כולנו מכירים את השיר המרגש של הזמר והמלחין יונתן רזאל :"קטונתי מכל החסדים", אך רק חלקנו יודעים שהמקור לאמירה זו מופיע לראשונה אצל יעקב אבינו. לפני הבקשה מהקב"ה שיציל אותו מידי אחיו עשו שזומם להרגו, יעקב אבינו מקדים את תפילתו ובקשתו בהודאה לה' ומודיע "קטנתי מכל החסדים", ואז מגיעה בקשתו: "הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים" (חומש בראשית). יעקב אבינו זוכר את החסד שעשה עמו בורא עולם, ומצמיד הודיה לתפילה.
גם דוד המלך עליו השלום, לפני שמבקש שהקב"ה יציל אותו מהזדים ומהרשעים אומר: " אֱלֹק֤ים זֵ֮דִ֤ים קָֽמוּ־עָלַ֗י וַעֲדַ֣ת עָ֭רִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א שָׂמ֣וּךָ לְנֶגְדָּֽם". גם דוד המלך, כפי שנהג יעקב, לא שוכח להודות לקב"ה על החסד שגמל עמו, ולפני הבקשה על כך שהקב"ה יציל אותו מודה דוד המלך לקב"ה: "כִּֽי־חַ֭סְדְּךָ גָּד֣וֹל עָלָ֑י וְהִצַּ֥לְתָּ נַ֝פְשִׁ֗י מִשְּׁא֥וֹל תַּחְתִּיָּֽה". שניהם זוכרים את הטוב שחנן אותם הקב"ה גם ברגעים של מצוקה וחוסר.

מדוע יעקב אבינו נוקט בלשון "קטונתי מכל החסדים"?
יחד עם ההודאה של יעקב לקב"ה על החסד, נשאלת השאלה המתבקשת: מדוע יעקב משתמש בלשון "קטנתי מכל החסדים"? מדוע הוא אינו אומר כפי שאמר דוד המלך "כי חסדך גדול עליי"? מדוע יעקב אבינו דווקא מוריד מערכו, כאילו אומר שהחסד לא מגיע לו?
רש"י עונה על שאלה זו: במילה 'קטונתי' אין הכוונה שיעקב אבינו אומר שלא מגיע לו, אלא חושש שהוא עלול להפסיד מכך שקיבל טובות מהקב"ה, כפי שנוהגים לומר היום 'אין ארוחות חינם'. וזה לשון רש"י:
"קטנתי מכל החסדים – נתמעטו זכויותיי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא, שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להימסר ביד עשו". המקור לדברי רש"י זו הגמרא (שבת ל"ב.), שם לומד רבי ינאי על פי הסברו של רבי חנין מהפסוק 'קטונתי', שאם עושים לאדם נס – מנכים מזכויותיו.
וזה לשון הגמרא שם: "רבי ינאי לטעמיה, דאמר: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס – שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס – מנכין לו מזכיותיו. אמר רבי חנין: מאי קראה – קטנתי מכל החסדים ומכל האמת". מפירוש זה נובע כי יעקב אבינו חשש מאוד, שבגלל כל הטוב שהקב"ה זיכה אותו עד כה, לא יוותרו לו זכויות על מעשיו, עד כדי כך שיגיע למצב בו יוכה על ידי עשיו.

הלקח שאנו לומדים מדברי יעקב
מתפילתו של יעקב אבינו עולה תביעה ברורה עבורנו, להתבונן ולראות את הטובות שהקב"ה משפיע עלינו, וכך גם אומר הפרשן רבינו בחיי: "קטונתי מכל החסדים. מכאן שראוי לאדם שיתבונן בתפלתו חסרון עצמו ופחיתותו ואדנות האדון אשר הוא אליו עבד, זהו שאמר: 'את עבדך'. ושיתבונן בריבוי חסדי השם יתברך וטובותיו עליו, וזהו שאמר דוד ע"ה (תהלים ט"ז, ב') 'טובתי בל עליך'. יאמר: מתבונן אני בדרכי השם יתברך שהוא אדון לכל העולם מיטיב אותם טובות האדון על העבד לא בחיוב, רק חסד גמור, זהו: 'טובתי בל עליך', כלומר איננה חיוב שתהא מוטלת עליך. ואחר שיתבונן בכל זה ישאל צרכיו. וכן אמר יעקב: 'הצילני נא'…".
על האדם להתבונן בחסדי השם גם כאשר הוא מצליח מאוד, ועלול לתלות בטעות את הצלחתו בכוחו בלבד. לכן מלמד אותנו רבי שלמה אפרים מלונטשיץ מחבר ה'כלי יקר' על התורה, שזו הסיבה שהתורה הדגישה בתפילתו של יעקב: "ואתה אמרת היטיב היטב עמך" ולא כתבה "לך". וכך כתב: "והנה בעניין ההטבה, היה לו לומר ואטיבה לך, אלא שנקט עמך, להורות שבעניין קבלת הטובות צריך להיות בעליו עמו במלאכתו, כי האדם צריך לעשות בדרך הטבע כל אשר ימצא בכוחו לעשות, והקב"ה יגמור על ידו ויוסיף לו שפע ברכה". האדם צריך לפעול בהשתדלות ולזכור כי הקב"ה הוא נותן לו את הכוח לעשות חייל, והתוצאה: הקב"ה יסייע לו ויוסיף לו שפע ברכה כאשר הוא זוכר שהכל נובע מכוחו.