אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם: (פרשת דברים א. יב')
וריבכם. מלמד שהיו רוגנים: (רש"י)
סיפר הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל, סיפור נורא שמעתי מפיו של אדם גדול כמה יש להיזהר בכבוד תלמידי חכמים, אפילו בכוונה טובה ונעלה.
הגאון המפורסם רבי יהודה אסאד זצ"ל, בעל מחבר ספר "יהודה יעלה", השאיר אחריו לאחר הסתלקותו כמה בנות שכבר הגיעו לפרקן וטרם נישאו, כי אביהן עני מרוד היה ולא היה ביכולתו להעמיד את הכסף שהיה נצרך להשיאן.
מיד עם היוודע דבר הפטירה, היתה התעוררות גדולה למצבן של הבנות האומללות, וחמשת חברי ועד הקהילה התכנסו טרם הלוויה וטיכסו עצה, כיצד להשיא את הבנות. במהלך הדיון העלו עצה, כי הואיל והגאון היה יפה תואר ובעל הדרת פנים מיוחדת, הרי ברור שאנשים רבים יהיו מעוניינים לקנות את תמונתו מאחר שמעולם לא צולם בחייו, כי התנגד לכך, הלכו והלבישוהו לאחר פטירתו בגדי שבת, השיבוהו על כיסא וצילמוהו, לאחר מכן מכרו את התמונות, ומהכסף שנתקבל עבורן השיאו את הבנות.
וכבר אמרו חז"ל "המבזה ת"ח אין רפואה למכתו", כל חמשת חברי הועד לא הוציאו את שנתם ר"ל, ומתו באותה שנה.
למרות שמטרתם הייתה טובה, ורצו לדאוג לבנותיו, אבל בזיון בכבוד תלמיד חכם זה אש, ומי שמשחק באש – נשרף!
מעשה נוסף סיפר הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל: רבה של פיורא בליטא, בנו החורג של הגאון רבי יוסף לייב בלוך מטלר, סבל רבות מאחד בעלי הבתים שבעירו. כאשר הבחינה אשתו הרבנית שהדבר עלול לפגוע במרותו כרב המקום, קמה ונסעה לרבי יוסף לייב זצ"ל ושטחה לפניו את מצבו העגום של בעלה.
סיפר לה רבי יוסף לייב זצ"ל, כי הכיר ת"ח גדול מאד שחלק על פסקיו של רב אחת הערים והודות לכך גם נהג בו זלזול, עד כי גרם שתיפגם מרותו של הרב בעירו… ונענש בעונש חמור – סופו היה שלא נשאר ממנו שום שריד ופליט, כי כל ילדיו היו ערירים ולא הביאו צאצאים לעולם.
המשיך רבי יוסף לייב ואמר: חמור ביותר הוא חטאו של מי שמזלזל בכבודו של הרב, וביותר אם גורם שתיפגם מרותו, ולכן אל נא תדאגי…
כשהגיעה הרבנית בחזרה לביתה בפיורא, נדהמה לשמוע, כי אותו בעל בית שהציק כל כך לבעלה הרב, כבר איננו בין החיים!
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה
