איך מגשימים חלום? הקשר למנוחת הנפש ולשבת המלכה

סדרת המאמרים על "איך מגשימים חלום" נמשכת, והפעם – הקשר בין החלומות שלנו לכוח הדימיון, שבת המלכה ומנוחת הנפש • מאמר שלישי בסדרה.

בתפילת המנחה של שבת קודש, בסוף תפילת 'אתה אחד' אנו אומרים: "ועל מנוחתם יקדישו את שמך". במילים הללו הספיד רבי שלמה וולבה זצ"ל את הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, שמנוחת הנפש היתה אחד הבולטים ביותר באישיותו.

איך חיים במנוחת הנפש?

ואני שואלת כאן: איך חיים במנוחת הנפש? ובעיקר איך ניתן "לצוות" עלינו לחוש מנוחת הנפש? ועוד שאלה צדדית: איך כל זה קשור להגשמת חלומות?

רגע… איפה בכלל ציוו אותנו על מנוחת הנפש בשבת קודש? ובכן רש"י אומר זאת בפירושו לפסוק בספר שמות "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" ואז – "ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה". אומר רש" על המקום: "כשתבוא שבת, יהא בעיניך כאילו מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה".

היי! הצילו! זה לא הוגן ולא הגיוני. מה זה? משטרת מחשבות? איך ניתן לשלוט על המחשבות? והרי מלאכתי לא עשויה? הרי לא סיימתי – האם אני אמורה לרמות את עצמי? לשחק בכאילו?

אם נעמיק בחז"ל וביניהם בדברי רש"י נוכל למצוא את התשובה הנפלאה לקושיה הזו.

אם נזכור שכל הפעולות שלנו בעולם הזה, כל העשיה והיצירה שלנו – הם בגדר השתדלות שנגזרה עלינו בגזירת "בזיעת אפך תאכל לחם" והתוצאות כולן, מתחילתן ועד סופן, הן בידיו של אבינו שבשמים, שבאהבה עצומה מנהל אותנו ומוביל אותנו, בדרך כלל בהתאם להשתדלותנו, והרבה פעמים לא.

יש מסך בעולם שמסתיר את הבורא וגורם לנו לחשוב שאם אנחנו עשינו מעשה מסוים והיתה לו תוצאה מסוימת – אז בעצם אנחנו יצרנו את התוצאה. וזה לא נכון! זו הטעיה!

נכון שלולא המעשה שלנו, מן הסתם התוצאה אולי לא היתה מושגת – אבל זה רק בגלל אותה גזירה שקבע הקב"ה שהעולם יונהג בדרך של השתדלות.

אם נזכור שכל מעשינו כאן הם רק בגדר השתדלות, והתוצאות בידי בורא עולם – אז גם כאשר התוצאות עוד לא התבצעו והגיעה השבת שבה אנו מנועים מעשיה, נחשוב "כאילו מלאכתך עשויה". 

כי מה אכפת לך? הרי באמת זה לא תלוי בך!

וכאן אנו מתחברים לשאלה מה הקשר להגשמת חלומות? כי כאן יש לך קלף וכלל למילוי משאלותיך לטובה לעבודתו יתברך. כוח הדמיון – דמיינו שהמלאכות שלכם כבר עשויות ותתנו את הכוח: "תנו עוז לאלוקים" – שאכן היא תעשה על ידו.

אני תמיד מייעצת, בטיפולים ובסדנאות שלי, לדמיין את מה שאנו רוצים שיקרה (זוכרים?) כי הבורא מחכה שנאמין, שנצליח לראות את זה עשוי.

ועכשיו אנחנו גם מבינים מתי הזמן הכי טוב והכי ראוי לדמיין את זה: יום השבת! יום שבו אנו מנועים מעשיה אבל תפילה, אמונה וראיית העתיד הטוב והתוצאות הטובות – מותרות!

"ועל מנוחתם יקדישו את שמך" – הרווחנו כפול ומכופל: גם מנוחת הנפש והרוגע שהכל בידיים שלו. וגם קידוש השם – עצם המנוחה היא קידוש השם, היא האמונה בו. וגם כלי למילוי משאלותינו וחלומותינו. גם ננוח נהנה וגם נקבל שכר מהבורא.