הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: (פרשת וישלח לב, יב).
קשה, הלא ה' הבטיח ליעקב במראה הסולם "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך… כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך". ולמה הסתפק יעקב בהבטחתו של ה' יתברך, ההוא אמר ולא יעשה?
ויש לומר, מפני שאמר עד אשר אם עשיתי ואם הוא לשון ספק. והיה לו לומר עד אשר אעשה. אלא משום שה' מתאוה לתפילת צדיקים. או אפשר לומר שהבטחה זו לא היתה אלא על יעקב לבד ולא על בניו, וזה שאמר פן יבא והכני אם על בנים. אבל על עצמו לא חשש פן יהרגנו עשו. וכתב בזוהר הקדוש לפי שהבטחה זו היתה בחלום ואין חלום בלא דברים בטלים.
פי' בבית הלוי דיעקב בהתוודעו כי עשו בא לקראתו הבין שלא ימנע להיות אחד משני אופנים, א' שיילחם עמו ויהרגהו. ב' שיתרצה ויתפייס וישוב מחרון אפו יתקרב אליו וישב עמו בשלוה ובאחוה כשני אחים. ומב' אופנים אלו חשש יעקב, שגם טובתו ואהבתו של עשו רעה היתה אצל יעקב כדברי הגמ' (יבמות ק"ג) כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים. ולכן אמר ה' ללבן, השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, כי הצדיק חושב בעצמו חשבון הנפש, מאין בא דבר זה שהרשע מתחבר להטיב לי אם לא שגם אני במעמד רע ואני דומה לו, וכל מין אוהב את מינו.
וזה שאמר, ויירא יעקב מאד, על ספק א' שמא יהרגנו. ויצר לו על ספק ב' שמא יתקרב אליו. וזה שאמר הצילני נא, הן מיד אחי הן מיד עשו ביקש להצילו משני ידיים אלו, שאינו רוצה בו לא לאח ולא לעשו, ויעקב הקדים את "הצילני נא מיד אחי" לפני בקשת "מיד עשו" כיוון שידע שסכנת ההתקרבות של האח הרשע גדולה יותר מהסכנה של ההריגה, שהרי בעוד "שעשו הרשע" מהווה סכנה לגוף – מחמת החשש שמא יהרג – מהווה עשו האוהב סכנה לנפש. וה' קיבל תפילתו. כי בתחילה היה בדעת עשו להורגו וה' הצילו מידו. ואח"כ ביקש להיות עמו ביחד ואמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך, ויעקב לא רצה ודחה אותו בדברים וניצול גם בזה ממנו. כמו שכתוב וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה. באותו יום עצמו נפרד ממנו והלך לדרכו, ולא התעכב אצלו אפילו יום אחד.
כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים. וקשה היה לו לומר אמהות על בנים? אך ידוע מחז"ל (ב"ב קכ"ג.) כל העולם היו משדכים, שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, לאה הגדולה לעשו הגדול, ורחל הקטנה ליעקב הקטן, וכיוון שכולם היו משדכים כן ודאי היה האמת כן שלאה היתה בת זוגו של עשו כי כל המון כקול שדי.
ולכן ועיני לאה רכות משום שהיתה בוכה תמיד ומתפללת לה' שלא תיפול בגורל עשו, ועל ידי זה נתבטל הגזרה ונתקן מזלה ונשאת ליעקב.
והנה בוודאי שגם עשו ידע זאת שלאה היתה בת זוגתו ויעקב הקדים ולקחה ובוודאי היה עשו בכעס על יעקב על זה גם כן שלקח ממנו את בת זוגתו. והנה תחילה צעק עשו ואמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים את בכורתי לקח ועתה לקח ברכתי, ועתה יצעק על השלישית שגם את אשתו לקח, ועל זה נאמר וחוט המשולש של השנאה לא תנתק.
לכן עתה כשהלך עשו למלחמה על יעקב חשש יעקב פן יפול עשו מיד על לאה תחילה להרוג אותה ואת בניה, על דרך גם לי גם לך לא יהיה. וזה שכתוב והכני אם על בנים, אם אחת עם בנים שלה.
ומה שכתב והכני ולא כתב והכה הוא משום שאשתו כגופו דמי, וברא כרעי דאבוהי. לכן הרי זה בעיני כאילו והכני לי בעצמי, לכן מהראוי לך לקיים הבטחתך והנה אנכי עמך וכו' ולהציל גם להם. כי רעתם נוגעת גם לי. ועוד כי ואתה אמרת הטיב אטיב עמך, הטיב לך אטיב לנשיך. ועל הבנים אמרת ושמתי את זרעך כחול הים וכו' ואם עשו יהרגם הרי אני זקן ומתי אחזור ליקח עוד נשים אחרות ולהוליד י"ב שבטים.
ויתכן שמדברי יעקב אבינו ע"ה יובן מדוע נצטוינו צווי מפורש בתורה (דברים כד. ה'): "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח". וכדברי בעל החנוך (מצוה תקפ"ב): שהורתה התורה לכל אדם על הצורך להתקשר בקשר הדוק עם בת זוגתו, והצורך לכך הוא, כדי שההמצאות הקרובה תגבש אותם בפעם אחת, תאחד את רצונותיהם על אף השוני ביניהם, עד שיגיעו להיות כאחד, ולהרגיש את השני כאחד.
וידוע הסיפור בהרה"צ רבי אריה לוין זצ"ל, שהגיע לרופא ואמר, 'כואבת לנו הרגל'. הרופא התבלבל מהענין, ושאל למי כואבת הרגל? אמר הרב: לאישתי היא כואבת, אך למען האמת כאבה הוא כאבי, ולכן אמרתי כואבת "לנו" הרגל. מעשה זה אינו בגדר מליצה בעלמא, כך היא האמת למי שמבין ערך שלום בית בתורה מה הוא.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.