פילגש בגבעה: עוולה מוסרית שנוגעת גם לימינו אנו

מעשה פילגש בגבעה, הוא אחד האירועים הקשים והמזעזעים ביותר בתולדות עמנו. באירוע פילגש בגבעה, נחצו כל הגבולות והקווים האדומים והמוסריים: אונס, רצח, ניוול המת, זנות, החרמת שבט מישראל ועלוות נוספות. קשה להבין כיצד עם ישראל התדרדר למציאות כזו של סדום ועמורה, וכיצד הגיע למלחמה נוראית שגבתה רבבות הרוגים. עם זאת, כדאי שהאירוע יילמד לדורות, כדי להבין עד היכן עלולים להגיע כאשר מאבדים את המוסריות. דווקא בימינו, כאשר אנו רואים ניצנים של מריבות פנימיות קשות בין חלקים נרחבים בעמנו, יש צורך להעמיק במעשה פילגש בגבעה, כדי להבין את המשמעות הנורא השל אירועים אלו, שלפעמים אף קשים יותר ממלחמה באויב.

סיפור מעשה פילגש בגבעה

בספר שופטים (פרקים יט-כא) מסופר מעשה מחריד העטוף כל כולו בעמימות גדולה:
הפסוקים מספרים על איש לוי שפילגשו זנתה מעליו והלכה לבית אביה.
הולך אותו האיש להביאה מבית אביה, ולאחר עיכוב של חמישה ימים יוצא עם פילגשו לדרכו. הם עוברים בארץ בנימין ועוצרים לחניון לילה בגבעה, שם איש זקן מהר אפרים מכניסם לביתו ללון. כשהם מגיעים לבית, מתדפקים על הדלת בני בליעל מאנשי העיר, בדרישה שיוציא את האורח החוצה. באותה העת, נהגו אותם בני בליעל כמעשה סדום ועמורה, שכן הם שנאו את מצוות הכנסת האורחים.
איש הלוי, מציע להם "אלטרנטיבה", את פילגשו, מעשה נפשע שלעצמו. פילגשו מוצאת החוצה אל בני הבליעל, והם מתעללים בה כל הלילה.
לפנות בוקר, מוצא איש הלוי את פילגשו מתה בפתח הבית. הוא מעלה אותה על החמור ושב למקומו, שם הוא מנתח את גופתה ל- 12 חלקים ושולחה בכל גבול ישראל.
עם ישראל מזדעזע מן המעשה הנורא, וכולם יוצא למלחמה כנגד שבט בנימין.
או אז, מתפתחת מלחמה עזה בשלושה מערכות בין ישראל לבנימין. בשתי המערכות הראשונות ידו של בנימין על העליונה ונהרגים כ- 40,000 איש מישראל, אולם במערכה השלישית עורכים ישראל מלכודת לבנימין ונלחמים בו פנים ואחור, כאשר הם משמידים את שבט בנימין, כשבסוף המערכה נשארים רק 600 פליטים בלבד מבנימין ולמעלה מ – 25,000 נהרגים, גברים נשים וטף. 

חרם על שבט בנימין

עם ישראל נודר בחרם שאיש מהם לא יתן את בתו לאיש משבט בנימין וכמעט נכחד שבט מישראל. כדי לשמר את שבט בנימין, שאר השבטים מטכסים עצה, ומחפשים בכל עם ישראל אם ישנה קבוצה שלא עלתה למלחמה, וממילא לא חל עליהם אותו הנדר.
לאחר בירור מעמיק, מתגלה כי 400 אנשי יבש גלעד לא יצאו למלחמה, מתוכם יש בחורות שראויות להנשא לבני שבט בנימין. למרות הפתרון המוצלח, עדיין נותרו 200 איש משבט בנימין, ללא פיתרון ראוי. 

הפתרון שהוצע: חטיפת בנות שילה

לאחר המלחמה הצטערו בני השבטים על כילוי שבט בנימין ולכן חשבו כיצד להתיר לבני בנימין המעטים שנותרו להתחתן. אחת מהדרכים הייתה שיחטפו להם נשים הרוקדות בכרמי שילה. חשוב לציין, שהמפרשים מסבירים שהחטיפה לא התבצעה באופן אגרסיבי, אלא כל אישה יכלה לבחור האם היא מעוניינת להנשא לאותו הבחור. כל הצורך בחטיפה היה משום שנשבעו שלא יתנו להם נשים וכך לא הם נתנו אלא בני בנימין חטפו בעצמם. בעיצומו של יום ט"ו באב, מצאו השבטים היתר לנדר כך שבני שבט בנימין יוכלו להתחתן ללא צורך בחטיפת נשים בשילה. ולכן, נקבע יום זה כיום טוב לדורות.

כיצד עם ישראל התדרדר לשפל רוחני נמוך כל כך?

נחזור לסיפור פלגש בגבעה. דברי הנביאים אינם סיפור היסטורי, אלא עלינו להתבונן על העבר, ולקחת ממנו מסר לימינו. לאורך כל סיפור פילגש בגבעה, ישנו משפט אחד, שחוזר על עצמו, שוב ושוב: "בימים ההם, אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". 

וכך כתב האברבנאל:

"הנה הקדים בעל הספר להודיע בהתחלת זה הספור שלא היה מלך בישראל לפי שמזה נמשך כל הרע שנמשך". כלומר, כשאין מנהיגות ישנה נפילה רוחנית שמביאה את האומה לשפל מוסרי חסר תקדים.

עוד מוסיף וכותב המהר"ל: "בפילגש בגבעה היה העולם יוצא מן הסדר לגמרי, כי לא היה להם מלך אשר הוא שומר ומחזיק סדר המציאות, ולא היה להם אז מלך, ואז היה להם יציאה לגמרי מן הסדר, וכאשר נראה בפילגש בגבעה מן המעשה אשר נעשה, לכן כתיב בסוף המעשה של פילגש בגבעה 'בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה' (שופטים כא, כה), לומר כי הכל היה יוצא חוץ לסדר.
תיקון מעשה פילגש בגבעה, המאיים על סדר החיים בישראל ובעולם, יכול לבוא רק על ידי החזרת הסדר תוך כינון המלכות. על ידי הידיעה הברורה כי העולם אינו הפקר, יש דין ויש דיין.

מסיפור העלילה עולה כי יש מנהיגות בישראל

מסיפור העלילה עולה כי דווקא קיימת הנהגה והעם מאוחד- כולם מתגייסים למלחמה נגד שבט בנימין, וכולם מתפללים לבורא עולם לניצחון "ויצאו כל בני ישראל, ותיקהל העדה כאיש אחד", אלא האנשים שעמדו בשלטון העם- הזקנים והשופטים- לא הצליחו לפתור בעיות מוסריות קשות. יתכן כי אילו היה מלך, אנשי בנימין לא היו מתנהגים כאנשי סדום וכל העם לא היה מתדגדר למלחמת אחים. 

בסיפור פילגש בגבעה לא מופיעים שמות האנשים

מעשה באיש לוי מירכתי הר אפרים שלקח לו פילגש מבית לחם. איננו יודעים מיהו האיש ומיהי הפילגש, ולמעשה כל פרשת פילגש בגבעה מתאפיינת בעמימות ולא נזכרים בה שמות האנשים. 

העמימות בפרשה זו אינה מסתכמת רק בהסתרת שמות האנשים, אלא גם באשמה המוטלת עליהם. האיש הלוי, האישה, חותנו הזקן, אנשי הפילגש, אנשי יבוס, או אולי המסגרת הכללית, האווירה המופקרת כשאין מלך – קשה לשפוט על מי מוטלת האשמה בפרשה, כי למעשה לכל אחד מהמעורבים היה חלק מסוים בדבר.

אבן היסוד להקמת מלכות בישראל

המהר"ל מבאר, שפרשיה נוראה זו היא משבר חמור שמהווה הכנה לקראת הקמת מלכות ישראל. גם אם אין מבואר מתי בדיוק אירע מעשה פילגש בגבעה, ומי האשם בדבר, הנביא שמואל כתבו בסוף ספר שופטים להודיע שבסיס המחויבות שלו להקים את מלכות ישראל טמון בשפל הרוחני והמוסרי שהתגלה במעשה זה.