שמיני עצרת ושמחת תורה
בתאריך כ"ב תשרי (ולבני חו"ל אף בכ"ג תשרי) ישנו חג שנקרא 'שמיני עצרת' ו'שמחת תורה' ועושים בו סעודות וריקודים לכבודה של תורה.
ביום זה, מקיפים בביהכ"נ עם ספרי התורה סביב הבימה, בליווי פיוטים ושירים, לכבודה של תורה ונקרא הקפות.
גומרים ביום זה את מחזור קריאת חמישה חומשי התורה ויש שכתבו שלכן נקרא שמו של היום 'שמחת תורה', ששמחים בו על כך שגומרים ביום הזה את התורה.
ונוהגים שכל הציבור עולים ביום זה לתורה, לקריאת פרשת 'וזאת הברכה' שבה מסתיימת התורה וקוראים הפרשה מספר פעמים, עד שכל המתפללים גומרים לעלות. מעלים לתורה עם שאר הקרואים גם את הילדים שאינם בר מצווה (מעל גיל תשע), אם יודעים להגיד הברכות לבדם. אף לילדים שאינם יודעים לעלות בעצמם ולברך לבדם, עושים עליה ונקראת 'כל הנערים' ועולה מבוגר עמהם ומברך עימם מילה במילה ונוהגים לפרוס טלית מעליהם.
מיד אחרי שקוראים את פרשת 'וזאת הברכה' שהיא הפרשה האחרונה, מתחילים לקרוא מספר פסוקים מחומש בראשית כדי שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג ולומר שכבר גמרו אותה ואינם רוצים לקרותה עוד (טור).
עניין גדול יש בעלייה האחרונה וכן בעליה הראשונה של חומש בראשית ונקראים העולים 'חתן תורה' ו'חתן בראשית'.
בתפילת המוסף של יום זה מתחילים לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בתפילת שמונה עשרה ואף מתפללים תפילת גשם על גשמי השנה.
נהגו לעשות במוצאי החג עוד הקפות עם ספרי התורה, בליווי תזמורות וכלי נגינה ונקרא 'הקפות שניות'.
'שמיני עצרת' מהות היום
בפסוקי התורה, היום השמיני לחג הסוכות, נקרא 'שמיני עצרת'.
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מקריבים בכל יום מהימים של חג הסוכות כמה פרים, שבסה"כ בכל שבעת הימים ביחד הגיעו לשבעים פרים שהיו קרבים, נתייחד יום שמיני עצרת שהיו מקריבים בו פר אחד בלבד ומבואר בגמרא שבסוכות הקורבנות הם עבור שבעים אומות העולם (לכפר עליהם, רש"י) ובשמיני עצרת עבור עם ישראל (סוכה נה:). אולם במסכת תענית כתוב, שהפרים של ימי הסוכות, באים לכפר על טומאת המקדש וקודשיו.
חז"ל אומרים שהפסוק "הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בו" נאמר על יום שמיני עצרת ומשמעותו שביום זה אנו עם הקב"ה בחדרים הפנימיים של הבית, כחתן וכלה.
בגמרא מובא משל שמסביר את עניינו של יום שמיני עצרת לאחר שבעת ימי חג הסוכות, משל למלך שעשה סעודה גדולה עם עבדיו וביום האחרון אמר לעבדיו קשה עלי פרידתכם לפיכך עשו עימי סעודה קטנה ונאכל ונשמח ביחד (סוכה נה:).
נתייחד יום שמיני עצרת מכל חגי השנה שאין שום מצווה המיוחדת ליום זה, בשונה משאר המועדים, שיש בהם אכילת מצה, ארבעה כוסות, סוכה ולולב וכו' והביאור לכך הוא, כי בכל החגים יש צורך לבטא שהוא לשם השם ולכך עושים את המצוות המיוחדות לכל חג וחג, משא"כ בשמיני עצרת, שכל עניין השמחה בחג זה הוא לכבודו של השם, לא נצרך לבטא ע"י עשיית מצוה מיוחדת שתהא ליום זה (חינוך).
והגאון מוילנא מביא לכך מקור מהגמרא, שאומרת ש'אך שמח' בא לרבות ליל יו"ט אחרון לשמחה והקשה שהרי יש לנו כלל שהמילה 'אך' באה למעט ולא לרבות וביאר שמהמילה 'אך' ממעטים לכל מעשה מצוה ולומדים שמצוות היום היא אך ורק שמחה.
בספרים הקדושים מובא שביום זה הוא הגמר האחרון של הדין שמתחיל בראש השנה ועדיין אפשר לתקן ולשנות את הדין לטובה (זוה"ק פרשת ויחי) והדרך לתקן את הגזר דין ע"י שמקיימים את השמחה בו כראוי (שפתי חיים).
נחלקו הפוסקים האם יום זה נקרא חג, דעת הרמ"א, שאין שום מקום שמופיע בו שיום זה מכונה כחג ועל כן אין לקרותו חג. אולם השו"ע ורוב הפוסקים נקטו, שיום זה נקרא חג (אור זרוע ואליה רבה והיא דעת הלבוש, מג"א ופרי מגדים). בביאורי הגר"א הביא מקור לכך שקרוי חג, מהגמרא בסוכה בדף מח., שם כתוב, 'והיית אך שמח' לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה (וכ"ש היום שהלילה טפל אליו, רש"י שם).
נידון נוסף מופיע בפוסקים, ע"פ רוב הדעות ששמיני עצרת נקרא חג, האם הוא מוגדר כחג בפני עצמו (דעת הגר"א), או שהוא המשך של חג הסוכות (ט"ז), כפי המשמעות מכך שקרוי 'שמיני' וגם מהמשמעות 'עצרת', כפי שמבאר רש"י עה"ת (ויקרא כ"ג ל"ו) שעצרת הכוונה 'שהיום השמיני עצרת ממנו'.
שמחת תורה מהות היום
בגמרא כתוב, שבני ארץ ישראל היו גומרים את סדר קריאת פרשיות התורה אחת לשלוש שנים ובני חוץ לארץ היו גומרים אחת לשנה (מגילה כט). אולם מתקנת הגאונים, שגם בארץ ישראל יגמרו את סדר קריאת פרשיות התורה פעם בשנה ותקנו שיעשו את זה ביום שמיני עצרת (רב האי גאון) וכפי שאנו עושים היום.
ברמ"א מובא, שנוהגים לעשות סעודה גדולה ומשתה ביום זה לכבוד גומרה של תורה ונקרא יום זה שמחת תורה. המקור לכך הוא מהמדרש בקהלת על הפסוק 'ויעש משתה לכל עבדיו', א"ר יצחק מכאן שעושין סעודה לגומרה של תורה (הגר"א).
בזוה"ק מובא טעם אחר לכך שנקרא שמחת תורה, על שם שביום 'שמיני עצרת' נצטוונו על השמחה לכבוד הבורא, והדרך הכי טובה לשמחה עם הבורא היא באמצעות השמחה עם התורה.
מקור נוסף לכך שבשמיני עצרת הדרך לשמוח הוא בתורה, מופיע בדברי הילקוט שמעוני וזה לשונו: 'אמר רבי אבין אין אנו יודעין במה לשמוח, אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש 'נגילה ונשמחה בך', בך בתורתך, בך בישועתך. אמר רבי יצחק, בך בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורתך'.
נושאים נוספים באתר
מאת הרב חיים דב רוט-כולל עטרת שלמה אחיסמך
