שלדעת הרמ"א איך תיקנו שיגמרו את התורה ושיחגגו לגומרה של התורה ביום חג שמיני עצרת והרי אין מערבין שמחה בשמחה.
והאחרונים מתרצים על כך, שאינו עירוב שמחה בשמחה, כי זה מאותו העניין, כי השמחה עם התורה היא השמחה עם הקב"ה וכמו שכתוב בילקוט שמעוני ש'נגילה ונשמחה בך' הכוונה בתורתך ועל כן אין דבר שמתאים וראוי לבטא על ידו את השמחה של שמיני עצרת, שהיא בבחינת סעודה קטנה עם ה', כמו ע"י שגומרים ביום זה את התורה ושמחים בזה.
מנהג עשיית שבע ההקפות
אע"פ שגזרו חכמים על הריקוד בשבת וביום טוב, משום חשש שמא יתקן כלי שיר, מ"מ ביום שמחת תורה התירו לרקוד לכבודה של תורה (מג"א ובאר היטב בשם מהרי"ק ודרכי משה, מיהו בט"ז כתוב בשם הב"י, שההיתר הוא בשעת אמירת הקילוסין).
ברמ"א מובא כי נוהגים להקיף את הבימה שבע הקפות עם הספר תורה, כפי שעושים באמירת ההושענות בחג הסוכות ואומרים מספר פיוטים ובקשות כפי שנדפס במחזורים והכל לכבודה של תורה. ועושים זאת בלילה וביום וכן נהגו לעשות הקפות אף במוצאי שמחת תורה בליווי תזמורת וכלי נגינה ונקרא 'הקפות שניות'.
כיום, המנהג בכל תפוצות ישראל, לרקוד עם ספרי התורה בעת ההקפות בשמחה גדולה לכבודה של תורה (רב האי גאון).
ראוי להתאמץ לרקד ולזמר לכבודה של תורה וכתוב על כך שכל הזהיר בשמחת התורה ביום זה, בטוח שלא תפסק התורה מזרעו (יסוד ושורש העבודה וכ"כ בשלמי חגיגה) וכתוב על דוד המלך שהיה 'מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה" והאר"י ז"ל העיד על עצמו, שהמעלה העליונה שהשיג ברוחניות היתה ע"י שהיה משמח בכל כוחו בשמחה זו.
נהגו להוציא את כל ספרי התורה שבהיכל כדי לרקוד עמהם (רמ"א). מוציאים אפילו ספרי תורה פסולים ואע"פ שבכל יו"ט הם מוקצה, כדין מוקצה מחמת חסרון כיס, מחמת ששומרים עליהם עד שיתקנום, מ"מ לכבודה של תורה התירו (רש"ז אויערבך ורי"י קניבסקי).
המחזיק את ספר התורה יחזיקנו ביד ימין (מהרי"ל) ואפילו איטר יד יחזיקו ביד ימין והטעם ע"ש הפסוק וימינו תחבקני וגם שהתורה ניתנה בימין שנאמר "מימינו אש דת למו" (מ"ב בשם אחרונים) וטעם זה הוא בכלל העניין של התנאה לפניו במצוות. ויכול לסייע ביד שמאל שתתמוך ביד ימין מלמטה (שערי אפרים).
זמן ההקפות הינו זמן שמסוגל להתפלל בו על הילדים והצאצאים שילכו בדרך התורה (בשם רי"ח זוננפלד).
האם מותר לשבת בהקפות
לכתחילה אין לשבת בזמן ההקפות, כפי שההלכה אומרת שכל זמן שאין הספר תורה מונח במקומו אין לשבת כי זה דרך כבוד.
אולם כתב רש"ז אויערבך, שיש מקום להקל וכמו שמצינו בעוד איסורי שבות כגון ריקוד וכדו' שביום זה מקלים לכבודה של תורה, על כן ניתן לסמוך על האנשים שסובבים את הס"ת שיחשבו כמחיצה. כמו כן ניתן לצרף לזה סברא, שבשעת ההקפות כל הבית מדרש נקרא מקומו של הס"ת ואע"פ שבעיקרון אולי לא היינו נוקטים לכאלה סברות, מ"מ ראוי לנהוג כן לכבודה של תורה, שלא יווצר מצב, שרק הבחורים ירקדו וישמחו והזקנים שהוגים בתורה לא יהיו בהקפות כדי לשמוח עם התורה.
אולם דעת הערוך השולחן שאין להקל לשבת בזמן שהספר תורה בתזוזה בשעת ההקפות (וכן דעת החזו"א)
הרוצה להחמיר ולא לשבת אם על חשבון זה יוצא מבית המדרש אין ראוי לעשות כן (הליכות שלמה).
מי שמחזיק ספר תורה יכול לשבת מעיקר הדין, גם ללא ההיתרים הנ"ל (ספר חסידים) וכן מי שמחזיק ספר תורה פסול ג"כ יכול לשבת עם הספר מעיקר הדין (כן נהג הרי"י קניבסקי).
הרי"ש אלישיב הביא פתרון למי שרוצה להחמיר ולא לשבת, שיעשו מחיצה עם צורת הפתח, שבזה יחשב לרשות אחרת, אולם ר"ח קניבסקי אמר על כך, שלדעת החזו"א יצטרכו שהצורת הפתח תעשה באמת לשם פתח.
דיני קריאת התורה של יום שמחת תורה
אחר ההקפות, מכניסים את כל הספרי תורה להיכל וסוגרים ההיכל ופותחים שוב ומוציאים הספרים שצריכים לקריאת התורה ואומרים 'בריך שמיה' וכו' (רי"ש אלישיב ור"ח קניבסקי והוא ע"פ הזוה"ק, אך דעת הלבוש שמשאירים הספרים הנצרכים בחוץ ושאר הספרים מכניסים להיכל).
לקריאת התורה מוציאים שלושה ספרי תורה (ובחוץ לארץ, ביום הראשון שני ספרי תורה וביום השני שלושה ס"ת), באחד קוראים וזאת הברכה, בשני קוראים כמה פסוקים מחומש בראשית ובשלישי קוראים מעניינו של יום (שו"ע).
אם כשבאו לקרות 'וזאת הברכה', פתחו בטעות את הספר השני שגלול לקריאת 'בראשית', יש לגלול את הספר שפתחו עד ל'וזאת הברכה' ויקראו בו, אע"פ שמטריח את הציבור, כדי שלא יהיה ביזיון לספר שפתחו ואת הספר השני יגללו תוך כדי הקריאה של כל הציבור ל'בראשית' (אשל אברהם) כל זה רק אם הטעות היתה שפתחו ספר שני אך אם טעו ופתחו ספר שלישי יסגרוהו ויקחו הספר הראשון (שערי אפרים).
אם יש רק שני ספרי תורה בבית הכנסת, יקראו את הקריאה השלישית שהיא עניינו של חג מתוך הספר הראשון (רמ"א). וכל זה אם תוך כדי הקריאה גללו את הספר הראשון למקום שצריכים לקריאה השלישית אבל אם אינו גלול למקום שצריכים יגללו את הספר המונח לפניהם שאין מעבירים על המצוות (ביאור הלכה בשם ספר חמד משה).
ונוהגים שכל הקהל עולה בפרשת וזאת הברכה, ואפילו קטנים (כף החיים) אך מתחת לגיל תשע לא יעלו בנפרד (רש"ז אויערבך)
התירו לצורך עלית כל הציבור להוציא את הספר תורה מחוץ לביהכ"נ כדי שכולם יוכלו לקרוא ולא יעכב הציבור אע"פ שבדר"כ אין להוציא הס"ת לצורך קריאה חד פעמית (רש"ז אויערבך וכן דעת הכף החיים והוסיף הכה"ח שיש סמך לכך מימות בית המקדש).
אם רואים תוך כדי הקריאה בתורה שאין מנין שנותרו עם הספר תורה, יסיימו רק את אותה עליה ויפסיקו הקריאה עד שיהיה מנין.
כשחוזרים על הקריאה אין צריך להקפיד שיעלו רק כהנים ולויים לעליית 'ראשון' ו'שני' ולכן אם הכהן עלה כבר יכול לעלות ישראל אע"פ שהכהן נמצא וכן אם אחר שהכהן עלה אין לוי שעוד לא קיבל עליה יכולים להעלות ישראל מיד אחריו (שו"ת משיב דבר)
כל הנערים
לפני עלית החתן תורה קוראים לכל הנערים לעלות לתורה כדי לחנכם במצות קריאת התורה והמנהג הוא להביא אפילו תינוק בן יומו.
המנהג הוא שעולה עימם גדול ומברכים עמו הברכות ופורסים מעליהם טליתות בזמן עלייתם לתורה.
לאחר עלייתם, אומרים הקהל את פסוק 'המלאך הגואל' וכו', ואומרים זאת לפני הברכה שלאחר הקריאה (אליה רבה וכן נקט במ"ב), מיהו יש מקומות שנהגו לומר לאחר ברכת התורה את 'המלאך הגואל' וכו' (מנהג ברלין).
דיני חתן תורה וחתן בראשית
העולה לתורה האחרון של פרשת וזאת הברכה נקרא חתן תורה [ובספרים הוא מוזכר בתואר בעל השמחה] והעולה לתורה לפסוקים של פרשת בראשית נקרא חתן בראשית (פרי מגדים).
*נוהגים שחתן תורה וחתן בראשית נודרים נדבות ואף קוראים לציבור לעשות משתה (רמ"א בשם הטור) וכיום עושים המשתה בשבת שאחרי שמחת תורה, בפרשת בראשית.
*ראוי לקנות החתן תורה אף בדמים מרובים וראוי למכור לאיש הגון שהוא תלמיד חכם או מחשובי הקהל (פרי מגדים בחיבורו אשל אברהם וכן משמע מהכנה"ג) ובמרדכי כתב שלעליית חתן תורה יש קפידא שיעלה תלמיד חכם והמקור לכך ע"פ הגמרא במנחות ל. שכתוב ש'שמונה פסוקים אחרונים שבתורה יחיד קורא אותם' ויחיד היינו תלמיד חכם (הגר"א), אולם כתב הרמ"א שאם הבעל קורא הוא זה שקורא ולא העולה אין לחוש לקפידא הזאת אולם ודאי שראוי לעשות כן אף בכה"ג.
*לא יעלה אותו אדם גם לחתן תורה וגם לחתן בראשית, מפני שצריך הפסק בין עליה בספר אחד לעליה בספר השני, כדי שלא יצא פגם על הספר הראשון שנראה שהחליפו את הספר משום שהוא פסול, אבל יכול אותו אדם לעלות בשתי בתי כנסיות (מ"ב בשם בכורי יעקב). בבית כנסת שיש בו רק ספר תורה אחד, לכאורה היה נראה שיכול לעלות אותו אדם לחתן תורה וחתן בראשית, כי אין לעז על הספר תורה, אך יש לעיין לדינא (בכורי יעקב, הובא בשער הציון).
*יכולים לעלות לחתן תורה וחתן בראשית אב ובנו וכן שני אחים, שהרי תמיד עם יש שני ספרי תורה מותר (ע"פ מ"ב קמ"א ס"ק כ).
*כהן ולוי יכולים לעלות לעלית חתן תורה או חתן בראשית, אע"פ שאינם מהעליות שבהם עולים תמיד (מהרי"ל).
בן ארץ ישראל השוהה בחו"ל ביו"ט שני של שמחת תורה האם עולה לחתן תורה
בחוץ לארץ בכל יו"ט עושים יומיים חג, אע"פ שכיום יודעים בכל העולם מתי התאריך של החג, מ"מ מפני הספק שהיה בזמן שהיו מקדשים את החודש על פי הראיה ונקרא יו"ט שני של גלויות.
*בן ארץ ישראל השוהה בחו"ל, אינו מחלל את החג של היום השני בפרהסיה, אך בצינעא רשאי, לפי שאינו חג לגביו.
*בן ארץ ישראל שנמצא בחו"ל ביו"ט שני של שמחת תורה, ישנה מחלוקת בפוסקים האם עולה לתורה עם שאר הקרואים ולהלכה נקטו הפוסקים שאם אפשר לו להשתמט ישתמט מלעלות לכל הקרואים.
*לגבי עלית חתן תורה ועלית חתן בראשית כתבו הפוסקים, כי אין לו לעלות, שאף לשאר העליות הוא מחלוקת וכ"ש עליות אלו שהוא חוכא והיטלולא שבעל השמחה אינו יו"ט לגביו ואם עולה הוא כגונב לב הקהל (שו"ת חיים שאל ושו"ת ציץ אליעזר).
וכתב רש"ז אויערבך, שאם הוא תלמיד חכם מבני ארץ ישראל יכבדוהו לעלות לחתן תורה וחתן בראשית, אע"פ שאינו יו"ט לגביו, מפני שזה הכבוד לתורה ולציבור שעולה התלמיד חכם (וכן הנהיג ר"מ פינשטיין).
נושאים נוספים באתר
