אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם: (פרשת דברים א. יב')
וריבכם. מלמד שהיו רוגנים: (רש"י)
הרידב"ז היה רבה של העיר סלוצק, וכידוע היה מהרבנים התקיפים, קנאי גדול לה' ולתורתו. דבר זה היה לצנינים בעיני כמה מתקיפי הקהל.
פעם אחת נימנו חמישה מחברי ועד הקהילה והחליטו לנקוט בפעולה נגד הרב. ומה עשו? על דעת עצמם הלכו ומינו דיין ללא רשותו של הרב.
והנה, הגיע יום שבת בבוקר. הרב עמד ליד ארון הקודש, לידו עמד רבי שלום מאיישישוק, שהיה ידוע בעולם התורה כגאון וצדיק, אחד מתלמידיו המובהקים של החפץ חיים. ובמקום סמוך – רבי איסר זלמן. לפני קריאת התורה עלה הרידב"ז על מדרגות ארון הקודש והכריז: עמדו ומינו כאן דיין ללא רשותי, כדי להכעיסני… ואני אומר, רבש"ע, אילו הייתי יעקב דוד סנדלר – האם היה למישהו טענות עלי? לא! וכי למה שיהיו טענות? ואילו הייתי יעקב דוד נגר – האם היה מישהו בא בתלונות נגדיו לא! א"כ, מה הטענות שיש לגבאים עלי, מפני שאני לומד את תורתך הקדושה, רבש"ע! אם כן, צא אתה למעני ועמוד לימיני!… אחר כך הרכין ראשו לרגע, נזקף ואמר: ולכן! אותם חמישה חברי ועד הקהילה שעשו מה שעשו לא יוציאו שנתם!…
מיד התעורר רעש גדול בבית הכנסת, הרי הדבר אינו פשוט. קללה כזאת! ורבי איסר זלמן, אשר סיפר את הסיפור, הוסיף, כי חשב: אמנם נכון, הם עשו עוול חמור, אך קללה נמרצת כזאת?! בינתיים ניגש רבי שלום מאיישישוק לרידב"ז, ורבי איסר זלמן הרהר: אם הוא ניגש, מדוע אתערב, מסתמא הוא יעיר לו על דיבוריו החריפים. אך לבסוף שמע שהוא לוחש לו : אמרתם שלא יוציאו את שנתם, אך אם כן יוציאו שנתם – יהיה חילול ה' גדול. עלה איפוא, הרידב"ז שנית למדרגות ארון הקודש ואמר לקהל: הואיל וחוששים לחילול ה' באם יוציאו את שנתם, לכן הריני מודיע שלא יעברו עליהם אפילו חמישה חדשים. ואין צורך לומר שכך היה, כי עד חמישה חדשים לא נשאר עד אחד.
וכעין מעשה זה היה אצל הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין, שאנשים שפגעו בו לא הוציאו שנתם. לבד מאחד האנשים שמיד התחיל להרגיש ברע, מיהר לפניו, הביע חרטה וביקש מחילה, והוא אמנם ניצל.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה
