וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם: (פרשת מסעי לג. ב'.)
בתחילת הפסוק נאמר: "מוצאיהם למסעיהם", ואילו בסוף הפסוק נאמר קודם "מסעיהם ולאחר מכן נאמר למוצאיהם" מדוע?
ותירץ המגיד מדובנא משל למה הדבר דומה?
ילד שהתייתם מאמו, והאב נשא אשה אחרת. הבן הצעיר לא מצא שפה משותפת עם האם החורגת, וכל שנות נעוריו היו בצער ותוגה. כאשר התבגר הילד, נסע האב למקום רחוק, ומצא שם נערה מתאימה לבנו, ואכן התארסו.
בהתקרב מועד החתונה, יצאו האב ובנו לדרך בעגלה עמוסה בבגדים, כלים ומתנות. העגלה לא הרחיקה לצאת מהעיר, והחתן פנה אל העגלון: "כמה כבר הרחקנו מהעיר?" והעגלון השיב לו. מדי פעם חזר ושאל את העגלון שאלה זו. גם האב הטריד את העגלון בשאלות דומות, אך בניגוד לבן ששאל כמה הרחקנו מעיר המוצא, שאל האב מהו המרחק שעוד נותר עד שנגיע לייעדנו?
ההבדל בניסוח שאלותיהם נעוץ בהבדל יסודי בהלך מחשבתם. לבן לא היה מושג על אודות האושר הצפוי לו, אולם דבר אחד היה ברור לו, הוא הולך ומתרחק מהעיר שבה שבע מרורים ומשום כך שאל בכל פעם כמה כבר התרחקנו מעיר המוצא. לעומתו, האב, שיכול היה לתאר לעצמו את האושר הצפוי לבנו מעתה ואילך, שאל מה המרחק שנותר עד המקום בו צפויים לבנו ימים טובים ומאושרים.
כך עם ישראל, יציאתם ממצרים דומה היתה ליציאתו של הבן מבית אמו החורגת. בני ישראל עדיין לא ידעו מה היא ארץ ישראל ומהי קדושתה, מה הם חיי תורה, ומה הם חיי קדושה, אולם הם ידעו כמה רע היה להם במצרים. לפיכך היתה יציאת מצרים לגביהם בבחינת "מסעיהם למוצאיהם". מטרת המסע היתה ל"מוצאיהם", לצאת ולברוח ממצרים.
לעומתם, משה רבנו שידע כמה טוב יהיה להם בארץ ישראל, ואלו חיים מאושרים עתידים להיות להם אם יחיו על פי התורה בקדושה ובטהרה, לכן נאמר: "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם", יציאתם היתה למען המטרה של "למסעיהם" – לנסוע ולהגיע לחיים של תורה בארץ הקודש.
ולמעשה משמעות נוספת ועמוקה יש במילים: "מסעיהם למוצאיהם". בני ישראל הבינו, שבראש ובראשונה, עליהם לא רק להפטר משעבוד מצרים ומהצרות, אלא יש לצרף לכך מטרה רוחנית נעלה, להתנתק מטומאת מצרים. זוהי משמעות "מסעיהם למוצאיהם" – לנסוע כדי לצאת. ואכן, כך הוא סדר העבודה ברוחניות: תחילה "סור מרע", ולאחר מכן "עשה טוב". תחילה יש לעקור את השרשים הרעים, את ההנהגות שרכשו במצרים ולהטהר מהטומאה ששרתה שם. לאחר מכן יש לפנות ל"עשה טוב", להזדכך ולהטהר כדי להיות ראויים לקדושת התורה ולקדושת ארץ ישראל.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה
