מילה אחת זה מספיק! | פרשת יהדות

מילה אחת זה מספיק!

זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן: (פרשת מצורע יד, ב).
זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע. (ערכיו מו:)

בספר “חובת הלבבות” (שער הכניעה פרק ז’) כתב: המדבר לשון הרע ניטלים ממנו המצוות ועוברים לאותו האיש שדיברו עליו לשון הרע, והמדבר לשון הרע, נוטל עוונותיו של חבירו.
וזה שנאמר: “זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו” – ביום שמטהר עצמו ועושה תשובה, אז נחשב “תורתו”, אבל עד עכשיו נחשבה תורתו על חשבון חבירו שדיבר עליו לשון הרע.
לפי זה יובנו דברי התלמוד (ראש השנה ט.): “כל המעביר על מידותיו – מעבירים לו על כל פשעיו”. המדובר באדם שדיברו עליו לשון הרע, והוא מעביר על מידותיו ואינו משיב מדה כנגד מדה, מעבירים לו את כל פשעיו לחשבון חבירו.
וזו כוונת רבותינו בתלמוד (קידושין פב.): “טוב שברופאים לגיהנם“, היינו שהמדבר לשון הרע הוא רופא טוב לאותו אדם שדיבר עליו, כי ברגע אחד נרפא ההוא מכל חטאיו, והוא הרופא שדיבר לשון הרע – לגיהנם (טללי אורות בשם פרדס יוסף).

ובספר (מעם לועז). מסופו על הגאון רבי צבי דוד (אב בית הדין בקראקא), שהולכי רכיל היו מלעיזים עליו והפיצו עליו שמועות כוזבות, עד שהיה לשיחה בפי כל, והשקרים הגיעו גם לבתי מרזח.
בשבת דרש רבי צבי דוד בבית הכנסת ואמר: דוד המלך אמר (תהלים סט, יג): “ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר“. לכאורה תמוה, וכי אם היו גדולי ישראל רבנים וחכמים מדברים עליו לשון הרע, היה נוח לו יותר? אלא, אילו היו חכמים וצדיקים מלעיזים עליו, לכל הפחות היה יורש את מעשיהם הטובים, את תורתם ומצוותיהם. אבל כאשר ריקים ופוחזים, יושבי קרנות ושותי שכר מוציאים עלי דיבה, הרי אני יוצא בשן ועין, אין לי לא עולם הזה ולא עולם הבא.

ומעשה היה בחסיד אחד, שדיבר עליו אדם לשון הרע. וכשנודע לאותו חסיד שחבירו דיבר עליו לשון הרע, שיגר לו מתנה יפה מן המובחר שהיה לו, וצירף אגרת ובה נאמר כך: “אחי היקר, דע לך שהמתנה היקרה הזאת שאני שולח לך היא תמורה למתנה גדולה מזו שקיבלתי ממך. שמיד כשדברת עלי לשון הרע העבירו לפנקסי כל הזכויות שהיו לך, וכיון שקבלתי מתנה יקרה כזו כל זכויותיך, בדין שאשגר לך מתנה כתמורה לכך”.
וזה ביאור הכתוב (תהלים לא. כט’ – כ’): “תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז. מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם“, דהיינו יאלמו שפתי השקר של דוברי לשון הרע שגורמים נזק לעצמם, שמאבדים זכויותיהם, והצדיקים זוכים בהם בעולם הבא, הם יראיך שנוטלים שכר נגד בני אדם אלה שדיברו עליהם לשון הרע, וזו היתה כוונת דוד המלך באמרו (תהלים לד, יג-סו): “מי האיש החפץ חיים“, היינו חיים נצחיים שהם חיי העולם הבא. ועוד “אוהב ימים לראות טוב”, היינו שלא יצטרך לסגף עצמו בסיגופים ותעניות, אז עליו לקיים המשך הכתוב: “נצור לשונך מרע”, כי אם ידבר פעם אחת לשון הרע, הרי בזה יאבד כל חלקו בעולם הבא ויירש גיהנם במקום גן עדן. וסיים “סור מרע”, כלל במלים אלה כל הרעות כולן, ובכללן רעת לשון הרע שהיא הרעה הגדולה מכל הרעות.
ואם ישאל השואל, מדוע פירט בתחילה עוון לשון הרע בפני עצמו באמרו: “נצור לשונך מרע”? התשובה היא, כי מי שזהיר בעוון לשון הרע, יקל עליו אחר כך להיות “סר מרע” הכולל גם שאר עוונות. ובאמרו אחר כך: “ועשה טוב” בא ללמדנו שאם לא יתקן עצמו תחילה מעוון “לשון הרע” לא יועיל לו כלום עשיית הטוב, כי בעוון החמור של לשון הרע מאבד את כל מעשיו הטובים, שלאחר פטירתו בבואו לפני בית דין של מעלה, פותחים לפניו ספר הזכרונות, וקוראים לפניו כמה מיני עבירות חמורות שהוא עשה בחייו בעולם הזה. כיון שדיבר על חבירו לשון הרע, והוא מקבל את העוונות של חבירו.

זהו שאמר שלמה המלך (קהלת ה, ה): “אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, למה יקצוף האלקים על קולך וחיבל את מעשה ידיך”:, כלומר, אל תתן את פיך לדבר לשון הרע, כי על ידי זה תגרום לחטיא את בשרך. “ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא”, שלא תאמר בבית דין של מעלה, לפני המלאכים הממונים על לקיחת העבריינים לגיהנם, כי שגגה היא ובחנם מענישים אותך שם על לא עוול בכפך, כי “למה יקצוף האלקים על קולך”, זה לשון הרע שדיברת, “וחיבל את מעשה ידך”, אלו הם המצוות והמעשים טובים שעשה האדם בחייו בעולם הזה, יקחו אותם ממנו בעולם האמת.
וזה שאמר שלמה המלך (משלי יז, כח): “גם אויל מחריש חכם יחשב“. ולכאורה מה מלמדנו בפסוק זה? והרי זה דבר פשוט, ואיזה דבר חכמה יש בפסוק זה?
ותירץ הרב בעל “תולדות יוסף”, ששלמה המלך בא להודיענו דבר גדול, והוא כי אף שהנעלב הוא עם הארץ, כסיל ואויל בתורה, והמעליב הוא אדם גדול וביזה והוציא שם רע על הכסיל בחנם, על ידי כך לוקחים את כל מצוותיו והלימוד שלמד, וכל מה שסיגל לעצמו על ידי עסק התורה והמצוות, נוטלים ממנו ונותנים לאותו עם הארץ והאויל הנעלב, ובעולם הבא ייחשב התלמיד חכם לעם הארץ, ואילו האויל ייחשב לחכם. ועל זה אמר שלמה המלך: “גם אויל מחריש חכם יחשב”, וכל זה אם האויל לא יענה לגמרי, ויהיה מחריש בשומעו את עלבונו (ויאמר אברהם).

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.

פוסטים נוספים באתר

תיקונו של גיחזי | פרשת יהדות
תיקונו של גיחזי

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד מָתְנוּ: (מלכים ב. ז’ ג’)“במעיין השבוע” כתב: בהפטרת פרשת מצורע

קרא עוד »
נצור לשונך | פרשת יהדות
נצור לשונך

זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן: (פרשת מצורע יד.ב’). פרשיות אלו עוסקות בסוגי צרעת הבאים בגופו של האדם, שאת, ספחת, בהרת, נגעי

קרא עוד »
זהירות מונעת אסון | פרשת יהדות
זהירות מונעת אסון

זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן: (פרשת מצורע יד.ב’). פירשו רבותינו זיכרונם לברכה (ויק”ר ד, ב): על הפסוק (קהלת ו, ז): “כל

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
האם מותר ללעוס מסטיק בצום?

להלכה: אסור ללעוס מסטיק בצום, וכך כתב הילקוט יוסף (סימן תק”נ הלכה כ”ד) אסור ללעוס גומי לעיסה [מסטיק] ביום תענית, אך מסטיק שאין בו שום

מה מברכים על אלפחורס?

להלכה: יש לברך על אלפחורס שהכל נהיה בדברו, אמנם אם הקמח דגן עשוי לטעם יש לברך עליו מזונות מ-50 גרם. מה מברכים על אלפחורס? בביאור

מה מברכים על שקדים ועל אגוזים?

על אגוזים ועל שקדים, יש לברך עליהם בורא פרי העץ וברכת נפשות רבות וחסרונם לאחר האכילה.ואין הבדל בזה בין אגוזים ושקדים קלויים לבין שקדים ואגוזים

פירוש הפסוק ימים על ימי מלך

בספר תהילים (סא’ פסוק ז’) נאמר: “יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ דֹר וָדֹר”. פירושו הפסוק הוא, שדוד המלך ביקש מה’ שיאריך ימיו על

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות