אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם… (פרשת ניצבים כט. ט').
אתם נצבים היום כולכם.. מה הוא הלשון היום?
אמרו חז"ל במדרש תנחומא: אתם נצבים היום, מה היום מאיר פְּעָמִים, ומאפיל פְּעָמִים, אף אתם כשאפלה לכם, עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: "…והיה לך יהוה לאור עולם": (ישעיהו ס. יט'). אימתי? בזמן שתהיו כלכם אגדה אחת, שנאמר: "חיים כלכם היום" (דברים ד. ד') בנֹהג שבעולם, אם נוטל אדם אֲגֻדָּה של קנים, שמא יכל לשברם בבת אחת? ואלו נוטלן אחת אחת, אפילו תינוק משברן. וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כלן אֲגֻדָּה אחת, שנאמר: "בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבאו בני ישראל המה ובני יהודה יחדו וגו' (ירמיה נ. ד'). כשהן אגודין מקבלין פני שכינה:
כלומר – היום זה לא רק קביעת זמן! היום ולא מחר, יום ולא לילה. אלא זה דימוי של מצב, כשם שביום יש שעות של אפילה ויש של אורה אף אתם, כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם.
וצריך להבין מדוע משווים במדרש את עם ישראל ליממה! זאת ועוד מדוע צריך את המהלך הזה של קודם אפילה ורק לאחר מכן יהיה אור?
דוד המלך בתהילים (קל.ד') אומר: "כי עמך הסליחה למען תִּוָּרֵא..". כי אם היתה הסליחה נמסרת אל המלאך היה נפתה לה האדם לומר המלאך יתפייס לנו הואיל ולא לו חטאנו, וישא את העון והיה ממעט ביראת המקום: (מצודת דוד).
ולכאורה פסוק זה תמוה? בהיות וכֹח הסליחה לסלוח לאדם נמצא בידו של ה' יתברך, כנאמר: "כי עִמך הסליחה" אז מבקשים אנו, אנא ה', מחל וסלח לנו, למען תִּוָּרֵא! כדי שנירא ממך כדי שנהיה יראי ה'. אדרבה! אם נדע שתמיד הקדוש ברוך הוא יסלח לנו, זה דוקא יכול לעודד לכיוון ההפוך, כל אחד יתפתה ויאמר אחטא ואשוב אחטא ואשוב שהרי הקדוש ברוך הוא סולח ויסלח? אם כן הכיצד נגיע ליראת ה' גדולה יותר? ואם נדע שאין מחילה, זה דוקא יכול לעודד שלא נחטא, וממילא תהיה בנו יראת שמים גדולה יותר??
והתשובה ברורה! אדם שהיה יודע שאין מחילה וסליחה והיה יודע ששערי תשובה ננעלו, וידוע שאין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא, ממילא היה החוטא מידרדר יותר ויותר. והיה אומר בין כך חטאתי לה' ואין על כך מחילה, מה זה אם כן משנה כמה חטאתי? אמשיך ואחטא! אבל כעת שאנו יודעים שיש את כח הסליחה אצל הקדוש ברוך הוא והוא מוחל וסולח, אדרבה זה נותן לנו יותר רצון להתקרב ולהיות יראה ה' גם אם חטאנו כיון שבידיעתנו שאף אם נחטא ונעשה תשובה הקדוש ברוך הוא עשוי למחול לנו, וזה עצמו דוקא יכול להוסיף יראת שמים באדם, כי עמך הסליחה – למען תורא.
וכשנזכרים בדברי הנביא ישעיהו (פרק נט') אזי דברים אלו מקבלים משנה תוקף ומשמעות. וכך אומר הנביא: "כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם" כלומר יש משהו מבודד, יש מחיצה, יש חייץ, מסך ברזל שמפריד בין ישראל לבין אבינו שבשמים. ומה היא מחיצה זו? אלו העוונות! כשאדם יודע שאין אפשרות לנתץ ולפורר מחיצה זו הרי שהאדם יבוא לידי יאוש וירחק יותר ויותר, שבדעתו הקדוש ברוך הוא רחק ממנו ואין תקוה לאחריתו, ואילו כעת שיודעים שיש סיכוי, יש תשובה, יש אפשרות להסיר את המחיצות כפי שאומר הנביא הושע: שובה ישראל עד ה' אלוקיך… אז אדרבה, יתעודד האדם ויתקרב, יחזור בו ממעלליו ומאותה אפילה שבה נמצא, יזרח לו האור, דוקא מתוך אותה אפלולית חושך של עוונות, משם תצא אורה.
כשם שביום יש שעות של אפילה ויש של אורה אף אתם, כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם, והי' לך ה' לאור עולם.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
