השולחן ערוך (סימן תקפ"א הלכה ב') "נוהגים להתענות ערב ראש השנה", והטעם שמתענים משום התשובה, כדי שיכנס לראש השנה יותר מתוקן ומזוכך.
וכן כתב הבן איש חי (ריש פרשת נצבים) שמתענים בערב ראש השנה, כדי שיכנס האדם לעשרת ימי תשובה בהכנעה ושברון לב, כי התענית עושה הכנעה בלב האדם.
גודל מעלת צום זה, והובא בסוף המדרש שבערב ראש השנה מתענים הגדולים ומכפר להם שליש מעונותיהם. וכן כתב החי אדם (כלל קל"ח סעיף ה') שערב ראש השנה הוא היום האחרון של השנה וקיבלו חז"ל שכל העושה תשובה יום אחד בשנה, חשוב כאילו שב כל השנה.
וראוי לכל אדם להתענות בערב ראש השנה, וכתב הטור (שם) שבאשכנז כולם היו מתענים.
קטנים בתענית זו
במדרש והובא בטור (שם) מבואר שתענית זו מיועדת רק לגדולים, אמנם בבית יוסף (שם) כתב שנהגו כולם להתענות התענית זו, שבדבר של צער רשאים הכל לעשות עצמם כגדולים.
המשנה ברורה (שם) כתב בשם במגן אברהם בשם המהרי"ל שהתינוקות מתענים, והתינוקות לאו דווקא, אלא רוצה לומר נערים שהגיעו לי"ג שנים לזכר וי"ב שנים לנקבה, מתענים.
סיום מסכת פוטרת מן התענית
בפסקי תשובות (שם אות כ') כתב ויש שהיו נוהגים לפטור התענית על ידי עריכת סיום מסכת גמרא.
וכך הביא בשם ספר אורחות רבינו (חלק ב' עמוד קע"ב) שהגרי"י קניבסקי זצ"ל נהג לעשות סיום מסכת גמרא בערב ראש השנה אחר תפילת שחרית, ואכלו המשתתפים שיעור מזונות ויין.
נזדמן לו סעודת מצווה
מי שנוהג בכל שנה להתענות בערב ראש השנה ונזדמן לו סעודת מצווה כגון סעודת ברית מילה וכדומה, כתב האור לציון (חלק ד' פרק ב' אות ג') אם לא קיבל עליו את התענית מאתמול, רשאי לאכול שם, אך אם קיבל עליו את התענית מבעוד יום, לא יאכל, אלא אם כן יעשה התרה על קבלת התענית.
מאידך הילקוט יוסף (על המועדים עמוד כ"א) המתענים בערב ראש השנה ואירע להם סעודת מילה, רשאים לאכול, וכל שהוזמן על ידי בעל הברית רשאי לאכול שם, ואינו צריך התרה, כי על דעת כן לא נהגו מעולם להתענות, וגם אין צריך לפרוע תעניתו.
קבלת התענית מבעוד יום
במשנה ברורה (שם) כתב ואין צריך לקבל ואין צריך להשלים, דהיינו שאין צריך לקבל עליו התענית מבעוד יום, משום שכיון שנהגו להתענות נחשב כמו שקיבלו על עצמם להתענות, וגם שהתענית רק כדי לצער את עצמו משום תשובה שיתכפרו עוונותינו.
ובזמננו שלא כולם נהגו להתענות, הורה הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש חלק ג' פרק י"ג אות כ"ז) שהרוצה להתענות צריך לקבל עליו את התענית במנחה שלפניו, אכן מי שנהג להתענות בכל שנה, אינו צריך קבלה.
האור לציון (שם) כתב יש לקבל את התענית מאתמול מבעוד יום, ויאמר בסוף תפילת מנחה שלפני התענית נוסח קבלת תענית.
עד איזה שעה ביום מתענים
עד מתי יש להתענות, חלקו הפוסקים בזה, שיטה א', המטה אפרים (סעיף ל"ח) כתב שאין להשלימו עד צאת הכוכבים, משום שאין להיכנס ליום טוב כשהוא מעונה, אלא מתענה עד פלג המנחה (שעה ורביע קודם הלילה) ומתפלל מנחה קודם אכילתו.
שיטה ב', שיש להתענות עד צאת הכוכבים, וכך כתב האור לציון (שם).
שיטה ג', ורבים נוהגים להתענות רק עד זמן מנחה גדולה, (חצי שעה אחר חצות), ומתפללים מנחה קודם אכילתן, וכך כתב במחצית השקל (ריש סימן תקס"ב). וכך נוהגים ההמונים בזמננו עקב חולשת הדורות.
שיטה ד', שאין להקפיד על תפלת מנחה קודם אכילתו, אלא מתענה עד אחר חצות היום ותו לא, וכך כתב שו"ת שאילת יעב"ץ (חלק ב' סימן קמ"ז).
בספר ליקוטי מהרי"ח (בדיני ומנהגי עשי"ת) בשם יערות דבש, על ידי שמתענים ממהרים להתפלל מנחה אחר חצות היום, ואין קובעים מקום לתפלתם ומתפללים במרוצה ובלי כוונה, והלוואי שלא יתענו, כי יצא שכרם בהפסדם ומה צורך יש להתפלל מנחה אם מתענים לשעות, ואם כדי להתפלל עננו, וכי כשאין אומרים עננו אין התענית תענית, וכל התענית אינה כדאי אם על ידי זה מתפלל אפילו ברכה אחת בלא כוונה שלימה וכו'.
נהג להתענות ורוצה לבטל מנהגו
נהג להתענות ורוצה לבטל מנהגו מטעמי בריאות וכדומה, כתב החזון עובדיה (ימים נוראים עמוד נ') צריך לעשות התרה על מנהגו הקודם, אבל אם אינו מבטל מנהגו לגמרי, אלא רק לאותה שנה בלבד, אינו צריך לעשות התרה כלל.
נושאים נוספים באתר
