וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: (פרשת בשלח יג, יז)
כששלח פרעה את העם מי צוח ווי? פרעה (שמות רבה כ, ז)
ידוע כי בכל מקום שכתוב לשון "ויהי" זה מבטא צער. ולכן אומר כאן הפסוק ויהי מלמד שפרעה צווח "וי" מרֹב צערו, משל "למה הדבר דומה, למלך שנתן לעבדו מעות, ואמר לו: קנה לי דג אחד אחד מן השוק, והלך וקנה לו דג אחד מבאיש".
חרה אף האדון בעבדו ואמר לו: "חייך אין אתה יוצא מאחת משלש, היינו באפשרותך לבחור את עונשך, או שתאכל את הדג, או דמיו אתה נותן, או אתה לוקה מאה מגלבין [מלקות].
"אמר לו: 'אני אוכלו'. לא הספיק לאכל ממנו קמעא עד שקצה נפשו בדג המבאיש, אמר: 'אני לוקה מאה מגלבין'. לא הספיק ללקות חמשים מגלבין עד שנטה למות, אמר: 'אני נותן את דמיו'. נמצא אוכל דג מבאיש, ולוקה, ונותן את דמיו.
"כך פרעה, שעבד את ישראל במצרים יותר מדאי, אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'שלח את עמי', אמר: 'לא ידעתי את ה", הביא עליו עשר מכות ולא שלחן. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, יש לך לתן שכרן, שנאמר: 'וה' נתן את חן העם', משנטל המכות ונתן שכרן, אחר כך שלחן".
על כך הצטער פרעה ונאנח: וי, וי. אלו שלחתים מיד, הייתי רק משלם ולא הייתי גם אוכל ולוקה.
עוד סיבה לצערו של פרעה שאמר "וי" ותובן על פי משל נוסף שהובא במדרש: בן מלך אבד את דרכו ולא ידע כיצד לשוב לארמון אביו. פגע בו אדם עשיר ולקחו לביתו. כאשר שמע המלך שבנו נמצא בבית העשיר, שלח אגרת למיטיבו בה מבקש הוא את העשיר שישלח את בנו חזרה לארמון. והנה למרבה הפלא, סרב העשיר לשלח את בן המלך חזרה לבית אביו.
שלח המלך את עבדיו וצום לסגר את מקורות המים שבהם משקה העשיר את צאנו, ושלח לו אגרת נוספת בבקשה שישלח את בנו. והעשיר ממשיך לסרב, שוב שלח המלך את עבדיו וצוה עליהם לשרוף את כל אורוות הסוסים והדירים של צאנו. לאחר מכן שלח לו המלך אגרת נוספת בה הוא מבקשו לשלוח את בנו, אך העשיר עדיין מקשה עורפו ועומד בסירובו.
שלח המלך את עבדיו לשרוף את כל החציר המשמש מזון לבהמותיו של העשיר וגם הפעם המשיך העשיר לסרב.
או אז צוה המלך לעבדיו לפגוע בבניו של העשיר, כשראה כך העשיר נכנע. אך לאחר ששלח את בן המלך, היה הולך העשיר אחריו ובוכה, וי וי וי.
שאלו המלך: "מדוע הנך בוכה? הרי נגרמו לה נזקים כבדים ביותר משום שלא הסכמת לשלח את בני, ועכשיו שאתה שולחו לא אוסיף להכותך".
ענהו העשיר: "אכן כן, כל זמן שבנך היה אצלי בביתי, שהה אצלי אדם חשוב! ובזכות נוכחותו אצלי זכיתי לקבל אגרות מהמלך אלי אישית, וכמו כן היו נכנסים ויוצאים אצלי בביתי שליחי המלך. ועתה ששילחתי אותו ירדתי מגדולתי ומחשיבותי ועל כך אני מיצר!"
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
